ואי תימא לאתתא כלו' אם יעלה על דעתך לפרש בחוה תחתונ' דוגמת חוה עליונה מ' דבגין נחש דהיינו החצונים אגרע נהורא כנודע דהא סיהרא גרע נהורא לזמנין והיא משפעת לחצונים ואינ' אחוז' בעץ החיים ותרצ' לייחס ענין זה בשם מיתה למעלה וז"ש ובההיא זמנא מיתת יצדק זה בה אבל בזכר אמאי לא הי' ראוי המית' לאדם תחתון כיון שאינו בעליון. ועוד קשה כי אפי' בנקב' לא יתיישב הענין משום דאי נימא דמיעוט הירח בעטיו דהאי נחש מיתת זה אינו הא תנינן דלא בגין נחש הוה וגומר א"כ זה אינו עטיו של נחש שהי' בששי ומיעוט הלבנ' ברביעי מפני הקטרוג.
ואי תימא דבעל' הכי הוא כלו' מיעוט הלבנ' היה ברביעי אמנם הזכר מיעוטו בששי וראוי' הית' הלבנ' להתמעט בששי אלא שקדם מיעוט' ולז' אנו מייחסים אות' אל הנחש זה אינו ח"ו דגריעו הוי לעילא כלל אין שום מיעוט בזכר א"כ הדרא קושיא לדוכתא מה ענין מית' למעל' והיאך יתיישב זה: בכלא אתקין גריעו בזכר ובנקב' ת"ח והכי אוליפנ' וגו' סוד כלל דבריו הוא במה שפיר' בתיקוני' שכל מדרג' ומדרג מד' עולמו' אבי"ע הם סוד אדם ר"ל זכר ונקב' ואין כל המציאו' כולו אדם א' וז"ש ומדרגא לדרגא רזא דאדם. וביומא תניינא לעובדא דבראשי' בו נבראו המלאכים שהם אלו דעשי' השרים שהם מופקדים על העולם ובו נמשך ההשתלשלות בקליפות ג"כ והיינו שבו נברא גיהנם ואתעביד חד גופא רזא דאדם שבו זכר ונקב' ואינון שייפין ממנן מלאכים המופקדים שרים על מעשה בראשית כנזכר דמקרבין לאשא שהחצונים שולטים לפעמים עליהם מפני שהם מהגבו' והחצונים מתפשטים מצד הגבור' ושולטין בעולם ושרי אש ומים וגו' כלם תחת הנהגתם ואז יקראו מתים מפני שליטת החיצון והמית' בהם לקורבתם אל החצונים והוא אדם שמצד מה שאדם הא' יש בו כללות זה הוא מת ורומז מיתה לזכר ונקבה שבאדם זה הנז' לא באצילות ח"ו וז"ש אבל אדם דאיהו קדישא עלאה איהו שלטא על כלא וגומר וא"א שיגרום הנחש שם מיתה.
ועכ"ד שהרחקנו המיתה מהעולמות העליונים היינו כדי שלא לייחס ממש מיתה אמנם הפגם גורם אפי' באדם דבריא' ודיציר' אמנם מיתה ממש לא יצדק אלא באדם זה התחתון דהיינו נוקבא דההוא אדם מיתת שהיא קרוב' יותר אל החצונים. ודכורא מית שהם שולטים בכל בחינות העולם הזה דעשיה ורוחניותו: אמנם בהעדר החצונים והכנסם בנוקבא דתהומא רבא סלקין וגומר והוא אליהם תחיית המתים
אבל אינון ענבין וגומר אהדר לענין ראשון דקאמר אכלן אפי' שהם שחורו' שהם כחות החצונים שהוא הגורם מיתה לאדם הראשון שהוא אדם דעשיה והוא אכלן מורה שהיה ספוק בידו להכניעם ענין אכיל' מורה על איבוד הדבר וכליון כענין אכלה ומרקא. הא אתקרב וגומר כי אין מונע האדם מעה"ב אלא החצוני ומה שהראו לו שאכלן היינו שכבר הכניע הקליפות הוא בן העה"ב אחר שהוא עובד בלא שאור שבעיסה שיעכב:
לא הוי שיר בבית' דדוד וגומר ביתא דדוד היינו המ' שהיא נקראת בית האוחזת וכוללת כל התחתונים וצריך שיהיו כל ד' מדרגות נקיות וטהורו' נבדלות מהחצונים כדי שיטהר הבית ומה גם בבחינת דוד שהיא מולכת ושולטת על המציאות כלו והיינו החצונים אויבי דוד שהוא מתרעם תמיד על אויביו אלה הם וז"ש לא אתאמר שיר בביתא דדוד עד דאתעברו אינון ענבין אוכמין שהם שונאיו ושלטא עלייהו. וכדין בזמן שלמה שנבנ' הבית ונכנעו השונאים וגומר.
