ויזכור אלדי"ם את רחל. דהא במזלא תליא וגו' שהמשך הדבר ע"י הזכר והיינו ויזכור בסוד קו האמצעי העול' עד ג' ראשונות.
פקד במלכו' שאין העליה עד הכתר אלא בסוד *נצ"ל ביסוד. .
ואי תימא וגו' א"כ למה לא נאמר זכירה להמשיך מהכתר.
לאו במזלא הוה שכבר נמשך מקודם מהכתר בשעה שהבטיחו הב"ה לאברהם בבנים אלא שלא הי' להם שעת הכושר עד היות אברהם בן ק' שנה ושרה בת צ'. וראי' לזה כי להיות הענין לרחל ממקום נעלם אמר ויזכור אלדי"ם עלייתה למעלה אמנם בשרה נאמר וה' והיינו הוא ובית דינו למטה. השתא הקשה אי הכי אי אמרת בשלמא דהוה בנקבה לבד תינח דלא כתיב זכירה אלא השתא דאמרת וה' הוא ובית דינו לימא זכירה מצד הזכר לא מצד המזל ונימא וה' זכר את שרה לזה תירץ שבלי ספק פקידה זו קדמה לה זכירה וז"ש אלא ודאי זכירה הוה מקדמת דנא באותם ההבטחות שהבטיחו הב"ה לאברהם מקודם וסמוך לענין זה לא הי' אלא פקידה מטעם שנמסר הדבר מקודם מהזכר אל הנקבה והיתה מתנה זו כבר נמשכת ממזל בזכירה ומזכירה למלכות והיה שם גנוז עד שפקד עתה וראי' לזה דכתיב ואת בריתי אקים וסוד ברית היינו סוד הזכירה שקדם על בשורת יצחק קודם פקיד' זו.
ולבתר כגוונא דא וגו' כלו' בכל מקום שתמצא זכירה לא יושפע למטה בלי פקידה אחר הזכירה אלא דממילא אשתמע ולכך לא נזכרה פקידה ברחל כלל דממילא הוי אמנם בשרה שנתעכב זמן הרבה בין פקידה לזכירה כדפי' הוצרך להזכיר אח"כ פקידה מיוחדת בזכר דהיינו וה' פקד הוא ובית דינו כדפי' וז"ש וכיון דאדכר ברזא דלעילא מקודם זמן הרבה לבתר אתמר פקידה והוזכר שם וה' הוא ובית דינו למהוי כללא דכולא כחדא כדפי' שלא להפריד.
אלא נטל כובין ודרדרין וגו' וכן הקב"ה משכן מטתו דהיינו שכינתו לצער בניו הוא בתוך הקליפות שהם קוצי הכרם והיינו התלבש השכינה בשר החיצוני ולא שיהי' הפרוד ח"ו וז"ש נטל כובין ודרדרין שהם השרים בסוד שמוני נוטרה את הכרמים וזהו ואטיל תחות ערסיה. והת"ת עמה וז"ש ושכיב עלוי ולא שיהי' שם סוד הייחוד ח"ו אלא שכינה היא בצרת בניה והוא עמה כענין בכל צרתם לא צר לו צר והיינו שכנה אותה בשם ערסא לבד והמלך שוכב על המטה לא שיתייחסו בשם מלך ומלכה זכר ונקבה כי אין ראוי שיהי' ייחוד במקום הקוצים ח"ו.
פקוד פקדתי אתכם מה דלא קיימא וגו' עם היות שתירץ ששכינה אינה בגלות עכ"ז נשאר מהקושיא קצת והיא מה דלא קיימא ברשותה שאין הגאולה במלכות כדי שתאמר היא פקד פקדתי כי הגאולה תלוי' במדרגות העליונות וא"כ עם היות שאינה גולה סוף סוף קשה שאינה בידה.
פקוד מלעילא וגו' ועתה פקידה זו כפולה בזכר ונקיבה כדפי' לעיל. מהרמ"ק זלה"ה:
והרא"ג זלה"ה כ' ויזכור אלהים את רחל וגומר דהא במזלא תליא כי זכיר' הבנים היא מהבינה הנק' אלהים כנזכר בפ' ויקהל ר"ז ע"ש ולהורות שאלהים זה הנאמר כאן הוא מעלמא דדכורא לכן כתיב ביה זכירה. וה' פקד את שרה לאו ממזלא הוה קס"ד מדלא כתיב זכירה וכתיב פקידה ש"מ שזכירה עליונה לא נתן שום חלק בבן הזה כי אם הפקידה שהיא המלכות והשתא קשה לי'. ואי תימא דהא בנין במזלא תליין ולא לתתא במלכות. הכא בשרה לאו במזלא הוה בתמיהא וכי נשתנו עליה סדרי בראשית אלא וה' כלא כחדא כלומר כל האצילות כלו הסכים שיהיה בן זה לשרה. א"נ וה' וגומר היינו הוא ובי' דינו. אי הכי אמאי כתיב פקיד' כלומר למה הוצרך לומ' פקד כבר פקידה זו הוזכרה במלת וה' הנזכר אלא ודאי זכירה הות מקדמת דנא ה"ג ולא גרסי' דא. כלומר שאף שהוא בכלל זה כנזכר עכ"ז מאחר שהבינה נתנה הבן הזה ע"י זכיר' ופקידה ת"ת ומלכות חזר והזכירם דרך פרט הזכירה בפ' ואת בריתי אקים וגומר ופקידה וה' פקד את שרה.
רבי חייא פתח וכו' הא זכירה דאיהו לעילא דהא מזלא וכו' ה"ג ופי' כי זכירה היא ביסוד מלשון זכרות ונקר' מזל שממנו נוזל השפע אל המלכות. אתא על פקידה שהי' המ' שהי' בגלו' להוציא' משם. כגוונ' דא ויזכור אלהים וגומר כלומר היסוד שהו' הזכר נתייחד עם האלהים מלכות כדי לתת בן לרחל: כד"א ואזכור היינו היסוד עם המלכות הנק' ברית כנודע: ואיהי אמרת פקוד פקדתי כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורי' וכ"ש להתיר את אחרי' וא"כ איך אמר פקוד פקדתי אי איהי בגלות' היך אתחזי למשה הכא ואמרת פקוד פקדתי וגומר ה"ג כלומר לא מבעיא פקידה אלא אפי' מציאות התראות עצמה בנבואה לשום נביא לא הית' יכול' כ"ש שהיא תפקוד אחרים: אלא הכי אוליפנא שמשא וכו' כלומר כמו שהשמש שהוא הת"ת שיש בו ס' רבוא בחינות הוא מאיר בכל קצוות המלכות שהם ס' רבוא בחינות נקביות שהיא נקר' ארץ ואם הזריחה של השמש העליון כאן היא עומדת ג"כ בקצה האחר לפי שזריחתו מזרחת בה בכל קצוותיה ובחינותיה וכמ"ש וחיליה שלטא על ארעא בכל אתר. כן ג"כ המלכות כיוצא בו וז"ש כגוונא דא מלא כל הארץ שמאירה ומזרחת בכל קצוות הארץ כי כפי הכח שקבלה כך היא מאירה ומזרחת א"כ לא יצדק לומ' אם היא במצרי' איך היתה מדבר' עם משה במדבר בסנה אין זו קושיא כי בזמן שב"ה קיים מלא כל הארץ כבודו דא ארעא קדישא וממנה משגחת לכל העולם ובזמנא דגלותא אסתלקת ומשם מגינה לכל ישראל.
ות"ח וכו' הכריח עוד הענין ואמר שכינתא לתתא היושבת ושוכנת על י"ב שבטי בני יעקב שכינתא לעילא שיושבת על י"ב שבטי עליונים י"ב בקר שתחת הים והים עליהם: וכדין אתכלילת שכינתא לעילא ותתא הרי כי בפעם א' כשנשלמו י"ב שבטים שרתה שכינתא עליהם לעילא והם נעשו מרכבה אליה וכמו כן שרתה וישבה על י"ב שבטים העליונ' י"ב בקר והכל בפעם א' ובזמן א' הרי בפי' כי היא ממלא' כל העולמות כלם ולמעלה ולמט' ובכל קצות הארץ: וע"ד בזמנא דישראל בגלות' לתתא וכו' ה"ג כלומר להיות שהיא מלא כל הארץ כבוד' ושוכנת בתחתולים ובעליונים כשישראל בגלות לתתא שאז אינ' מתוקנת למט' בי"ב שבטים קדושי' כמו כן לא אתתקנת למעל' בי"ב עליונים וז"ש לעיל' הכי נמי לא אתתקנת: ודא הוא בגלותא וכו' כלומר זהו שאנו אומרים שהיא בגלות עמהם כי למעל' לא שייך גלות אלא בבחינ' זו שאינ' מתתקנת למעל' בי"ב עליונים וי"ס דגרסי ודא הוא גלות' עמהון דישראל כלומר מה שלא נתקנ' לעיל' זו היא גלות שלה: במה אתתקנת כלומר עתה בזמן הגלות על מה שוכנת כדי להגין על ישראל ותירץ משל למלך וכו' נטל כובין ודרדרין היינו הקליפות א"נ ע' שרים כשושנה זו שהיא יושבת בין החוחים כי להיות ישראל בגלות תחת ממשלת העמים השכינה מתלבשת באותם השרים השולטי' עליהם כדי להגין על ישראל ונקר' כן לפי שעוקצים לישראל כחוחין וכ"ביכול השכינה נעקצת ג"כ ומצטערת בצערן של ישראל: הה"ד וירא מלאך ה' וכו' לפי שהיו ישראל בגלות מצרים והוא נק' מלאך ה' כנזכר בפ' בלק: פקוד פקדתי אתכם וגומר זו הוא הקושי' שהקש' לעיל אלא אגב תירוצי' נמשך בדרוש לתרץ הקושי' האחרת שהקש' ועתה חזר להקשות קושייתו הראשונ' ולתרצ': מאן דלא קיימ' ברשותי' וכו' כמו כן השכינה שלא הית' ברשות' אלא ברשות אחרים בגלות מצרים. אלא פקוד מלעיל' כלומר השכינה שהיא לעיל' השוכנת בעליונים כנז' שהיא הנק' פקידה היא פקדה את ניצוץ שכינת' שנתפשט' למט' במצרים כנזכר ולכך אף שהית' במצרים והית' בגלות דברה עם משה במדבר מתוך הסנה כי הי' מצויי' בכל מקום והרשות בידה ופקיד ועביד.
מ"ט בגין דהאי זכיר' הות עלה וכו' כלומר הגם כי מלא כל הארץ כבוד' עכ"ז ענין הגאול' אינה תלוי' בה בשלמ' המכות היו בידה כי היא בעלת הדינין כנודע אבל הגאול' היא ביסוד כי המלכות נקר' גאול' ע"ש היסוד כנזכר בפ' אמור א"כ הדרא קושי' לדוכת' מה פקיד ומה עביד וז"ש מ"ט וכו': והשיב בגין דהאי זכיר' הוות עלה וכו' כלומר הכח הזה שאמר' המלכות פקוד פקדתי הוא לפי שכבר נתייחד עמה היסוד שהוא הגואל והשפיע בה כח הגאול' וקרינ' בה פקיד ועביד: מקדמת דנא כלומר קודם פסוק פקוד פקדתי אתכם כתיב פסוק אחר דזכיר' דכתיב וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם וגומר ועליו אמר ואזכור את בריתי כלומר כבר זכרתיו מקדמת דנא: ובג"כ אמרת לבתר פקוד פקדתי כלומר אחר שהזכיר' אתמנ' עלה ונתייחד עמה באותו הכח אמר' השכינה לבתר פקוד פקדתי עכ"ל הרא"ג ז"ל.