(פי' מה שחסר בזוהר) *ובזהר שלנו נדפס.
ובאתכסיא דעלמא עילאה אתרשים כלומר בשם המורה על הסתר הבינה היא רשומה מפני שמלת אש"ר מורה על הבינה בהיות' נעלמת כדמסיק אשר קדשנו ולאה נרשמת במלה זאת באומרה באשרי וגו' והכוונה דנטלא סימנים דעלמא עילאה סימני העלם. וא"ת והרי לא בנה הוא אלא בן שפחתה לז"א דכתיב באשרי וגו' אהדר ללאה ועוד השם קראה לאה ע"ש סימניה וז"ש ובג"כ קראה שמו אשר וראי' כי אשר מורה על העלם מתיקון הברכה באתגליא ברוך אתה ובאתכסיא אשר קדשנו וז"א ובג"כ כל ברכאן דתרין עלמין מפני שיש ברכות אחרות שאינם מתרי עלמין דהיינו ברכה שאין בה אשר קדשנו והכל לנוכח בגילוי ועכ"ד אין לשלול מאותה ברכה הבינ' ח"ו וז"ש ועכ"ד כלא חד כלו' שהמלכות מיוחדת בבינה ע"י הת"ת המייחדם דהיינו דאין ברכה במלכות אלא מתוך הבינ' וז"ש דהא כולא הוי מעלמא עילא' הכי נמי כמו שברכת אשר קדשנו ממשיך מהבינה כן באומרינו בא"י אין לה ברכה אלא מהבינה. וקשיא ליה מי הכניסנו בזה לומר שכל הברכות הם בסוד הבינה כנז' לז"א ואנן לא מברכינן אלא בתרי עלמין שלא יש ברכ' שלא נמשיך למלכות מהבינה כנז' וראי' לזה כי המלכות בעצמ' היא נעלמת וכאשר אנו אומרים שהיא נגלית הוא בערך הבינה וז"ש בג"כ עלמא עילאה קרינן הוא ועלמא תתאה קרינן אתה א"כ כשנאמר אתה במלכות בלי ספק שם נכללת הבינה. מהרמ"ק זלה"ה.
והרא"ג ז"ל כ' כל ברכאן דתרין עלמין באתגליא ובאתכסיי' דעלמא אתרשים דכתיב ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ובג"כ: קרא' שמו אשר ובג"כ כלא חד דהא כלא וכו' כך היא הגירס' וחסר בספרי' וה"פ בג"כ כל הברכות היורדו' לעול' באין מבין שני עולמו' הללו והראיה דכתיב ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות במשמע דהיינו בינה ומלכות הנק' בנות כנזכר לקמן דף קס"ג וז"ש לאה עצמה כשילדה את אשר אמרה האושר הזה אשרוני בנות כלומר הברכה הזו שנולד לי בן זה הוא משתי בנות העליונו' שהם תרין עלמין ומשם בא אלי הבן הזה: ובג"כ קרא' שמו אשר כי כן הבינה נקר' אשר כדאית' בפ' ויחי ד' רמ"ו בפסו' מאשר שמנה לחמו: ועכ"ד כלא חד כלומר עם היות שהם מתחלקי' ונקראי' תרין עלמין לא יש ביניה' פירוד ח"ו כי כלא חד. ולגירס' דגרסי ובג"ד אתי שפיר ג"כ כלומר אחר שמה שיש בבינה הכל בא למלכות א"כ כלא חד וז"ש דהא כולא הוי מעלמא עילא' הכי נמי כי כל מה שמשפיע עלמא תתאה הוא מעלמא עילאה שמשפיע בה הכי נמי. מן העולם ועד העולם מבינה עד המלכות. בג"כ עלמא עילא' קרינן הוא כלומר בג"כ דתרין עלמין אינון חד באתכסייא וחד באתגלייא לכן קרינן עלמא עילא' הוא כלומר הוא מאן דהוא. בגין דאיהו ברוך מעלמא עילא' ואחר שעולם המשפיע נקרא הוא כנזכר ממילא שהעולם המקבל נקר' אתה שהוא באתגליי'. הה"ד ברוך ה' מציון שם ההויה הזה הוא במלכות כאשר שם ההויה מתייחד עמה כנזכר בויקר'. ודאי מציון הוא ברוך המלכות מתברכ' מן היסוד. ה"ג כגוונא דא יי יי תרי זמני תרי עלמין נינהו כלומר אל תתמה שהרי ה' ה' הא' במלכות והשני בבינ'. וע"ד פסיק טעמא בגוייהו כי הפסיק וא"ו זעירא סוד היסוד והוא מפסיק בין עולם הזכר ובין עולם הנקבה והוא המייחדם וז"ש וכלא חד הוא.
אמר ר' יהודה וכו'. דשכינתא תתקשט בהו רחל תימות ואיהי נטלא ביתא ה"ג וכבר נתבא' לעיל. עלמא תתא' אתחזי ליה ליעקב וכו' המלכות כ"כ היתה ראויה להזדווג ולהתייחד עם יעקב כמו שהיתה ראוי' למש' שנתייחד' עמו בלתי סבת הבנים א"כ למה ליעקב לא אזדווג' בהדי' אלא עד דאשתלימו תריס' שבטין ותי' ואמר. אלא דלא יכילת המלכות להתקשר עם יעקב עד דהוו תריסר שבטין בביתא כדי שעל ידם תתקשר המלכות עם הת"ת וז"ש לאתקשרא בהו כלומר להתקשר עם דודה בשבילם כנזכר לעיל כי תקון השכינה הוא ע"י אלו הי"ב שבטים העליוני' שבהם נחתם כל מעשה התחתונים ולכך לא יכילת השכינה להתקשר עם הת"ת עד שיעקב השלים י"ב. שבטים שהם מרכבה אל י"ב שבטי' עליוני' אבל גבי משה לא אצטריך להכי שכבר נתקנה המלכות ונטלא ביתא דלתתא וכבר היתה מתוקנת ומקושט' עמהם ולכך תכף כשנשלם בעצמו נעשה בעלה דמטרונית'. לאתקשרא בהו להתקש' המלכות עם הת"ת על ידם ומשכנות' דא אתדחייאת קמיה ה"ג כלומר עניה זו של רחל: אי תימו' הכא לא אפוק מהכא לעלמין ה"ג והטעם שבמיתתה ילדה את בנימן שהשלי' מנין הי"ב ואז היתה השכינה שורה שם ומתקשר' בהם שם כנזכר לעיל באופן דלא אפוק מהכא לעלמין. ולא עוד אלא בארעא דא שהיא ארץ אחרת ומקום הקליפות לא אתחזי שאם תהיה התקשרות המ' עם הת"ת ע"י השבטים הללו אז יושפעו הברכו' על בני נכר. כל מלוי דר' יהודה שפיר וכו' כלומר כבר קשטת והשפרת השכינה כנזכר בשיר השירים כי כל המחדש דברי תורה הוא מקשט לשכינה ולכן כשהיה מסיים א' חידושו היו משיבים אחריו שפיר וכו' עכ"ל הרא"ג ז"ל: