ואי תימא כטל חרמון וגו' פי' ואטל אהדר כי שם צוה ה' וגו':
ההוא טל הוא איהו דאטיל קב"ה וגו' ופי' לשון טל מלשון דאטיל והיינו השמן הנשפע אל הימין ונעשה מים והנה שמן בא"ת ב"ש עול' בי"ט כחשבון אותיות יה"ו וט"ל בחשבון אותיות יה"ו במילואם וא"כ נמצא השמן ממש ט"ל אלא שמן הוא בהיותו בחכמה וכשנשפע וניטל למטה מתהפך למים דהיינו ט"ל:
ומתמן אתמשח מלכות' קדישא וגו' משם מקבל שפע השמן מדת המלכות שאינ' מקבל' אותו מן החכמה עצמה אלא מן החסד והיינו שמושחין את המלכים על המים.
ובגין דשמן וגו' היינו להוכיח השנית שצריך הזמנה למטה במה שיחולו הברכות:
אתתקן לתתא בקדמיתא וגו' במשיחת המלכים או באשת עובדיה:
שמן אזדמן לעילא מצד החכמה אריקו דברכאן מצד בואו אל החסד ששם הברכה.
מאתערותא דהאי שמן לעילא כלומר ממה שנתעורר השמן הזה למעלה כשנמשחו דוד ושלמה שהם מרכבה אל היסוד והמלכות.
קאים בחכמה לארקא על דוד ושלמה שהם יסוד ומלכות לאתברכ' למט': בנוי. שאר מלכים שלא הוצרכו עוד להמשח. מהרמ"ק זלה"ה:
והרח"ו נר"ו כתב. אר"ש מלא ידיו מברכותיך. אפשר כי ר"ת מים והכוונה כי כיון שהוא ממלא ידיו ממים בעת שהי' נוטל ג"כ ינתן לו ברכ' מי"ם שהוא מלא ידיו מברכותיך:
סתרי תורה יש מאין תלת עשר מכילן דיהבי וגו' פי' כי שי"ן של יש רומזת לג' ראשונות שבבינה והיוד הם י"ג מכילן דרחמי כי מתחלפת השין בג' במספר קטן ובאי"ק גל"ש וגו' עכ"ל הרח"ו נר"ו:
גיליון ר' יהודה פתח אני לדודי ועלי תשוקתו וגו' עיין בפרדס שער מהות וה' פי"ט פ"ב.
שמן לסטר ימינא וגו' צ"ו א' וע"ב ב' ויקרא ז' ב' וצו ל"ד א' שמות ט' א' ופ' אמור פ"ח ב'. הוה אתתקן לתתא פי' בסדר התמיד. עכ"ל:
והרא"ג כתב אר"ש מלא ידיו מברכותיך ר"ת מים ורצה לברכו מעין מצותו הוא מלא ידיו מים. מלא ידיו מברכותיך: סימא מטמון:
אחר הדברים האלה וגו' הא אוקמוה לעיל דף ע"ז ושם פי' הענין: פתורא ריקנייא כי כל דבר ריק מורה על שליטת הרקים שהם החיצוני': דא הוא אתר לאשתכחא ביה ברכן כי השמן הוא נמשך מן החכמה שהוא מקום רבוי הברכות משחא דרבו שמן המתרבה ומתברך כדמוכח בסמוך: ובאתרא דא שראן ברכן כלומר הגם כי שם צוה ה' את הברכה לא אהדר אשמן אלא אטל כדקאמ' בסמוך. מ"מ ובאתרא דא דהיינו השמן שראן ברכאן ואי תימא כטל חרמון כתיב ובסיפיה כתוב כי שם צוה ה' את הברכה ולאו בסיפיה דקרא דכשמן הטוב מ"מ ל"ק דכלא חד איהו שמן ואיהו טל. ה"ג ואי תימ' כטל חרמון: דאטיל קב"ה א"ס ב"ה. ממשח' עילאה מהחכמה ששם השמן הטוב משם יוצא ג"כ הטל. והענין כי השפעת ג' ראשונות היא אחת ששלשתן חשובות כאחת אבל כפי מקום ירידתה כך תקרא. היורדת מן החכמה דרך ימין נקר' שמן היורדת מהבינה מצד שמאל נקר' יין היורד מהכתר דרך קו האמצעי נקרא טל כמ"ש שראשי נמלא טל. ולכך הזכיר בה שיורד על הררי ציון דרך קו האמצעי כי כן ציון הוא ביסוד סוף קו האמצעי וכן ט"ל עולה מילוי יה"ו שהקו האמצעי כולל ג' הקוים: באופן שכמו שמשתנה מקום הירידה כך משתני' שם ההשפעה כנז' וא"ת אם כן למה ליה לקרא לפרטא מקום ירידת ההשפעה לשתוק קרא מיניה או הו"ל למנקט שלשתן לז"א.
ומסטרא דימינא וכו' כלומר הגם כי היין הוא משמח מ"מ איכא עציבו בסופא ואין ברכתו ברכה בעצם. אבל מסטרא דימינא נפקי ברכאן בעצם בלי שום עציבו ושום רוגז כלל. ולכך דקדק קרא בי' ואמר כי שם צוה ה' את הברכה לרמוז אטל ואשמן שם צוה ה' את הברכה בעצם. ומתמן אתמשח מלכותא נתן עוד טעם שני למה נקט שמן ולא יין לפי שמלכות בית דוד נמשח בשמן המשחה דהיינו המלכות מדרגתו של דוד לכך לא הזכיר אלא הדבר הנאות לו:
ובגין דשמן וכו' לעיל קאי למ"ש כי אם אסוך שמן כלומר למה נתברכה בשמן ולא ביין אחר שהכל הוא ברכה ואמר לפי שלא מצא כי אם אסוך שמן ואמר אלישע אחר שלא היה כי אם אסוך שמן ודאי רוצה הב"ה לברכה בשמן ולא ביין ת"ח מאתערותא וכו' חזר לתת טעם אחר לדוד למה נקט שמן ולא יין לפי שהיה צריך לו דוד לארקא על בנוי וכו'. עכ"ל הרא"ג: