כל עדונין דעלמא הוו בה. מוכיח כן מאומ' כול' משק' ולא אמר כי היא משקה ומלת כול' באה להוסיף כל מציאיות הצריכות בעידוני העולם.
ר' חייא אמר אינון הוו חייבין מגרמייהו פי' חטאים בגופם ובממונם ועכ"ז עיקר גזרתם שהיו חטאים בממונם. וא"ת וכי חטא ממוניהון עדיף אין דכל בר נש דאיהו צר עינ' וגו' והנה הם ג' בחינות צר עין בינוני ותרן. צד עין לא אתקיים בעלמא שאינו מושך לו שפע ממדת הצדק' להתקיים בעולם. ואצ"ל שאין לו פירות בעולם הזה אלא גם קרן קיים לעולם הבא אין לו. וז"ש ולא עוד אלא דלית לי' חיים וגו' שאינו נהנ' מאור החיים הנמשך בתוך הקדוש' אלא יושב בחשך בתוך הקליפות בעמקי שאול. והבינוני יש בו שני חלוקות יש שמעשיו מועטים ונוחל עול' הזה והוא מתקיים עלמ' בגיני'. ובבא *נ' דצ"ל והג' פי' הותרן. ואולי עוד צ"ל במקום והוא הקודם לזה ויש עוד אופן אחר לתקן והבוחר יבחר: אית לי' חיין דהיינו סוד אור החיים הנמשך מהחכמ' והבינ' שמשם החיים ואורכ' דחיי תוספת החיים מהכתר הנק' אריך אנפין כנודע:
ואייתי קומרין טהירין וגו' הענין שאין הגשמי מתפעל מהרוחני אם לא ע"י אמצעי. שהגשמי מתפעל מפגישת גשם בגשם והרוחני בהשכל'. ולכך כאשר ירצ' הב"ה לפעול בתחתונים יבר' ברצון פעולתו מלאך ומשתלשל העליון בסוד אבי"ע עד שיפעל בפגישת גשם בגשם. וכח המלאך ההוא יקר' מסבות שהם סבות לפעולות הנפעלות ויתהפך המלאך ההוא כפי בחינות הפעול' הגשמית שהיא מתהפכת מכמ' מינים וזש"ה מסבות מתהפך לפעולם ודאי. הרמ"ק זלה"ה:
והרא"ג כ' אלא כגן ה' וכו' כלומר אלא העקר שבכלם הוא גן עדן ממש וכן נמי ארץ מצרים היה כגן ה' וכאלו אמר סדום כגן ה' וכארץ מצרים שנמשלה ג"כ לגן ה'. דכתיב וזאת תהיה המגפ' מלת וזאת הוא שיבוש אלא פסוק זה הוא המאוחר לכלן. דכתיב ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל הגוים. והענין כמו שפי' המפרשים ולא עליהם העונש הנז' של עצירת גשמים אלא תהיה המגפ' אשר יגוף ה' את כל הגוים אשר צבאו. ה"ג יאות הוא דיתקיים בעלמא ויתקיים עלמא בגיניה ואית ליה חיים ואורכ' דחיי וכו'.
ויעל לוט מצוער וגו' ר' יצחק פתח וכו' ה"ג בגין דחמא דהו' קריב מסדום. קומרין טהירין פי' בערוך שהם מטלית מעשה אורג וקובעין בו חתיכות של כסף ושל זהב. והכונה על הלבשת הא"ס ב"ה באבי"ע וע"י התלבשותו בהם מתגלה הנהגתו בעולם והם הנקרא' מסיבות שע"י הלבושים עושה הקב"ה הנהגותיו. וזהו והוא מסיבות הוא מתלבש במסיבות ולמה כדי למעבד עובדוי. עכ"ל הרא"ג: