מורה שהנשמות כלילין דכר ונוקבא ואיך הם מאוצרות מתחלפות.
גזירת רשב"י היא בפרשת לך לך עמוד רמ"ח שהנשמות כלילין דכר ונוקבא וז"ל תנינן בההוא שעתא דאפיק קב"ה נשמתין לעלמא כל אינון רוחין ונשמתין כלהו כלילן דכר ונוקבא דמתחברן כחדא ואתמסרן בידא דההוא ממנא שליחא דאתפקד על עדואיהון דבני נשא ולילה שמיה. ובשעתא דנחתין ואתמסרן בידוי מתפרשן. ולזמנין דא אקדים מן דא ואחית להו בבני נשא. וכד מטא עידן זווגא דלהון קב"ה דידע אינון רוחין ונשמתין מחבר לון כדקדמיתא ומכרזא עלייהו וכד מתחברן איתעבידו חד גופא חד נשמתא ימינא ושמאלא כדקא חזי ובג"כ אין כל חדש תחת השמש. ואי תימא הא תנינן לית זווגא אלא לפום ארחוי דבר נש הכי הוא דאי זכי ועובדוי אתכשרון זכי לההוא דיליה לאתחברא ביה כמה דנפיק וכו' ובפרשת אלה פקודי עמוד תמ"א מפליא לדבר איך ההוא היכלא שביעאה נקיט לנשמתין ואיך כד נפקין נפיק ונקיט לון האי רוחא קדישא סטטוריה דאיהו לימינא וכל נשמתין דאינון זמינין לאתפרחא בזכאין דכורין לימינא כלא נקיט לון ומתעכבי תמן עד דאכלילו בנשמתין נוקבין שהן מרוח אחר' מסטרא דשמאלא ושמיה אדיריסנוניה וכו'. גם בפ' וילך עמוד תק"ן כתב שלפעמי' בא איש אחר ונושא אותה האשה שאינה שלו וכשמגיע העת שהזכר הראשון ישאנה מוכרח זה למות כדי שישאנה מי שנברא עמה. וז"ל. ת"ח והא איתמר דכל רוחין דנפקין מלעילא דכר ונוקבא נפקי ומתפרשן. וכל זמנין דדכורא לא מטא זמניה לאזדוויגא בהדי נוקבי' ואתו אחרא ואתנסיב בהדה כיון דמטא זמניה דהאי זווגא כד אתער צדק בעלמא למפקד על חובי עלמא כניש ליה להאי אחרא דהוה נסיב בהדה ואתי אחרא ונטיל לה. ועל דא קשין זווגין קמי קב"ה וכל דא בגין דסרח דכורא עובדוי ואע"ג דלא סרח ב"כ עובדוי בחטאיה אתכניש בההוא זמנא עד לא מטן יומוי דלא עביד הכי במשפט ועליה כתיב ויש נספה בלא משפט) ואערע ביה דינא בצד"ק בחיבוי בגין דמטא זמניה דאחרא ונסיב לה דהא דידיה היא. א"ל רבי אלעזר ואמאי פריש לון קב"ה וייתי אחרא ויהב ליה. א"ל דא הוא תועלתא דבר נש וטיבו דעביד עמיה דלא ימטיה אתתיה בידא אחרא. ות"ח אי האי לא כשרן עובדוי אע"ג דדיליה היא ההיא אתתא לא אתדתי האי אחרא מקמיה. ת"ח שאול מלכא נטל מלכו. אמאי בגין דעד לא מטא זמניה דדוד להאי דהא מלכו הוה ודאי דדוד ואתא שאול ונטיל ליה. כיון דמטא זמניה דדוד למירת דיליה כדין אתער צד"ק מלכותא דלעילא וכניש ליה לשאול בחובוי ואתדחי מקמי דוד ואתא דוד ונטיל דיליה. ואמאי לא עדי קב"ה לשאול ממלכ ולא ימות. אלא טיבו עביד קב"ה עמיה דכניש ליה במלכותא ולא יחמו עבדיה שליט עליה ונטיל ההוא דיליה בקדמיתא כך האי. בגין כך בעי בר נש למבעי רחמי קמי קב"ה כד אזדווג דלא יתדחי מקמי אחרא וכו'. וכעין זה כתב בפרשת ויחי עמוד תפ"ד וז"ל בגין דאתתא כד אחסין לה בר נש מעם קב"ה יחסין לה דהא לא יחסין לה קב"ה לבר נש אלא כד מכרזין עלוי ברקיעא דקב"ה מזווג זווגין עד לא ייתו לעלמא. וכד זכו בני נשי לפום עובדיהון הכי יהבין להו אתתא וכלא אתגלייא קמי קב"ה וכפום עובדין דזכאין הכי מזווג זווגין. ולזמנין דקא סליקו בקליטין ואסטי ההוא בר נש ארחוי דילי' סליק זווגי' לאחרא עד דיכשר עובדוי. וכדיכשר דא עובדוי או מטא זמניה אדחי גברא מקמי גברא ואתי האי ונטיל מדיליה. ודאי קשיא קמי קב"ה מכלא לדחייא בר נש מקמי בר נש אחרא ובג"כ קב"ה איהו יהיב אתתא לבר נש ומני' אתיין זווגין וע"ד ומיי' אשה משכלת בג"כ קב"ה יהיב כלא לבר נש. ע"כ. ועל היסוד הזה בנו רז"ל שראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שאכלה פנה וזה מפני שדחק את השעה והרג לאוריה כדאיתא גם כן בזוהר פרשת ויקרא עמוד קמ"א ושבעבור זה לא נתפרש לבתר ממנה. ולפי זה למדנו מהרשב"י ארבעה דברים. הא' שכל הנשמות כלילן דכר ונוקבא. הב' שהקב"ה שהוא המזווג זווגין בת פלוני לפלוני וכמו שנאמר מושיב יחידי' ביתה לפעמי' כשאדם חוטא נסתלקה ממנו בת זוגו ונזדווגת לאיש אחר ובזכות התשובה זוכה לזווג הראשון הג' שהגם שהנשמות נבראו כאחד כלילן דכר ונוקבא אינם באים לעולם בעת ובזמן א' כמו שכתב ולזמנין דא אקדים מן דא. הד' שהנשמות הם ממדרגות מתחלפות ושהזכרים באים מסטרא דימינא והנקבות מסטרא דשמאלא וכמו שכתב עוד בפרשת בשלח עמוד ע"ז ונשא עמוד רל"ט שמקום מוצא הנשמות מהזכרים ומהנקבות מתחלפות. ולזה נראה שכוון אפלטון בספר הששי מהדחות באומרו שהנשים היו מין בפני עצמן ולא ממין האדם באשר מצד הנשמות נפרדו ולא ראי זו כראי זו. וזהו מה שרציתי לדבר מאלו הדברים אשר אין בהם הכרע משקול הדעת. אבל אתה הקורא ידעת נתיבתי ואשר כל דברי עם כת המקובלי' ובפרט ברי' כרתי עם כרשב"י וחסדי לא אפיר מעמו ולא אשקר באמונתי לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה.