כולל ענין שאלת אוב ידעוני, ודורש אל המתים.
שואל אוב גם כן הוא מין ממיני הכשוף. ופיתום הוא שם המכשף. וכפי מה שנראה לנו מענין הבעלת אוב עם שאול זה המעלה את המת ומדבר עמו. וכבר הוכחתי במאמר הראשון שכך היה המעשה בפועל כפי פשוטו של מקרא ודעת רבותינו ז"ל. והיא חכמה גדולה ונאסרה בתורה בהיות שכבר נתן לישראל האורים ותומים ונביאי האמת והצדק שאינן מכזבי' לעולם וכל שאר עתידות מסופקות. וכן בדברי הימים א' סימן י' כתיב וימת שאול במעלו אשר מעל בה' על דבר ה' אשר לא שמר וגם לשאול באוב לדרוש ולא דרש בה' וימיתהו, ואליה המדקדק בהגהות השרש מרד"ק כתב אולי נקראים הצלמים כן מלשון כאובות חדשים לפי שהן כדמות נודות נפוחות והרוח שבהן הוא סבת הדבור והצפצוף ורז"ל אמרו זה בעל אוב א' המעל' בזכורו וא' הנשאל בגלגלת. ופירש רש"י בזכורו מעלה ומושיב את המת על זכרותו. ובעלי התוספות הקשו לו דזה לא יתכן בבעלת אוב דשאול. ותירצו דשם מכשפות כך הוא תרגומו. דאוב וידעוני מתרגמינן בידין וזכורין. ולי נראה דיפה פירש רש"י יען חכמי הגוים משיחים לפי תומם מעידים איך פיתיא מכשפה למקדש אפוליני דילפיקו היה באיזה דברים מעלה הרוח דרך נקבות' ואז חוץ מדעת' היתה מגדת העתידו', ואם פיתיא הוא שם למכשפה מעלה הרוח בנקבותה גם בעיני פיתום שם זכר למכשף מעלה המת דרך זכרותו. הגם שמעשה בעלת אוב עם שאול היה בין הפרקים ומבין אצילי ידיה, והכשופים הם מינים ממינים שונים. וכן טירטוליאנו כפי מה שכתב עליו סטיאוקו בפירוש הסימן הי"ט מס' ויקרא הגיד איך עדין בזמנו ראה אשה אחת אשר היתה מעלה הרוח דרך נקבותה ומשם היה הרוח מדבר עמה ומשיב לשאלתה. ולוקאנו בס' הששי שלו מגיד איך בהיותם יוליוס קיסר ופומפיאוס במקדוניאה קודם שיערכו מלחמה בשדות פארצאליאה הבן הקטן מפומפיאוס מתאוה לדעת אחרית המלחמה הלך אצל אמגושית אחת נקראת שמה איריקטו והיא העלתה בכשופיה מת אחד אשר הודיע לו כל מאורעי המלחמה ושהוא ימות במלחמה ועולליה' ירוטשו וכן היה. ודמיון זה אירע בארץ ספרד אשר גם כן אמגושית אחרת הגידה מיתת דון אלוארו די לונה משנה למלך כאשר תראה בין ספוריו:
ידעוני כפי רז"ל הוא עצם חיה ששמה ידוע ומדבר על ידי כשוף. וכן בתרגום יונתן בן עזיאל גרם ידוע. וכתב הרב רבינו בחיי ואותה חיה נקראת בני השדה וזהו שכתוב באיוב ס"ה כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך והאלף מאבני נוספת ואנכי לא ידעתי משפט החיה הזאת ולא ראיתי שום ספר מספרי האומות שידבר עליה. אבל לא מפני זה נחליט על רז"ל שלא כוונו לאמת כי הם היו קרוב לזמן הנבוא' ודעתם רחבה מדעתנו, ויש מכחמי האומות שאמרו שידעוני נגזר מן ידע ור"ל היודעים והחכמים המכשפים. והפירוש הזה דחוק ואין לו לא טעם ולא ריח דורש אל המתים זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות ודורש אל המתים כדי שיבאו לו בחלום ויודיעוהו מה שירצה. וזה ההפרש לו בחלום ויודיעוהו מה שירצה. ההפרש שיש בין שאלת אוב לדורש אל המתים. וזהו ענין האמגושא דהוה מחטט שכבי דפרק חזקת הבתים ובזוהר פרשת אחרי מות עמוד קכ"ח נאמר איך מותר לבני ישראל ללכת אצל המתי' ולאתדבקא נפשא בנפשא כאשר היה עושה ביחודין המקובל הגדול הרי"ל ז"ל, ואיך שאר עמין כד אתיין למיתיהון אתיין בחרשין לאתעב' עלייהו זינין בישין. וישעיה הנביא כלל שלשה מיני עבירות האלו בפסוק א' בסימן ח' באומרו וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובו' ואל הידעונים המצפצפים והמהגים הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים. ופירושו אצלי כך הוא כאשר יאמרו אליכם ראו וכן תעשו כמוני דרשו אל האובות ואל הידעוני' המצפצפי' בקול נמוך כדרכם כמו שאמר הכתוב והיה כאוב מארץ קולך. גם הלא כל עם ועם דורש רצון אלהיו בעד החיים באמצעות המתים ולמה לא תעשו כמונו כמוהם. לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר ר"ל זאת תהיה תשובתכם שתשמרו את התורה ואז תראו שישמעו את דבריכם ויאמרו כדבר הזה אמת שאין לשום אלוה אוב וידעוני שום שחר כי הם אלהים אחרים ומעשה תעתועים ואין ראוי לעזוב האמת ולרדוף אחר השקר. וזאת תורת העולה על פרקינו אלה בפירוש התשעה התועבות שאסרה לנו התורה האלהית וכלם מסטרא דשמאלא ומסאבא בהיות שבני ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש ראוי להתדבק בטהרה ובנביאי השם המגידים העתיד לבא בלי שום ספק וגמגום. ועל כן סמך כי תועבת ה' כל עושה אלה תמים תהיה עם ה' אלהיך כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעונני' ואל קוסמים ישמעו ואיזה לא כן נתן לך ה' אלהיך. נביא מקרבך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון.