Nishmat Chayyim, Fourth Treatise 23

יבאר איך גם חכמי האומות חזקו. בכל תוקף ענין הפינה הזאת מהגלגול:

ויען תדע קורא משכיל כל מה שדברו על האמונה הזאת חכמי אומות העולם לא יהיה עלי לטורח הביא טענותיהן למען תראה בעיניך כמה וכמה עשו חכמיהם להכין אותה ולסעדה ונחזיק טובה להם יותר לקצת בני עמנו אשר מפניהם השליכוה, גם למען תדין ותשפוט החוב המוטל עליך להאמין מה שהאמינו חכמי ישראל ומה שמהם נתפשט בכל העולם ונתקבל בבני עמינו מפוזרים ומפורדים בלי מגמגם על זה כי אם הולך חשכים דרך ארסטו וסיעתו אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. ואתחיל ואומר:

אמרו כל ידיעתנו וחכמתנו אינה כי אם זכירת הנשכחות הנקרא רימיניסינסיאה כמו שביארתי במ"ב פרק עשירי ועל זה לזר לא נחשב להם לשמוע דברי פיתאגורס מעיד על עצמו בזמן מלחמות טרויה, כבר הייתי איאפורכוס בנו של פאנטו, ופורפיריאוס חכם גדול בין האומות מעיד שכאשר היו אנשי הדעת והתבונה הולכים לשמוע את חכמתו ולבקר בהיכלו היה מגיד להם מי האנשים האלה אשר היו מקדם קודם בואם הפעם השנית לגוף ההוא, דמיון ממש מה שהיה עושה הרי"א והגדתי לך שהיה מכיר בטיב הגלגולים ואל תתמ' על החפץ כי כבר אמרתי לך שהיה יהודי ונמול כמונו ותלמידו של יחזקאל הנביא, ועם זה מתחזק אני יותר באמונתי ושכל מה שדברו על האר"י בשבח ויקר גדולתו הוא אמת ויציב, ואם ארסטו גם הוא חלק על השאלה הזאת ואמר שהנשמה היא שלולה מכל צורה כמו לוח שאין בו ציור כבר אמרתי לך שגם בדבר הזה אל תשמע לו ואל תאבה לו כי שבע תועבות בלבו:

הטענה השנית אומרים שאי אפשר שהקב"ה יברא כעת נשמות כי ימשך מזה שהעול' נברא חסר ובלתי שלם. יען אם על שום דבר יתחדש דבר והיה ראשיתו מצער ואחריתו ישגה מורה היות טוב אחרית דבר מראשיתו. ובהיות שהעולם נברא בתכלית השלמות וכמו שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד מוכרח להאמין שהנשמות כלם נבראו מששת ימי בראשית, ובאשר אינם במספר בלתי בעלו' תכלית ודור הולך ודור בא כמה וכמה מהשנים בהכרח ראוי להחליט שהנשמות הולכות וחוזרות בסבוב תמידיי והוא הגלגול שהנחנו. וכבר אמרתי לך שלפעמים באות נשמות חדשות אשר לא היו עדנה:

הטענה השלישית אומרים שמשווי המדות בין האנשים אשר כבר מתו ובין האנשים אשר הם חיים עדנה נוכל לשפוט היותם נשמותיהם עצמם, ובגלל הדבר הזה איניאו המשורר באשר במעלת שיריו היה חושב שכלו עולה לרום מעשה ידי הומירוס המשורר הראשון בחשיבות וביופי משליו גזר על עצמו היותו הומירוס עצמו ושנשמתו נפחה ונאצלה בו, ואני באזני שמעתי אומר לא' קדוש ומקובל גדול בהיותי קורא בס' המשקל, להרב משה די ליאון אני חברתי זה הספר, ואף שכונתי לדעתו והבנתי היותו חושב שנשמת הרב נותרה בו, תמהתי ואמרתי לו הלא איוב איש תם וישר אמר תם אני לא אדע נפשי ואיך יוכל האדון לידע את נפשו, ועם כל זה חזק ואמץ את לבבו באומרו שכך היה האמת, אולי בראותו שעשתנותיו הולידו עשתונות הרב ז"ל שפט היותו הוא עצמו כאמור:

הטענה הרביעית אמרו שחכמת הטייר הוא ודאית ושהעופות לפעמים מודיעים לאנשים מאשר יבאו, וזה בהיות שהנפשות מתגלגלות בעופות ולכן כאשו יודעים מה שנגזר בעולם אז שוררו שירה חדשה ורומזים לאדם קורותיו ותולדותיו כך כתב פאקוויאו בקריזי ווירגיליאוס המשורר הגדול לפומיים בספרו העשירי מהאיניידי ובדברו מענין אילינו, גם שטאשיאוס וסירויאוס קיימו הדבר הזה ואחרים זולתם. ואנחנו כבר דברנו מענין ניחוש העופות במ"ג פרק כ"ב והוכחנו על פי חכמי האמת והצדק איך הוא דבר אמיתיי:

הטענה החמישית והיותר הכרחית שהביא שאלוסטיאו להכריח הגלגול היא מלידת הילדים סומים חגרים ומעונים. ובהיות שהצור תמים פעלו כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול ואין יסורים בלא עון גזר שנשפטים על לא חמס עשו כי אם בגוף הקודם והיא הטענה השנית אשר נתנו לשבח חכמינו ז"ל, וכלם לעזר ולהועיל לכונתנו ולהוכיח איך גם כן חכמי האומות בקשו להם ראיות לחזק ולאשר כראי מוצק הפינה הזאתמהגלגול והנה לא אחשוך פי חביבי הקירא מהודיעך איך החכם המהולל על כל התושבחות מהר"ר דוד קרקשוני נר"ו ציר אמונים לח מעיר גדולה של סופרים ושל חכמים קושטאנדינא המהוללה למחננו קדוש על ענין פדיון השבוים אשר בעו"ה שבו הקוזאקיש בחרב ובבזה מארץ פולוניאה השנה שעברה הגיד לי שהיו בידו איזה קונטריסיס מעשה ידי אצבעות ההרי"א על הגלגול והבטיח לי שישלחם אלי תכף הגיעו לביתו בשלום. השם ישלח מלאכו לפניו וינהיגהו למחוז חפצו למען יהיה בכל דרכיו משכיל, ואם יזכני השם לראותם אז במהדורא בתרא אוסיפה לך החדושי' שחדש כי ודאי כל יקר ראתה עינו, ואתה קורא נבון אם בספרי זה תחזינה עיניך איזה דברים מופלאים וזרים אצל חכמי הטבע אל תתמה על החפץ כי עוד לטבע מלין אשר כמעט לא יאמנו כי אם מהרואים, כך קריתי ושניתי ושלשתי שבאיזה מקומות בארץ סינים מבשלים בקדרות של עץ והעץ אינו נאכל מהאש, גם שעושים מלבושים ממין א' של אבן ואשר הולכים להר עם המדות וחותכים מלבושים למו ועם החוטים היוצאים ממנה מחברים החלקים ותופרים הקריעות. גם מנייר חזק עושים חבלי הספינות ועבות העגלה ולא האמנתי הדברים הללו עד שדברתי עם איזה אנשים הבאים מהארץ ההיא משיחים לפי תומם הנפלאות הגדולות אשר ראו עינם, וגם אני בעיני ראיתי האבן הנזכרת והיא מהרבה גוונים שונים ומראה כעין משי. גם ידוע הוא שבקושין מקומות אחרים מארץ הודו יש איזה משפחות שנונדים כלם אנשים ונשים בירך הימנית עבה עד מאד כמעט כמו ירך הפיל, ויש שם גם כן בחלק הנקרא ניגאפאטאה משפחה א' מהנקראים אצלם קאפאטאדים בעלי עין שהורגים עם מבטיה' הנראים מהם, והדברים האלו כזרים נחשבו למי שלא קרא או ראה, אבל הנסיון הוכיח אותם, כמו שראינו שיש א זה אנשים שרואים בעיניהם המים אשר מתחת לארץ רחוקים כמה אמות, אשר על כן הט אזנך לי ושמע אמרתי ת"ל נתתי את לבי לדעת חכמה ולראות את הענין אשר נעשה על הארץ ולא מנעתי את לבי לקנות ולעשות ספרים הרבה אין קץ עם להג הרבה ויגיעת בשר בלתי נתון שנה לעיני ותנומה לעפעפי. ואני ידעתי גם כן שיש בזה הספר איזה דברים שלא ינעמו לפילוסופים מבקשים מופת למו, אבל כבר אמרתי שאחת נשבעתי להרשב"י ולא אשקר באמונתי:

סוף דבר תימין לבי בספר תורת משה וחכמינו ז"ל או תשמאיל בספרי החכמות האמן בכל מה שהאמין הרשב"י אחרון לכת חכמי המשנה וראשון במעלה ובחשיבות אשר כמעט אין ערוך לו בכל חבל חכמי ישראל, הוא עלה שמים וירד ולכל בני ישראל היה אור. השם ברחמיו יזכנו לאור יקרו למען נזכה לאור הגנוז וצפון לצדיקים ולחזות בנועם ה' כן עמו מקור חיים ובאורו נראה אור:

נשלם המאמר הרביעי והספר הנכבד הזה בחדש כסלו שנת חמשת אלפים וארבע מאות ושנים עשר ליצירת: