באינון פנים פנימאין חגת"ם הם פנים אל ההנהג' באצילות והם ד' אצבעות ואינם יונקות מאש לכך אין ראוי להסתכל בהם לאור הנר שמורה שמשפיעם ממלכות בסוד האש והדין ואינו שהרי הם למעל' כנז'.
על כורסי' יקרי' סוד לבושי שבת שהוא אצילות מתלבש בתוך הבריאה שהיא הכסא והיינו פנים פנימאין על כורסי יקרי' אצילות מתלבש בבריאה.
וכולהו אתכלילן ביה בקב"ה בסוד ד' אותיות שבת"ת.
אחסין נייחא וגו' דהיינו שאור עליון מתגלה ומאיר בכל העולמות.
וירתין וגו' שאין אור האצילות הזה מתגלה בשרים שאינם נקראים אחד אלא ביש' הנק' אחד ואנו יונקים מאור זה מזון לכל ששת ימי המעשה בשוה כמלאכים ממש כדפי' בפ' יתרו. והכריח שאין לאחרים חלק בו מפני שהוא בימין וז"ש מאורי אור מסטרא דימינא ואין השרים אשר על האומות יונקי' אלא מסטרא דדינ' דהיינו בימי חו"ל מאורי האש והדין וביומא חד דשבתא וגו' שהוא קדוש שאינו שולט בחול כלל:
ומנייהו נהרין כולהו לתתא הקדושי' שהם מאירין עלינו שהם מעבר לאור.
גניזין שנסגר שער האצילות והבריא' וההנהגה ע"י היציר':
שרגא מ' ותחלת שליטתם מיום א' ואילך וקודם שנבדיל שיסגיר השער אצטריכו לאתנהרא מההוא וגו'.
והחיות רצוא וגו' הכוונה לפרש פסוק יהי מאורו' כדמסיק:
לא יכיל עינ' וגו' פי' עין השכל בנבואה:
בגין דאינון רצוא להסתלק אל בחינתם ואין השגה ובעת שובם אז השגה וא"כ אין קיום בעצם להשגת' וכל זה הוא בחיות דאתגליין ומזה נקיש להעלם לחיות שבאצילות שהם הספירות:
אינון דההוא אופן שהוא מטטרון כדמסיק והוא רקיע הנטוי על ראשיהם והיינו קאים עלייהו ובגווייהו שמכחו הם מאירי':
חמש מאה פרסי היינו סוד עץ החיים ת"ת מהלך חמש מאה שנה כנז' במקו' אחר ומטטרו"ן משכן לת"ת כנז' בתיקוני' ולכך הוא מהלך חמש מאה פרסי לשון פרוסה דהיינו נצוץ האור:
חיות דמטטרון הם מיכא"ל גבריא"ל אוריא"ל רפא"ל הם דאתגליין:
חיות דמטמרן הם חגת"ם הנאצלות ודאתגליין במטטרון מגא"ר:
רביעאן תחות תרי אתוון וגו' הם מרכבה לבינ' שהיא הכסא והם ד' חיות תחת הכסא ואדם חכמה רוכב על הכסא וכמו שהם אותיות י"ה נעלמות כן החיות שהם למטה מהם הם נעלמות וז"ש אתוון עילאין דאתכסיין י"ה אתוון שליטין על ו"ה פי' מרכבה תחתונה חגת"ם שהכל נכלל בו"ה:
וההוא טמירא וגו' דהיינו א"ס הנעלם אפי' מן הספי' הנעלמות הוא רוכב על י"ה שהם ג' ראשונות כנודע שליט על כולא ורכיב על כולא:
חיות דאתגליין וגו' ואתנהרן מנייהו שאין להם פעולה כלל מזולתם וז"ש אתנהרן מנייהו ואחר היות השפע נשפע להם אין להם דרך נסיעה כלל ברצונ' אם לא מלמעל' כפי רצון הרוכב והמשפיע וז"א ונטלין בגווייהו והיינו שליטה ורכיבה הנז' לעיל והנה אין הכוונה שיקבלו מגא"ר מחגת"ם ממש ח"ו אלא חיות עילאין כולהו כלילן ברקיע השמים דהיינו שמציאות השפע נשפע למטטרון ע"י כמה בחינות כנודע שהוא רקיע השמים הנטוי על ראשיהם מלמעלה כדמסיק ומשם הם מקבלות:
רזא קדמאה הכוונה על החסד כדמוכח לקמי' שהוא מונה א' חסד שנית גבורה וגו' ולהכי קשי' ליה מאי קדמאה והרי ד' היא לפי האמת לז"א שקראה קדמאה שהיא ראשונה להשגה דהא מתמן וגו' פי' מחסד ולמעלה כח"ב לית מאן דיכיל לאסתכלא ולמנדע א"כ תחלה לאסתכלא ולמנדע היא חסד:
מ"ט פי' מ"ט אין השגה מחסד ולמעלה ותירץ בגין דאיהו סתים במחשבה והענין שהספי' הם שתי בחינות א' פעולות שפועל הא"ס למטה כגון חסד גבורה וכיוצא. ב' כגון חכמה ובינה ודעת ורצון הם דברים נעלמים פעולות בודדות בו במציאותו לכך א"א להשיגם שום נמצא וז"ש מחשבה דקב"ה וגו' דהיינו סוד ג' ראשונות ואיך אפשר להשיג במחשבה:
ממחשב' דבר נש כדכתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם והכונה אם המחשב' שבאדם לא ישיג באלו כ"ש מחשבת המלאכים שהשגת בני אדם בחכמ' גדול' מהמלאכים כנודע וז"ש דכל עלמא לאיכיל לאתדבקא ולמנדע לי' מילין דתליין וגו' שאין צ"ל מאי דהוויין שם ממש פי' הספירות הנעלמות שם אלא אפי' מציאות הספירות הנשרשות שם ותלייתם שם אחר גילויים אינו מושג כלל מכ"ש מחשבה עילאה ממש על אחת כמה וכמה שא"א להשיג:
חד נהירו וגו' אחר שפי' העלם ג' ראשונות אמר כי הספי' הראשונה אל הגילוי הוא חסד הוא אור קדמא' אור יום ראשון שנגלה ונתעלם וז"ש חד נהירו דנהיר ואגניז דא נהירו דאת ט' כדכתיב ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו והיינו דכתיב וירא אלי"ם את האור כי טוב ורצה להורות כי מציאות החסד ההנהגה עם היותה מתגלית היא נעלמת ואו' את ט' דבראשית שלא נזכר ט' במעשה בראשית עד אור זה שנא' כי טו"ב והיא מדרגה ט' מאלף הנז' דהיינו אלף בינה ועד המ' שבה הם ח' וט' היא חס"ד בפתח הבינה וז"ש חום היום דהיינו נהירו דיומא רזא דהוה אברהם יתיב בפתח האהל דהיינו פתח המ' שבבינה דאיהי פתחא מתתא לעילא כנז' וחום היום שהוא הת"ת שבה המאיר בה בסוד אור יומא קדמאה וז"ש נהיר על ההוא פתחא והיא למטה מאירה מאותו האו' וז"ש ונהרא מתמן:
תניינא גבורה [נ' דצ"ל נהירו] דאזיל לאתמשכא היינו הגבורה שהיא נמשכת לכחות הדין וז"ש נהירו דאזיל לאתמשכ' לפנות ערב כי הגבורה תחלתה מכד נטי שמשא אל השמאל אמנם פנות ערב הוא בתוקף הגבורה בענין שהיא תחלתה נהירו שהוא נמשך מאור קדמא' שאצילות' מחסד אמנם נמשכת משם אל תוקף הגבור' והיינו דמפרש ואזיל פנות ערב רזא דצלות' דיצחק שהיה מתפלל לאתתקנ' האי דרגא למתק דיני הגבו' והיינו דכתי' ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב לתקן דיניה:
לההוא פנות ערב אסתכלותא וגו' פי' פנות לשון פניה והסתכלות וערב הם הקליפות שהם מסתכלין אל הגבור' לעורר הדין כי הקליפות הם ערב וחשך וכולם פונים אליה וז"ש אסתכלותא דערב וחשכין כולהו לגביה: והכריח היות פנות ערב מקום אחיזת הקליפות ממה דבהאי פנות ערב אסתכן יעקב בההוא ממנא דעשו שתפס הרשע מקום אחיזת משך דין הגבור' כאש' יתבא':
תליתאה ת"ת נהירו דכליל תרין נהורין חסד וגבורה. מהרמ"ק זלה"ה:
והרח"ו נר"ו כתב. מגו סתימא וגו' דאין סוף נהיר וגו' הענין כי תחלת כל דבר המציא ה' מאין סוף נהירו דקיק דלא אתיידע כלל ודא איהו ראשיתא דאלף כלומ' יוד ראשונה דאלף והנה ידעת היות הי' ספירן כלילן באלף דאית בה יו"ד לעיל' ויו"ד לתתא ווא"ו באמצעית' וכתר רמוז בקוץ היו"ד דלעיל' וחכמה בקוץ גוף היו"ד ובינה בקוץ רגל היו"ד ומשך האלף היא וא"ו רומזין לו' קצוות הנאחזים בת"ת ויו"ד בתראה למ' נמצא כולם היו נרשמים לבת' דאפיק אלף אמנם לא נצטיירו באותיות כי כולן היו נרשמים באות א' ואח"כ בבינה וחקקן באותיות. ואתה המעיין תבין לשון הזוה' בנקל במה שהקדמתיך: וזה התחלה לידע ענין רשימה וחקיקה. ואלו הו' ספיראן אקרון חיות עילאין דמטמרן והרקיע שעל ראשי החיות הוא בינה דביה קיימין ככבים ומזלות: וכנגדן למטה כי גבוה מעל גבוה שומר והחיה היא כ"י וראשי החיה הם ד' ראשין שעליה ואיקרון משכילים כדאי' דף י"ו והרקיע שעל חיות תתאין דאתגליין איהו ההוא אופן דקאי בגוייהו ואיהו מטטרו"ן רב ויקיר מנייהו ועילא' ת"ק פרסי וד' החיות הם מרכבה מיכאל וגו' עכ"ל: