Nishmat Chayyim, Fourth Treatise 9

משיב בהלכה להשקיט לב המעיין מכל מבוכה:

אשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ואומר לשאלה הראשונה מדוע היה התקון באח בדחית איסור כרת, אומר אני שהטעם הוא לפי שהאח הוא היותר קרוב ואח לצרה יולד ונשמות שני אחים חשובות כאחד, וכן איתא במדרש הנעלם שנפשות נדב ואביהוא חלו שתיהם בפנחסבשעה שהרג את זמרי, ועונש הכרת אינו אלא באשת אח שיש לו זרע וכפי זה הם שני נושאים מתחלפים:

לשאלה הב' דמה התועלת להביא הנשמה פעם אחרת בנסיון. אומר שכבר הגדתי לך שמצות פריה ורביה הוא עמוד שכל העולם עומד עליו. ומלבד הראיות אשר הבאתי מהזוהר תמצא עוד, תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם [פי' שלא נשא אשה שאין נקרא אדם אלא זכר ונקבה] לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל לכללא דעלמא דאתי דאיקרי גופא קדישא אלא כאינון דלא איקרו אדם, כי בלי ספק האיש הנכרת בלי בנים עונותיו חדשים או ישנים גרמו לו, ולמען לא תאבד נפש צוה לאחיו הגדול שהוא גואלו הקרוב אליו ליבם כדי שתשוב נקיה מכל סיג ותשוב אל האלהים אשר נתנה:

לשאלה הג' דמה טעם באשת אחיו ולא באשתו ממש אומר. שטעם חזרת האח באשת האח הוא לפי שהמת רגיל באשת חיקו ובאהבתה ישגה תמיד ואהבתה קשורה בנפשו ותמיד מחשבתה בו. ולכן בהיותה בת זוגו היא כלי יותר מוכן לקבל את נשמתו:

לשאלה הד' אומר שהסיבה שלא צותה התורה שתתיבם אשתו כשהניח בת היא היותו מתוקן כשיש לו זרע או זרע הזרע כי אז חוזר ונדבק ונקשר בזרעו אפילו שלא תהיה אשתו. ולכן לא היה מן הצורך להתיר כעין ערוה. לשאלה הה' דאם ילדה היבמה בת מן היבם מה תהא על נפש המת אומר דאם הוא צדיק הבת תחזירהו על ידי זרעה, ואם יש לו עון שיחייבהו להתגלגל באשה הא קבל עונשו:

לשאלה הו' אומר שאפילו לא ילדה היבמה כלל יתתקנו על ידי הקרובים כי נוכל לחשוד שלא היתה שם בשעת הזווג הכונה הצריכה להמשיך נפש האח. ואם היתה שם כונה רצויה נוכל לשפוט שעקרה היא או הוא עקר או חולי נולד בהם ומי יודע אם ימסר לגלגולים אחרים יותר קשים מהן אם בהמה אם איש:

לשאלה הז' אומר שזה הענין דומה למי שקיים מצות פריה ורביה ומתו בניו אחריו שכיון שזכה ונכלל בצרור החיים את ה' אלהיו שוב אין מורידין אותו ומוציאין אותו ממחיצתו. וכן הכא כיון שזכה שעה אחת לזרע שוב אין מחזירין אותו בשביל עון זה, ובגלל הדבר הזה אין אשתו מתיבמת. לשאלה הח' אשיב שכבר ידוע הוא שענין הגלגול הוא מצד החסד וכמו שנאמר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ועל ידי החסד נמשך הנשמה אצל אשתו ואחיו. וכן הגדול רומז למדת הגדולה. ולכן המצוה הוא בגדול וקרי ליה בכור שכן המדה הוא בכור לבנים שהרי ראשון לבנין הוא:

לשאלה הט' מענין הסריס אומר, שאפשר שיתוקן על ידי קרובים אחרים כי היא אינה כאשתו ממש כי אינה אשת חיקו והוא לא ידעה. ולכן אין ראוי להתיר בעבורו אשת האח שהיא כעין ערוה:

לשאלה הי' אומר בודאי שבזה היה טועה אונן בהיותו חושב כי הזרע יהיה לאחיו כמו שכתוב וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע. אבל זה אינו אמת יען לא נקרא הבן זרע אחיו אלא הוא הוא בעצמו ובכבודו הוא שחזר לעולם. ואם כן הרי הוא בנו ואחיו וכבר יש לו זרע, ואם היבם עצמו צריך לחזור בגלגול זה שהוא בנו ואחיו יחזירנו, ועם זה יותרו בקיצור המבוקש ממני כל השאלות כלם: