דלא יתבעון מיני' דינא וגו' דלא תבעין מיני' חושבנא לא קאמר שאין לך מי שאינו נותן דין וחשבון אלא שאין אור של גיהנם שולט בהם קאמר בענין אחר וכיוצא. וא"ת וכיון שאין אור גיהנם שולט בו היאך נטהר מעונותיו שבודאי אין הב"ה מוותר לו אפי' כמלא נימא. וי"ל שבזכות התור' הב"ה מייסרו בעולם הזה ונכנס בטהרה לבא. אמנם קשה שבזוהר פרשת שלח לך דקס"ז ע"א בינוק' נמצא שנכנס החכם ההוא לגיהנם שעה וחצי מפני שבייש חבירו וגו' וי"ל דאין הכי נמי שנכנסים אמנם נטהרים שם בלי צער והיינו דאמרי רז"ל ק"ו מסלמנדרא כנראה שנכנסים ונטהרין כעורו של סלמנדרא שכיבוסו באש ואינו נכוה.
ותרד העינה. השתא דאמרן דיוצאת היינו שהיא יוצאת בצדקותה מכלל בנות עירה ניחא אומרו ותרד העינה בה"א לרמוז אל המלכות דהיינו שנזדמנ' לה בארה של מרים. והיינו דפי' רז"ל שעלה מים לקראתה שכן מדת בארה של מרים והיינו דכתיב עלי באר ענו לה. וז"ש וסליקו לה מיא והוצרך לזה משום דקשי' לי' כי הי' לו לומר ותרד הבאר שהבאר של מרים באר נקראת ולא עינה בה'. ותירץ כי משום דסליקו לה מיא מה שהיה באר נעשה עין והיינו כפל לשונו דפתח העינה בה"א ולא בארה משום דסליקו וגו'. וסימנא נקט בידי' כלומר להיות הענין כך שבאותה שעה יוצאות מחדרי מסתרם לזה לקח סימן על הדבר והי' הנער'. שאמר בינו לבין עצמו כיון שהב"ה הזמינני שעה זו וקפצה לי הארץ והגיעני לעת כזו אל העיר כוונת הקב"ה להראות לי הנה ההגונה והראוי'.
ת"ח תדע שהגיעו למחוז חפצו בשעה כזו סימן כדמפרש ואזיל שהכל הי' בכוונ' מכוונת ולהאי פי' נמי מתיישב העינה בה' והיינו דמסיק וע"ד אתא ההוא עובדא וגו' משום דבאר היינו מדת המלכות מדת יצחק גבורה ונעשית העינה ברבוי המים דסליקו וגו' והיינו מעין גנים באר מים חיים.
ואוקמוה להני ארבע אמות דנטיל לכל סטר וגו' לכאורה נר' דהכי פי' שתופס ד' אמות לכל צד מג' צדדיו ימין ושמאל ואחור ולפניו אין מספר. אמנם דחיקא לי מילתא טובא דאמאי תופס לפניו יותר מד'. ועוד דאפילו לעמוד ממש חוץ לד' מתירים בתלמודא דידן. ודוחק הוא לומר לכל סטר לכל הצדדים דהיינו שהוא עומד במרכז הד' אמות דהיינו ב' אמות לכל א' מהצדדים. בר לקמי' שיש לו יותר מזה שהם ד' שלמים. דאי הכי הי' לי' למימר לכל סטרי אמנם מלת לכל סטר מורה לכל א' מהצדדים. ועוד לפי מאי דמסיק לקמיה בפירוש טעם הדבר *נ' דצ"ל ועוד כו' טעם הדבר ג"כ לא משמע כן. . אמנם העיקר הוא שכנגד ארבעה צידי המתפלל אמרו ג' הלכות כנגד לפניו אמרו *מן אסיר עד שהרי מיותר וצ"ל אמרו שאין כו'. אסיר למעבר וגו' בר לקמי' שהרי אין להפסיק בינו ובין הכותל וכנגד הצדדים אמרו אסיר למעבר וגו' בר לקמיה שהרי אין להפסיק בינו ובין הכותל ואי אפשר לעבור וכנגד האחור לא נתנו מעלה אלא לרבו שאמרו שלא יתפלל אחרי רבו א"כ אלו הם דיני ד' צדדי המתפלל וכולם נמנו וגמרו דינים אלו וצריכים לידע טעמם.
שמעה ה' צדק ה' שהוא צדק דהיינו המלכות. שמע ה' ממש ת"ת כמשמעו. שמע בני ת"ת שהוא בן והיינו הסכת ושמע ישראל.
שמעה תפלתי ה' מלכות המלכות עצמ' נקראת תפל' ולגבי המלכות אמר שמעה אתה תפלתי הנקראת ה'.
והא תנינן וגו' כלומר עם היות שאנו אומ' שהיא המלכות עכ"ז הא תנינן שהתפלות אינם בה אלא נוטלת אותם ועוש' מהם עטר' בסוד ההתעוררות העול' ממטה למעל' מהנקב' אל הזכר עד הת"ת דרך היסוד והיינו אומ' עטר' בראש צדיק כי הת"ת ראש ליסוד ודאי. והוצרך לזה משום דאיהו קאמר שמעה לנוקבא ותפלתי היינו תפלת לחש שהוא לדכורא א"כ קשה מדידי' אדידי' לזה אמר בגין דאיהי דרגא דמקבל כל צלותין ובין שיהי' התפל' תיקוני דכורא בין שיהי תיקוני נוקבא הכל מתקבל ע"י המלכות ולכך עם היות תפלתי תפלת של ראש תפלת לחש בדכור' כדמסיק עכ"ז הוא במלכות קבלת התפל' ולהכי קאמר שמעה והמלכות מעל' אותה אל מקום רמיזתה והא תנינן דעבדא וגו'. הרמ"ק ז"ל:
והרא"ג כ' באה מבעי ליה. דלגבי דידי' באה מ"ל שהרי העב' לא ראה יציאתה מהבי'. ותירץ יוצא' שהקב"ה סייעה שלא תלמד ממעשיהם ויצאה מכללם והוא רמז לבד. וסימנא נקיט בידיה כלומר גם בזה נקט סימן שאמר בלבו ודאי דרך כל הצנועות לצאת לעת ערב ומהן אנסה לא מאותן שכב' היו שם שודאי אינן צנועות. לאשתכחא כלא באתריה שרבקה רומזת למלכות ויצחק גבורה ולעת ערב שמדתו של יצחק מתגברת אז המלכות נקשרת עמו. אטיטריה דבר יוחאי ר"ל אבית מדרשו של הרשב"י ע"ד מלשון טרטריאות שהם בית מדרש שמתקבצים ביה האומות א"נ מלשון טוט אסר וטוט שרי פי' בערוך קול תקיעת שופר וה"פ לשמעו של ר"ש באנו ששמעו הולך בכל הארץ. דאתמנון חברייא אפשר שהם היו חולקים בטעמי הדינין הללו ע"ד הסוד ונמנו וגמרו שנשאל לך. א"נ שהיו חולקין בעיקר הדינים והסכימו בהם אחר שעמדו למנין ושלחו לו שיפרש להם הטעם ע"ד האמת אחר שהסכימו יסכים גם הוא עמהם. בר לקמיה שצריך כמלא עיניו כנז' בפוסקים *יעוין באו"ח סי' ק' ב סעי' א'. וי"ס דגרסי כדלקמי' כלומר כמו שצריך להרחיק לפניו ד' אמות כמו כן לכל הצדדין ובגמר' נפקא ליה מקרא אני האשה הנצבת עמכה בזה ז"ה בגי' י"ב ד' לכל סטר. שמעה ה' צדק ור"ל שמעה ה' הנקרא צדק שהיא המלכות. שמע ה' ת"ת. ה"ג דהאי דרגא כלומר למה יאמר למלכו' שמע' ולא לת"ת בגין וכו' והא תנינן בניחות'. צלותא די בלחש לאו דוקא בלחש ממש אלא שאינו צועק בקולות מצרתו נמצא תפלה זו כוללת שתים מה שאומר היחי' בלחש והחזרת ש"ץ. עכ"ל הרא"ג: