נותן טעם לשבח על ענין השנאה שיש לרוחו' הללו לבני האדם.
אחרי דרך מבוא הביאור המספיק בעניינים היקרים האלה עתה באתי קורא משכיל להגיד לך בכתב אמת שהרוחות האלו הם הם אויבי האדם ומבקשים רעתם ומיתת' בכל תוקף ובפרט כל מחשבותם להפיל אותם בחטא ולהשפיל את כבודם וכן בס' הזוהר פרשת אלה פקודי עמוד תע"ט ז"ל. היכלא דא איהו אתר דכל אינון דאקרון אלהים אחרים. בגין דאתגליין הכא. וכל אינון דמפתי להו לבני נשא בענוגין דהאי עלמא לאזנא' בענוגי נאופין דעלמא ומשכי להו בחר ענוגין ונאופין דהאי עלמא ואינון דרגין דקיימין לסאבא תדיר. ובפרשת בראשית עמוד קע"ו כתוב לאמר כל קרי דחמי בר נש הוא מגו רוחין נוקבין דאתיין ומזדווגן עמיה ומתחממן מיניה ואולידין דוכרין ונוקבין ואלין אקרון נגעי בני אדם. וכן במדרש אבכיר ויחל נח איש האדמה ויטע כרם בא לקראתו השטן ויאמר לו רצונך שנטענה יחד אני ואתה. א"ל הן. מיד הביא רחלה א' ושחטה על הגפן ואחר כך הביא ארי ושחטו על הגפן. ואחר כך חזיר א' ושחטו על אותה הגפן. מפני מה עשה כן השטן כשאדם שותה כוס א' הוא כרחלה ענו ושפל רוח וכשהוא שותה שתי כוסות מיד נעשה גבור כארי מתחיל לדבר גבורות ואומר מי כמוני. וכשהוא שותה שלשה או ד' מיד נעשה כחזיר שמתלכלך בטיט ורפש אף הוא מתלכלך בקיא ואף במימי רגלים. ע"כ. ואל תחשוב בלבך שנח איש צדיק תמים עשה שותפות עם השטן. אבל כונתם להורות שבהיות השטן גרמא בכל נזקי האדם אף הוא היה סבת המצאת היין אשר עליו נאמר זנות יין ותירוש יקח לב. ופוק חזי פה קדוש מפיק מרגליין בפרשת וישלח עמוד שפ"ח, ז"ל. כל רוחין ושדין ועלעולין ומזיקין וכל רוחין דמסאבו כלהו שליטין ושטאן בעלמא לאסטאה ואתמנון בדוכתי דאתחריבו ובחקלין תקיפין ובמדברין חריבין וכלהו מסטרי רוח מסאבא. והא אתמר דהא רוח מסאבא דאתיא מנחש עקימאה איהו רוח מסאבא ממש ואיהו אתמנא בעלמא לאסטאה בר נש לגביה. וע"ד יצה"ר שליט בעלמא ואיהו אתמני לגבייהו דבני נשא ואשתכח עמהון בעקימו ובתסקופי' אתי לגבייהו לאסטא לון מארחוי דקב"ה כמה דאסטי האדם קדמאה וגרים מותא לכל עלמא. הכי נמי אסטי להון לבני נשא וגרים לון לאסתאבא. ומאן דאתי לאסתאבא איהו משיך עליה ההוא רוח מסאבא ואתדבק בהדיה, וכמה אינון דזמינין לסאבא ליה ומסאבי ליה ואיהו מסאב ומסאבין ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי והא אתמר. ובשעתא דאתי בר נש לאתדכאה ההוא רוח מסאבא אתכפייא קמיה ולא יכיל לשלטאה עליה ובדין כתיב לא תאנה אליך רעה וגו' אמר רבי יוסי לא תאונה אליך רעה דא לילית. ונגע לא יקרב באהליך אלין שאר מזיקין והא אוקמוה ואתמר ר' אלעזר אמר הא אמר' דלא יפוק בר נש יחידאי בליליא וכ"ש בזמנא דסיהרא אתבריאת והוא חסרה ואוקמוה דהא כדין רוח מסאבא שלטא ודא הוא רעה מאן רעה דא חוויא בישא. ונגע דא הוא מאן דרכיב על חויא רעה ונגע כחדא אינון. ואף על גב דתנינן דנגע אלין נגעי בני אדם דנפקו מאד' דהא כל אינון שנין דלא קריב אדם עם אתתיה רוחי מסאבי הוו קאתיין ומתחממן מניה ואולידן מניה והני אקרון נגעי בני אדם. והא אתמר דכד בר נש בחלמיה ולא שליט בגופיה וגופא אשתכך רוח מסאבא אתיא ושריא עליה ואית זמנין דרוחי נוקבין מסאבין אתיין וקרבן בהדיה ומשכין ליה בהדייהו ומתחממן מניה ואולידו לבתר רוחין ומזיקין נגעי בני אדם, ולזמנין יתחזון בחיזו בני נשא בר דלית ל שערי ברישא ובכלא אית ליה לבר נש לאסתמרא מקמייהו בגין דיהך בארחי דאורית' ולא יסתאב בהדייהודהא לית לך מאן דנאים בליליא בערסיה דלא טעים טעמא דמותא ונפקת נשמתיה מניה וכיון דאשתאר גופא בלא נשמתא קדישא רוח מסאבא זמינא ושרא עליה דגופיה ואסתאב והא אוקימנא מלה דלית לי' בר נש לאעברא ידוי על עינוי בצפרא בגין דהא רוח מסאבא שריא עלייהו והא אתמר. תא חזי דהא יעקב אף על גב דאתרחים קמי מריה בגין דאשתאר בלחודוי רוחא אחרת הוה זמין לאזדווגא בהדיה. אר"ש תא חזי מה כתיב ביה בההוא רשע דבלעם וילך שפי מהו שפי יחידאי כד"א שפיפון עלי ארח כהאי חוי' דאזל יחידאי וכמין על אורחין ושבילין. הכי נמי בלעם הוה אזל יחידאי מ"ט בגין לאמשכא עליה רוחא מסאבא דכל מאן דאזיל יחידאי בזמנין ידיעאן אפילו במתא באתרין ידיען משיך עליה רוח מסאבא. בגין כך בכל זמנא לא יהך בר נש יחידאי בארחא במתא אלא באחר דבני נשא אזלין ותייבין ומשתכחו תמן. ועל דא לא יהך בר נש יחידאי בליליא הואיל ובני נשא לא משתכחו. והיינו טעמא דלא תלין נבלתו על העץ דלא לקיימא גופא מיתא בלא רוחא על ארעא בליליא. בג"כ ההוא רשע דבלעם הוה אזיל יחידאי כהאי חויא כמה דאוקמוה ראה נא אתה המעיין כמה דברים מעולים מעולפים ספירים נכללו במאמר הנכבד הזה ואיך בדברי' מועטי' כלל הרשב"י כמעט כל החכמה האלהית מענין הרוחות האלו. אמר שדירתם ומושבם במדברין חרבין. וכך הוא האמת. ועל כן נקראו שדים מלשון שדה כי מצאנום בשדה יער וכל חית השדה ישחקו שם. וכבר למדו לנו רז"ל בברכות פ"א שאין נכנסין לחרבה מפני המזיקין. והנה באזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו איך בעיר גימאראינש ארץ (מולדת הגברת דינה רחל אברבנאל אשתי) אשר במלכות פורטוגאל בית א' ישנה וחרבה מדוכסי העיר לא היו דרים בתוכה כי יצא עליה שם רע ששם הרגיעה לילית ושעיר על רעהו יקרא. והנה פעם א' ברחוב העיר איזה בחורים אבירי לב מדברים ויאמרו איש אל רעהו נבא נא אל הבית אם ימיתנו ומתנו ואם יחיונו נחיה ונעשה לנו שם ויתחזקו ויבאו אל הבית וידלקו נרות ושלחן ערוך לפניהם ויהי הם אוכלי' ושותי' וחוגגים והנה נער קטון שחור כעורב וילך ויקרב אליהם ויאמר אדוני שלחני ורוחו להגיד לכם שתכף ומיד תלכו לשלו' ותפנו את הבית. וישיבו לו אמור אל אדוניך שיבא נא כבודו אלינו ויחדו נמתיק סוד. אולם כהרף עין חזר אליהם הנער וגזר עליהם שיפנו. ויען לא במהרה עשוהו בקצף גדול וביד חזקה הטילו רוח סערה בבית ויכבו את הנרות ויסקלום באבנים והמה ברחו זה מדלג על הספסלים וזה מקפץ על החלונות זה נשברה ידו וזה רגלו והעיר כלה נבוכה. אמר עוד רשב"י שכל ישעם וכל חפץ הרוחות האלו כי לא יצמיח האד' בירא' ה' והביא לזה המשל הנכבד מהנחש או סמאל דאסטי והחטיא את אדם הראשון ועוד היום כמשפטו הראשון נוהג. וזה בעבור האיבה הנטועה בלבו מקדם וכמו שנא' ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה, וכן ראינו שעשה כל השתדלותו להחטיא את אברהם ולנסותו בא אל האלהים ואמר מכל הסעודה שעשה שמא הקריב לפניך תור או בני יונה. וזהו אחר הדברים האלה אחר דבריו של שטן. וכמו שארז"ל הלך וקדמו בדרך כדי להכשילו גם הוא היה הסבה הקרובה במעשה העגל וכמין דמות משה מת הראה להם השטן שנושאין אותו באויר רקיע השמים וזה הוא שאמר הפסוק כי זה משה האיש ואין זה אלא מורה באצבע. וכן הודה אהרן באמרו ואשליכהו באש ויצא העגל הזה כלומר לא ידעתי שיצא העגל הזה ויצא על ידי השטן והמכשפי' שיצאו ממצרים וכעין זה עשה לאיוב ירא אלהים וסר מרע, וכן עושה לכל הצדיקים וחסידים שבכל דור ודור כדי לאבדם ולהסיר מהם צדקתם. אשר על כן אמרו רז"ל כל שגדול מחברו יצרו גדול ממנו. ויצרו הוא השטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות ואין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח השטות הזה של הרוחות הללו. כי האלהים ברא את האדם ישר ואין בעצמותו סבת גורמת עקשותו כי אם מבחוץ הרשע והמנוול הזה אשר לא לבד לאדה"ר הפילו והשפילו בחטא אלא שעוד היום תופס אומנותו בהראותו לכל אדם שאעפ"י שיחטאו לא מות ימותון כי האל רחמן ומטיב לכל ואינו חפץ במיתתן של רשעים. ותכף ומיד שחוטא כותב עליו שטנה, כי על כן נקרא שטן. וכן בזמן שדור המבול חטא כתיב קץ כל בשר בא לפני וארז"ל שהוא המלאך המות כי הוא סיבת קץ כל החיים. וגם הוא נברא בין השמשות והיה בבריאה קץ ואחרון לכל בשר. גם כשרצה הקב"ה למנות את יהושע בן יהוצדק לכהן גדול כתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו על ענין בניו שנשאו נשים נכריות ולא מיחה בהן. אמר עוד הרשב"י שכל זמן שהאדם בא ליטהר נכנע השטן קמיה ולא יכול לשלוט עליו והוא אמת. וכן במסכת חולין פרק א' נאמר ההיא איתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותיה כרעיה דר' חנינא. א"ל שקולי לא מסתייעא מלתא אין עוד מלבדו כתיב. ר"ל שמבלעדי השם לא יש יכולת בשום נברא לפעול ושהי"ת רגלי חסידיו ישמור ולזה הגם שתבקש לה ליקח העפר אשר מתחת לרגליו לעשות לו תועה נכון לבו בטוח בה' שלא יהיה לה לעזר ולהועיל כי אשרי אדם אשר לא יחשוב ה' לו עון, ומכאן יצא לנו מודעא רבא לענייננו כי לא יחשב ממנו שהקב"ה הניח העולם למקרה ולממשלת הרוחות האלו אלמנה וגר יהרוגו וילדיה ירצחו לפי חפצם ורצונם כי הגם שאלו שאין להם זכיות כמעט נעזבי' למקרה באשר ה' ברא משחי' לחבל ולהוכח בהם בני אדם כמו שכתב הרשב"י זוהר פר" ברא' עמוד קכ"ח על אנשים השלמים וכל מבקשי השם הבאים להטהר אח נפשם אין שלטון ברוחלכלות את הרוח האנושי ולנגוע אפילו בכף רגלן. וכמו שהחיות הטורפות אין מושלים בחסידים ואנשי מעשה כמו שראינו בתנחומא פרשת ויגש ענין רבי חנינא בן דוסא שראה את הארי ואמר לו אי מלך חלש לא השבעתיך שלא תראה בארץ ישראל ומיד ברח ובפרש' וארא מעשהו עם הערוד. כך הרוחות והמזיקין האלו אינם שולטים באדם המיוחד לרוע לו. וכן בזוהר דברי' עמוד רצ"ז אמרו המשתדל באורייתא ניצול מן המזיקין כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. ומה שאמר שבשעת השינה אז באים הרוחות האלו בחלום לאדם ומטמאין אותו כך הסכימו כל החכמים האלהיים. וכבר דברתי על זה בפרק ששה עשר כי אז בזמן שהנשמה נתעלית מהגוף יש להם יכולת להפיק את רצונם. ועל ענין העצה היעוצה מאת הרשב"י על מה שזכרו גם כן חז"ל שאל יצא אדם יחידי בלילה בודאי עליו נאמר פלא יועץ כי כל הרוחות האלו יושבי חשך וצלמות מושלות בלילה צלמות ולא סדרי' וכמ"ש בלעם לינו פה הלילה. וכאשר פוגעין באדם מזיקין אותו ותדע שכך הוא האמת שכל החלאים הבאים לאדם פתאום מנייהו הוו. תראה לפעמים שאדם בקו הבריאות ובלתי חולה פתאום בא אידו ופיו תהפוכות יתעקם לאזנו. ואחר הולך בחומו בפתע ידיו אסורות וחרמות. וכאשר תשאל לרופא הסיבה הפועלת אלו הנזיקין. יאמר שהיא הרוח ואמת ידבר אבל נבא ולא ידע מה נבא שהרוח הרע והשד הוא גרמא בנזקין ולא הרוח האויריי המנשבת כאשר חושב. וכן בזוהר פרשת תזריע עמוד נ"ב יומא חד עאל ברי לביתא לאהדרא מלין אעבר חד רוחא קמיה ונזיק ליה אעקם פומיה ועינוי וידוי אתעקמו ולא יכיל למללא וכו'. וכן הוא בכל החלאים הנעלמים ופתאומיים שכלם באים מהרוחות הללו:
ותדע עוד שבענין העין הרע לא מצאו כל אנשי חיל ידיה' לתת תשובה וטענה מספקת. והנה אצל חז"ל תמצא והסיר ה' ממר כל חלי אמר רב זה עין הרע. וכן לא יעמוד אדם עם שדה חבירו וכו' ואמרו עוד אין הברכה שורה לא בדבר המנוי ולא בדבר המדוד אלא בדבר הסמוי מן העין ולכ' יותנן נאמר לא מסתפי מר מעינא בישא וכו' ובאשר חכם מחכמי האומות לא מצא מענה פרק עולו מעל צוארו ויאמר לא הוא וכחש בהחלט בענין העין הרע. אמר איך יפעל נושא בנושא בלי נגיעה ופגישת גוף בגוף. ומהם הודו ואמרו שמהעין יוצאי' מבעל נפש הרעה והקנאית אדים מהמותרים אשל ידחם הטבע אשר לארסיותם פוגעים בהבטתם בדברים המוכנים לעיניהם עד שיתכן שימותו. ולכן גזרו שהזקנות ונשים נדות לרוב מזיקין בעיניהם כאשר תראה אצל פיטרו גארסיאה טומאש ואחרי' אבל הם לא ירדו לסוף האמת סר צלם מעליהם האמת אתנו שהעין הרע נמשך מהמזיקין האלו אמנם ידעתי כי כן שהרי הרשב"י בפרשת בלק עמוד שצ"א כתב ז"ל. ת"ח כל מאן דבעי לאסתכלא בעינא בישא לא יכיל אלא כדמשבח ואוקיר לההוא מלה דבעי לאלטייא בעינא בישא. ומה ארחיה אמר כמה טבא דא. כמה יאה דא. בגין דישלט ביה עינא בישא. אוף הכא בלעם הקוסם אמר מה טובו אהליך יעקב כמה אינון יאן. כמה אינון שפירן דאתנטען בינייהו דמיין לאינון נטיען דנטע קודשא בריך הוא בגנתא דעדן. ובגלל הדבר הזה כתוב וישת אל המדבר פניו בגין דיהא ליה סטר סיועא לאבאשא להו בעינא בישא. ולכן נראה לי שאמר ה' אל לבן השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע שארורים הם הרשעים שאין טובתן שלמה. וכאשר רוצים שהשדים והרוחות יפגשו באדם לרע לו אז מתחילין להלל ולשבח כמה נאה הוא זה. ובגלל הדבר הזה כאשר אנו משבחים ומפארים לאיזה איש או ילד תפארתו חכמתו וגבורתו מנהגנו לומר ה' ישמרך. ולזכור עליו את ה' כדי שלא יבא אליו רעה ונגע לא יקרב באהלו. ותמצא בפרק הרואה האי מאן דנכנס למתא ודחיל מעינא בישא לינקוט זקפאד דא דימיני' ביד' דשמאליה וזקפא דידא דשמאלי' בידא דימיניה ולימא הכי וכו' ור' יוסי בר חנינא אמר ליחזיה אטרפיה דנחיריה דשמאלא. וכן בערבי פסחים. והוא סוד גדול נגד הרוח רעה כי הצורות האלו הנעשים בגודלי היד ותוך הנחירים הם דמיון הגירא בלעז איגה אשר תולים בצוארי הילדים. ורומז למקום התורפה ולאברי המשגל כמו שבימים הקדמונים היו גם עע"ז תולים לילדים הזכרות שקראו פריאפו כאשר מעיד ואליס בפילוסופיאה שלו ודאמיריש דיל פראדו מדברים על ענין העין הרע. וכן בפ"ק דקדושין פלימו הוה רגיל לומר גירא בעיני' דשטנא. ובס' החסידי' סי' רל"ו נאמר אם יראה לאדם שד יכפוף גודלו בתוך אצבעו שהוא הגירא ממש. והכל להבריח הרוח כענין שנאמר בפרק ערבי פסחים אמר אמימר אמר לי רישתנהי דמכשפות האי מאן דפגע בהו נימא הכי חרי חמימי פי' צואה חמה בסלי' נקובי' וקרועי' לפומייכו. כי די בזיון וקצף כשמראים להם מקום התורפה ומכבדים להם בצואה רותחת ואז הולכות להם בקלון וחרפה גדולה. ויצא לנו מזה שהשדים המתאוים תאוה להזיק את בני האדם ינחשו ויחלטו הדברים הטובים אשר בהם מתעלה איזה מבני האדם מחברו או ילד יולד לו ותכף מזיקי' אותו שלא יעלה לרצון טובו וחסד ה' אשר גבר עליו. כמו שאנו ראינו בין בני האדם שכאשר א' ישובח בפני אויבו מיד מתמלא עליו חמה ומגלה את חרפתו כי הקנאה בלבו כאש בוערת ולא יוכל כלכל. אשר בעבור זה אמר שלמה המלך ע"ה בסימן כ"ז מברך רעהו בקול גדול (ר"ל בפרסום) קללה תחשב לו. כי מיד ובזוהו אויביו מבקשי רעתו. ואם במקרה האדם רואה חובה לעצמו גם הוא לוקח הדבור ואומר כן משפטיך אתה חרצת.ולכן אמרו רז"ל לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן כי סגולת הדבור פועל וכן בזוהר פרשת וישלח יעקב עמוד שצ"ח ר' יוסי אמר כתיב קללת חנם לא תבא ואוקמוה לו בויו. ואי קללת צדיקא היא אפילו דלא אתכוון בה כיון דנפקא מפומיה נטיל לה ההוא יצר הרע וקטרג בה בשעת הסכנה. יעקב אמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. ואע"ג דאיהו לא הוה ידע נטיל לה ההוא מלה ההוא שטן דאשתכח תדיר גבייהו דבני נשא. ועל דא תנינן לעולם לא יפתח בר נש פומיה לשטנא בגין דנטיל ההוא מלה וקטרג בה לעילא ותתא. כ"ש מלה דחכם או מלה דצדיקיא. ועל תרין אילין אתענשת רחל ע"כ. ועל זה בנוי מה שנהגו הראשונים לתלות קללתן באחרים. וכן אומרים לא נשתייר משונאיהן של ישראל נעשו פניהם של שונאיהן של ישראל כשולי קדרה. ואמרו על פסוק לא נעלה פיהם הכשילם וירדו חיים שאולה. וכיוצא בפסוק ברו לכם איש וירד אלי פתח גלית פיו לשטן. וכן דוד באבן הורידו לארץ והשפילו. ובזוהר פרש' פקודי עמוד תע"ה אמרו עוד שכמו שהרוחות האלו נוטלין כל מילי בישין הכי נמי נוטלין כל אילין דזריק בר נש ברוגזיה. ועל כן צריך שלא יזרוק אדם שום דבר מידיו בחמתו ויתנו לשטן כי פעמים קרובה הקללה לבא והשטן עומד עליו לשטנו:
ואם תאמר ולמה יש לשדים הללו קנאה ושנאה לבני האדם אשר מעולם לא גמלו להם רעה אשיבך כי השדים האלו אינם מהמדריגות העליונות ואויריות. והשבות אל לבבך מה שכתבתי בפרק שלשה עשר וידעת כי המדרגות האלו הם מרוחות חכמים מחוכמים מדריכים את האדם לטוב וליושר כאשר תראה עוד בזוהר פרשת קדושים עמוד קס"ה שיש רוח נכון על ראש צדיק להנהיגו בדרך ישרה שיבור לו האדם כמו שיש גם כן מהמדרגות השפלות והארציות אשר בכל תוקף מבקשים רעתו ומאבדים אותו כי בראותם מעשי ידי ה' כמוהם במדרגה העליונה ושהם במדותיהם המעולים ורמים עולים אל רום המעלות בשמי מרומים מתקנאים בו ומשתדלים נפילתו. הלא תראה והנסיון הוכיח שבין האנשים עצמם כל הפוסל במומו פוסל וכל הנתוק כמשל ההדיוט מתאוה שיהיו כולם נתוקים. ואנשי בעלי שום או גבן או דק או תבלול בעינו הם מרי נפש ושונאים לאחרים שלמים בטבע וכן העני שונא לעשיר והעם הארץ לתלמיד חכם כמו שהודה ר' עקיבא וכן הדבר ברוחות האלו שכל זמן שאין לו לאדם זכיות אשר בהם ינצל רודפים אותו וכותבים עליו שטנה בהיותם רעים וחטאים לה' מאד רקים ופוחזים דרים לא כאדם בבתים מלאים ובמשכנות מבטחים. כי אם במדברות שממות חרבות ותותי מרזבים. ויקנאו בו כל מלכי הערב רב השוכנים במדבר ולא נתנוהו השב רוחו. ובתקוני זוהר חדש דף מ"ד נתנו עוד טעם לשבח באמרם שכל מעשה בראשי' נתנו חלקם בבריאתו של אדם כשדבר הקב"ה עמהם ואמר נעשה אדם חוץ מהמזיקין שקטרגו על בריאתו ואמרו מה אנוש כי תזכרנו. ולכן עדין שנאים לאדם ומבקשים רעתו: