וידבר ה' אליו דרגא אחרא עילאה בינה כדפי' לעיל בפסוק וידבר ה' כדפי' זה צריך לפרש כן עתה שפי' שמשה הוא הת"ת ממש:
בשעתא דאזדמן משה למיעל קשיא ליה דא"כ לדידך דאמרת דויקרא אל משה היינו שהזמינו אל ההיכל א"כ מאי מאהל מועד באהל מועד הל"ל לז"א כי אחר הקריא' אחר שנזדמן למיעל קודם הכניס' הי' הדבור הזה. אמנם יש להקשות כי למה לא המתין עד שיכנס וידבר באהל וכי דרך הקורא לחבירו אל ביתו שיפסיק כניסתו בדברים לזה אמר בדין פתח ואמר אדם כי יקריב מכם פי' לפי ענין הדבור ראוי שיפסיק הכניס' דאמר אדם כי יקריב מכם פי' אתה בא ליכנס צריך קרבן וגו' דהיינו שהמלך לא יבא אל בית הכלה בידים ריקניות ואין הכוונה שלא בא הת"ת אל המלכות ח"ו אלא הכוונ' בקריאת משה למטה היינו קריאת הת"ת למעל' ובבא משה למט' למיעל הפסיקו הדברים ולא שהת"ת ח"ו לא נכנס:
מאי אדם הכא פי' בכל מקום בתורה כתיב איש איש מבני יש' או נפש כי תחטא אבל אדם לא כתיב אלא הכא ועוד אפשר שדקדק באו' מאי אדם הכא דהכא לא שייך אלא איש או נפש כדנקט בכל הפרשה.
אלא כד אתחברו וגו' כי אדם ירמוז זכר ונקבה כדכתיב זכר ונקב' בראם ויקר' את שמם אדם וקשי' לי' דמלת אדם כי יקריב הוא ל' יחיד ותירץ דבתרווייהו ביחודא לישנא דיחידא נקט כדכתיב שמש ירח עמד וגו'. וא"ת מאי אכפת היות המצוה סוד אדם לגבי המצווה דנקט לגבי המצוה אדם. וי"ל דהוה אפשר למפתח בשאר דיני הקרבן דלא בעי למימר בהו אדם אלא נפש או איש ופתח בהאי דבעי אדם כדמסיק משום דהוו זכר ונוקב' כחדא התחילו לצוות על ענין יחודם יחד:
מאן דעביד וגו' משמע דעל כהן קאמר ואפ' דעל מתנדב או הנודר קאמר כי כיון שמקריב בנדר או בנדבה לא ידור אלא אם הוא נשוי וז"ש פולחנא דקורבנא שלים כי הבעל חטא אין קרבנו שלם. משמע דכתיב מכם פי' כי אם מלת אדם על יחיד הי' לו לומר אדם כי יקריב ממנו קרבן מאי מכם אלא על רבים דהיינו אדם דכר ונוקב' והטעם שצריך שיהי' המקריב זכר ונקבה דישתכח באיזו דילהון דהיינו ת"ת ומלכות יחד. קרבן לה' פי' שהי' ראוי שיאמר כי יקריב מכם קרבן ה' אלא אם היה אומר קרבן ה' הי' נראה ייחוד אותיות יהו"ד לבד לכך אמר קרבן ליהו"ד דהיינו דיקריב כולא בין שם יהו"ד שהוא ת"ת בין שם אדנ"י שהיא מלכות לאתאחדא כחדא עילא ותתא דהיינו סוד ייחודם יחד יאהדונה"י: מן הבהמה פי' הם חיות הקדש לאחזאה אדם פני אדם ובהמה פני אריה ושור ונשר כולא כחדא כדכתיב ופני אריה אל הימין וגומר ופני שור וגומר ופני נשר וגומר לארבעתם ומיוחד אליהם ודמות פניהם פני אדם ולכן אמר אדם כי יקריב מכם וגומר מן הבהמה דהיינו אדם ובהמה: מן הבקר וגומר הענין כי פני אדם אינם אלא בקדושה אמנם פני נשר ואריה שהם בהמה הנהו דלבר כלילן בהאי פרצופ' לכך לגבי בהמה הוצרך לפרש מן הבקר דהיינו פני שור טהורים ומן הצאן כגון פני אריה אל הימין וז"ש יכול מכולא וגומר:
קרבני מבעי ליה כדקאמר קרבן לה'.
מתתא לעיל' קרבן לה' פי' מתקרב מלמטה למעלה עד שמגיע לה' שהוא מדרגה עליונה. היינו קרבנכם פי' כי מה' יורד דרך המדרגות עד קרבנכם פי' קירוב שלכם.
טורסקא הר עליון והם שתי מלות וההר הוא המרכבה והכסא מלכות והמלך ת"ת.
וההוא דורונא איהו נחית וגו' פי' עולה ההתעוררות והיחוד ממטה למעלה ויורד השפע ומייחד.
ומנ"ל אכלתי וגומר היינו ממטה למעלה אכלו היינו ממעל' למטה:
אכלתי יערי וגומר היינו שהת"ת אוכל התעוררו' המתייחד ע"י.
אכלו רעים היינו אחר הייחוד שהשפע נשפע לתחתונים
לדרדקי דבי רב שאין פוגם יותר אלא בתינוקות של בית רבן כדי לבטל התורה ועוד שהפגעים מצויים בקטנים יותר בסוד אסכרה כדפי' בפ' פקודי. י"ה בחילא דא ו"ה בחילא דא וגומר להיות ששם זה בג' ראשונות ואין שם חלק לחצונים וכולם מתפחדים ונכנעים לקדושתו:
הכי כנסת ישראל לא מקבלא וגומר כדפי' בתיקונים כי עם היות היחוד בפסח לחסד וכן בסוכות לגבורה לעולם אינה מתייחדת אלא בת"ת שהוא בעלה אלא שהוא באותו הזמן בחסד או בגבורה ולעולם אינה מתייחד' אלא בשם יהו"ד:
ובגין כנסת ישראל וגומר היינו באותה הבחינה שאין להם אחיזה בה בבחינת גפן שהיא בחינת הייחוד שאין להם חלק בה:
בגין ההוא שורק היינו בני ישראל זרע אמת. הרמ"ק זלה"ה:
והרח"ו נר"ו כתב. פתח ההוא ינוקא וגומר ענין העיר והאתון תבין ממה שביארתי בפ' בלק דף ר"ז ע"א וע"ש כי הם סוד סמאל ולילית כי לילית דא אסכרה הנק' עיר דקטיל לדרדקי. עכ"ל:
והרא"ג ז"ל כ' וידבר ה' אליו דרגא אחרא וכו' היינו הבינה. פתח ואמר השכינה פתחה ואמרה אדם כלומר עתה נקראת אדם בהתחברות דכר ונוקבא שנתחברת עתה. מאי אדם הכא היל"ל דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תקריבו קרבן וכו' אלא לרמוז התחברות זכר ונקבה הנק' אדם. דישתכח בחיזו דילכון שכן משה היה עתה מזדווג והוא נקר' אדם ולכן כל מי שיקריב יהיה ככם ויהי' מלת מכם כמו כמוכם. כחדא לעילא ולתתא לקמי' פריש ואזיל. לאחזאה אדם ובהמה היינו דכר ונוקבא עליונים. אלין רתיכין דאינון דכיין כי המדה הזאת קיימא על כמה בהמות יש מהן דאיקרון צאן המקושרו' ויש צאן לבן כנזכר בס"ת דפרשת ויצא דף קס"ב וז"ש אלין רתיכין דאינון דכיין וכו' יכול מכלא בין דכיין בין מסאבין ת"ל מן הבקר ומן הצאן מקצתם ולא מכלם ומלת מן קא דייק א"נ ה"א דהצאן קא דייק הצאן הידועות והם ההיכלות לאפוקי היכלי הקליפות והכוונ' שלא יכניס בכוונת הייחוד שום זר כנזכר בפרשת תרומה דף קל"ד. קרבנכם מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן לאחזאה וכו' ה"ג וה"פ קרבן לה' אדם היינו עליית מלכות לת"ת שבזה נקרא אדם וזהו מתתא לעילא. קרבנכם מן הבהמה וכו' כלומר אחר שהעליתם אותה למעלה המשיכו אותה וקרבוה אליכם דהיינו אל ההיכלות וזהו מן הבהמה דהיינו מ' מן הבקר ומן הצאן אלו ההיכלות וזהו מעילא לתתא כדי להשפיע לכם כדמפרש ואזיל אכלו רעים וכו'. טורסקא כפי עניינו הוא מקום גבוה ונק' בלעז קושקי. בג"כ אכלתי יערי עם דבשי וכו' פירשו בר"מ בריש פרשת ויקרא ע"ש והיינו דהכא. לאסתמרא מההוא גירא דעיר זה הוא סוד ומיד עושקיהם כח שהוא כח א' נמשך מסמאל והוא נקרא עבדו של סמאל שממונה להטיל אסכרה בתינוקות כנזכר בפרשת בלק דף ר"ג. אתכליל תמן י"ה יוד דאוסרי וה' דעירה הרי י"ה והעיר קשור ואסור בנתים דלא יטשטש עלמא ובן לשורקה כמו שנבאר בסמוך. ה"ג י"ה בחילא דא וי"ה בחילא דא ול"ג ו"ה בחילא דא דהא ו' ליתא וא"א לומר דאיהי ו"ה דולשורקה דא"כ לא הוה לי' לאקשויי שורק מ"ל אלא הגירס' הנכונ' כדפרשינן. הכי נמי כנסת ישראל ר"ל קהל עדת ישראל דלא מקבלי עלייהו אלהא אחרא. אתעקר בני אתונו שלא די באסירה וקשירה בעיר אלא דאתעקר מכל וכל שהוא מזיק גדול ולא מסתייה אסירה אלא עקירה. וי"ס דגרסי' דאתעקד בדלת והוא פי' למלת אוסרי ומושך עצמו ואחר עמו. כובס מ"ל בלשון הווה כי בכל יום נעשית שבכל הריגה והריגה שעושים בישראל אותו הלבוש הולך ומתכבס בדם כנזכר בפרשת פקודי דף רמ"ו. דא מלכא משיחא לתתא כלומר משיח בן דוד הבא מיהודה. ביין סטר שמאלא היינו באדמימות הגבור' עליונ'. ובדם ענבים סטר שמאלא לתתא דהיינו המלכות שהיא גבורה תתאה וכן היא נק' ענבים כנזכר בסוף פרשת וישב והכונ' שמלך המשיח יתלהב ויתלהט ויתלבש בכח תרין גבורן גבור' עילא' ותתאה לנקום נקמת ה'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: