יבאר טעם היבום מה הוא כפי חכמת הקבלה. ורעת אונן לבלתי נתן זרע לאחיו.
ענין היבום הוא סוד גדול מסודות התורה והרמב"ן ז"ל תחת חידות ומליצות העלים והסתיר אותו, אמנם כבר נבא דניאל שבעת קץ ישוטטו רבים ותרבה הדעת. ואנחנו היום באחרית הימים אשר עליהם נבאו כמה וכמה נביאים. ולכן אינו מהתימ' אם יתבררו ויתלבנו הדברים והמשכילים יבינו, ויודע אני בעצמי קורא נבון שאין לי לא תורה ולא תבונה לדעת הדברים הנשגבים האלו על בוריים. אמנם על הראשונים אני סומך ואשא את שמותם על שפתי ואדע כי לא אבוש. כי כונתי לשמים ולא להראות את חכמתי באתי כי אם להשלים את מלאכתי כפי כחי ומה' אשאל הסליחה אם אתי תלין משוגתי כי אליו שמתי מגמתי, הוא ידריכני בחסדו בנתיבתי, וה' אלהים יעזור לי וימלא תאותי:
בפרשת תצא כתוב לאמר והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. ואין זה שם ממש שיהיה שמו כשמו אלא יקום על שם אחיו המת בנפש ידבר כי אין ספק שמי שמת בלא בנים צריך להתגלגל. כי הוא ית"ש רוצה שלא יהיה הפסק למקור זה דוגמת הנהר אשר לא יכזבו מימיו וכל המפסיק מלמטה כביכול מפסיק מלמעלה ונפסק מאותה התמונה הכוללת כל התמונות מקום אשר שאר הנשמות נכללות כי שם נכרת דמותו. וזהו סוד ונכרתה הנפש מלפני. ומה שנרמז לחזקיה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וארז"ל מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא דלא עסקת בפריה ורביה וכן כתב הרב רבינו בחיי מצות היבוס תועלת גדולה לנפש המת. וידוע כי תגדל הנאת הנפש כשהיא מתגלגל' במי שהוא קרוב מן המשפחה יותר לפי שיש לו שייכות גדול עמו. ומזה אמרו רז"ל כי ישבו אחים יחדו פרט לאח שלא היה בעולמו שלא היה להם ישיבה אחת בעולם ואין זה חייב ליבם והטעם לפי שלא הכירו מעולם עכ"ד. ולפי שאין לאדם יותר קרוב מאשתו עצם מעצמיו ואחיו אשר שניהם מצור א' נחצבו לכן על ידי שניהם יתוקן. ומה שיוכיח שאין היבם מצווה לקרוא שם בנו כשם אחיו המת הוא שראינו בענין אונן וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע וכו' ומה הרעה אשר תבא עליו שיקרא שמו בשם אחיו ורוב העולם מתאוים לזה גם ראינו שבעז קרא לבנו עובד ולא מחלון, אבל הענין סול גדול מסודות התורה, וכן כתב הציוני בשם הר' אבנר וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע ידע כי נפש בנו בכורו מתמר יבמתו תהיה נפש מגולגלת שהיו נפש ער אחיו ונפש מגולגלת לא תמלט מן היסורין כדי למרק עונות ראשונים אשר עשה ער אחיו, אבל היה רוצה שיהא בנו בכורו עם שאר בניו מאשהאחרת כדי שתהיה נפשו מיציאה ראשונה, וזה היה אכזריות גדול של אונן כי הקב"ה ית' עשה זאת המדה מצד רחמיו על נפש האח שלא תאבד בזמן מועט שהיתה בגוף ויתמרקו עונותיה בגוף זה מהר ולא תצטרך לשוטט בארצות עד אשר תמצא מנוח בחק זר וזה לא היה חושב אונן. ואם תאמר מנין ידע אונן שאם יוליד בנים מאשה אחרת שיהיו מיציאה ראשונה. ודאי לא ידע והיה בספק אצלו כשאר בני עולם שנושאים נשים על דעת התוחלת מאתו י"ת שתבאנה נפשם בזרעם מן היציאה ראשונה וביבמתו וודאי היתה נפש מגולגלת ורצה בהאי אולי ספק יוציא מידי ודאי. עכ"ל. ובספר הזוהר על פסוק בא אל אשת אחיך ויבם אותה כתב הרשב"י דהא יהודה וכלהו שבטים הוו ידעי דא ועקרא דמלתא והקם זרע לאחיך בגין דההוא זרע איצטריך לאתקנא מלה ולמגלם גולמא לתקונא דלא איתפרש גזעא משרשיה כדקא יאות הה"ד ואדם על עפר יקום וכו'. ובפרשת כי תצא ר' שמעון אמר האי מאן דלא אשאר בתריה גזעין לשרשא נשמתיה אישתצי מן ההוא דמיונא דכליל כל דמיונין עד דמתגלגלא ואיתרקעת ממאנא למאנא. כמד"א ולא הורק מכלי אל כלי מאי תקנתיה כתיב ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו וכו',. ותדע שענין בעז ורות הוא מופת אמיתי לסוד זה. וממתן תורה עד חכמי התלמוד היו נוהגים לעשות המצוה הזאת בכל היורשים נחלה באותן שלא היה בהם שאר וקראו אותם גאולה כי גאל ממכר אחיו וכן כתוב להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו. וכן אמרו שמי שאין לו אח או אשה נגאל בקרובים והקרוב קרוב קודם והבל יוכיח שנתקן על ידי אביו וכמעש' יהודה עם תמר ובעז עם רות. ואין ספק שלא חרדו כל החרדה הזאת כל העם אשר בשער והזקנים כדי שיאמרו ברדת האשה אל השדה זו אשת פלוני וזה שדה פלוני שהרי זה דומה לקראו בשמותם עלי אדמות. ומה התועלת למת בזה. אבל הענין הוא עמוק והוא סוד הגלגול אשר אמרנו ולכן הנשים שאננות השכנות בחכמתן אמרו לה לנעמי החכמה ברוך ה' אשר לא השביח לך גואל היום ויקרא שמו בישראל והיה לך למשיב נפש ר"ל הילד הזה הנה הוא משובב נפש בנך אשר עד היום לא מצאה מנוח ומרגוע והולכת מדחי אל דחי כמה שהוזכר במדרש רות מהזוהר וזהו יולד בן לנעמי כי היה בנה מחלון ממש ובמדרש רות ודאי אשתכחת אבדה דאבדת, והוא מה שרציתי לבאר מענין סוד היבום: