(א) ...1
המנהג קבוע בכל מלכות מצרים כולה. ...The custom is fixed in all of the kingdom of Egypt in its entirety.
היינו בעוב׳׳י מצרים ועוב״י נא אמון יע״א שאין רשות לשום אדם יהיה מי שיהיה לסדר חופה וקידושין כי אם הרב המו״ץ אשר בעיר. Behold, in the city and mother in Israel of Egypt (i.e. Cairo) and the city and mother in Israel No Amon (Alexandria), may God preserve it, that there is not an authority for anyone to celebrate [a marriage by] huppah and qiddushin except for the rabbi who is in the city.
והרב הוא המסדר חו״ק הוא עצמו או הבא מכחו ע״פ רשותו ומאמרו. And the Rabbi who celebrates [a wedding by] huppah and qiddushin in person or by a person empowered by him in accordance with his authority and instructions.
ובלעדי שני רבני קהלות הנז׳ שבהם בית דין קבוע לדון ולהורות לא ירים איש את ידו לסדר חו״ק כלל. And apart from the two rabbis of the communities mentioned where there is an established Bet Din to judge and decide, no man should raise his hand to celebrate [a wedding by] huppah and qiddushin at all.
וכן בני הכפרים החוסים תחת דגלם. ...And similarly the inhabitants of the villages within their jurisdiction.
והרב ראב״ד הוא הנותן רשות לסדר חו״ק לאחד מבני העיר ההיא או הכפר ההוא אחרי שיקחו מאת ב״ד את שטרי הכתובות כתובים במנהנ העיר והחק הזה מאושר ומקויים מאת הממשלה הרוממה אשר בקמ״ר קושטא יע״א יר״ה. And the rabbi and head of the Bet Din who gives authority to celebrate [a wedding by] huppah and qiddushin to any of the inhabitants of that city or that village, after they have taken from the Bet Din the ketubbah documents drafted in accordance with the custom of the city and the statute enacted by the government in Constantinople...
וכמש״ל בחיו׳׳ד הלכות כבוד רבו סעיף ו׳.
ובן כתבתי בהלכות כתובות סעיף א׳ ומכ״ש וק״ו עתה אחרי אשר נקבעה בכל מלכות מצרים מקצה גבול מצדים ועד קצהו הסכמת והפקעת הקידושין והפקרת כספם ופיסול עידיהם כמו שתראה לקמן בנוסח ההסכמה הנשגבה ההיא שהראשון אשר בתנאיה למען יחולו הקידושין הוא שיהיו הקידושין ברשות רב העיר כמ״ש שם. And thus I have written in the Laws of Ketubbot, paragraph 1; and even more so at the present day, after it was established throughout the kingdom of Egypt
וא״כ המרים יד לסדר חו״ק בלתי ידועתם הרי אין קידושיו(ן?) קידושין וגם ענשיענש מאת הקהלות, ומהממשלה לא ינקה. And if so, anyone who presumes to celebrate a [wedding by] huppah and qiddushin without their knowledge, that qiddushin is not a valid qiddushin; they are also liable to punishment by the community, and the government will not hold them guiltless
ותלי(ו?)״ת ישרﭏ קדושים הם.
ועליהם העיד הכתוב סוגה בשושנים.
אף כי בחומה גבוהה ובצורה. ה׳ ישמרם:
(ב) ...
כעין תקנה הזאת מצאתי עתה שהיא תקנה קדומה כמצרים מדורות קדמונים כי בספר סדר החכמים וקורות הימים.
הנשלח לי מקמ״ר לונדון יע״א (אשר זכרתיו לעיל בהלכות פו״ר ואישות מנהגי השידוכין אות ג׳ יעו״ש) שם בליקוטים מדברי יוסף לחרב ר׳ יוסף ן׳ יצחק סמברי ז״ל אשר בו נקבצו זכרונות מצרים ורבניה מימות רבינו הרמב״ם ז״ל והלאה שם בצד 133 כתוב לאמר וז״ל.
בשנת אלף ותע״ח לשטרות היא שנת ד״א ותתקמ״ז ליצירה תקנו רבני מצרים והוציאו ספר תורה ברבים והחרימו על אנשי הכפרים השוכנים בדמנהור ובﭏמחלא וכו׳ לבל ישא אדם אשה ולא יגרש שום אדם את אשתו כאלה הכפרים אלא ע׳׳י הרבנים שבכפרי מצרים והם ר׳ חלפון דיין דמנהור.
או ע״י ר׳ יהודה הכהן דיין בולביס.
או ע״י ד׳ פרחיה דיין אלמחלא.
והסכמנו והחרמנו כל מי שיתן רשות לאדם שאינו יודע בטיב גטין וקידושין.
והיה זה בשליש אחרון של חדש טבת ש׳ אלף ותצ״ח לשטרות בפסטאט מצרים דעל נהר נילוס מותבה....
ומאי דהוה קדמנא כתבנא וחתמנא עליה למהוי לזכות ולראיה לאחר היום והכל שריד ובריר וקיים:
משה בר מיימון יצחק בר ששון שמוﭏ בר סעדיה מנשה בר יוסף
דיין דיין דיין דיין
(אמ״ה אלף ותע״ח לשערות שכתוב בראשונה ט״ס הוא וצ״ל אלף ותצ״ח לשטרות ככתוב באחרונה. וגם ד״א תתקמ״ז ליצירה ט״ס וצ״ל תתקמ״ו. דאל״כ לא יתאים חשבון השטרות עם שנות היצירה כידוע למי שבקי בחשבונם. ועיין במסכת ע״ז ד״ט ע״א מימרא דר״פ ופירשי שם ובדף ו״ר ע״א רש״י ד״ה ומתחילין לממני יעו״ש ותמצא שהחשבון מדוייק כאשר כתבתי ששנת ד״א תתקמ״ו היא שנת אלף ותצ״ח לשטרות ופשוט):
הראת לדעת כי תקנה זו שלא ישא אדם אשה בכל כפרי מצרים כי אם ע״י הדיין היא תקנה קדומה מימות הרמב״ם ושלא לתת רשות למאן דהו כי אם לדייני המדינה ועל מצרים עצמה אין צורך להזכיר זה כי הלא רבינו הרמב״ם בכבודו ובעצמו הוא דיין בתוכה ומי ירים יד לסדר קידושין חוץ ממנו. או חוץ מהדיינים אשר אתו וז״פ . ישמע חכם כי תקנות מצרים יסודתם בהררי קדש. ודו״ק :