ואפי' באתר דא וגומר עם היות שענביו לפי זה הי' ראוי שיהיה למט' באדם העשיה דבר והפכו בחצונים עכ"ז בערך ענבים לבנות יהיו גם במ' על הדרך שתלוי שירו באבוד רשעי' כנזכר ולכן ייחס ישראל עם השכינ' במדבר על הענבים הלבנות והיינו שפי' שיאמר כענבים במדבר קודם שיקדמנו פסוק אחר שירין דקדמאי כגון דוד ושירות הנביאים וכיוצא. שירין דמלאכין היינו שהמלאכים משוררין אל השכינ' כדי שהיא תשפיע'. ואע"ג דהא אוקמוה וגומר ופי' ר"ש שיר המעלות דהיינו שיר השכינה שמנגנין המעלות שהם המלאכים. אבל כתיב שיר המעלות לדוד והא אתמר בדברי ר"ש עכ"ז ידקדק הוא מלת לדוד שפי' שיר המעלות דמלאכי עלאי אמרי שהם המעלות מעלות מדרגות למאן אומרים שיר זה לדוד אל המ' שתשפיעם ותפרנסם. לבקשא טרפא וגומר והיינו לדרך זה מעלה א' ששירי הקדמונים הוא שיר המלאכים אל המ' ושיר שלמה המ' משוררת למעלה:
תו שיר יר' אם נפרש עוד שיר המעלות שתהיה ממש שיר המ' דהיינו המעלות העלמות כאו' על עלמות שהם המלאכים ז' הנערות וכן על כן עלמות אהבוך הם מעוררים האהבה בין השכינ' והת"ת והיינו שיר המעלות שמעלות העלמות הם משוררים לדוד להיותם בחברת' כמו שהמ' היא תמיד משוררת אל הבינה מלכא עלאה גם הן היו בחברתה לשורר בעזרתה. עכ"ז עדיין נשאר מעלה לשיר השירים לשיר זה וז"ש כיון דאתא שלמה אמר שיר דאיהו עילאה לעילא כי בחינת שיר הקדמונים היא המ' על עלמות שהיא שוכנת במלאכים ובהיכלות אמנם שיר שלמה היא מלכות נאחזת באצילות והיינו שיר דאיהו עלאה לעילא בחינתה על נצח והוד דהיינו השרים רברבי עלמא שהם חג"ת עלאין כנזכר לעיל שרי ההנהג' והיינו השירים פי' שרים רברבי שרים משוררים אשר לשלמה לגבי מלכא עלא' דהיינו חכמה דשלמא וגומר כנזכר לעיל:
כלהו דאמרי שירתא לשני הפירושים לא סליקו אלא בההוא שירתא דמלאכי עלאי בין שתהי' במ' או בחברת המ' בר שלמה מלכא דסליק וגומר דהיינו המ' בחברת האבות כדפי' ולזה כל בני עלמא ברתיכין תתאין דהיינו החיות שהם מרכב' למ' ושירם יעלה מה שיהיה. שלמה מלכא ברתיכין עלאין שהוא המ' עם האבות מרכבה עליונ' באצילות כדפי' ויצדק בזה שיר השירים הוא סוד המרכב' אשר לשלמה הוא ממש שהוא עלה בשירו יותר משירי הקדמונים שלמה נתעלה בשיר השירים כדפי' שרומז במרכבה העליונה. והשתא קשה לפי דבריך שאין שיר כזה אלא לשלמה והוא ישלול אפי' שירת משה וזה תימא וז"ש
ואי תימא וגומר ותירץ הנה בנבוא' ישתבח משה יותר מכל נביא ולזה שירת משה סליק לעילא במדות העליונות ולא לתתא שירת המלאכים ח"ו שאין משה מתנבא ברוח הקדש תתאה אבל נוכל לתת שבח לשלמה על משה בזולת מדרגת הנבוא' והוא בייחוד השכינ' כי שלמה ייחד השכינה בייחוד לכבד ומעולה ממש' ולכך שירת משה אינו לייחד כלל אלא הודא' לשעבר וז"ש אבל לא אמר וגומר יר' אינו ממין שירת שלמה ומאותו המין לא אמר אדם מעולם ולזה לא הוה בר נש וגומר והוא כיצד משה סליק וגו'. אמנם שירו היה שבח לשעבר על הטוב' המקובלת ואינו לייחד אבל דוד מלכא ושלמ' בריה אמרו שירתא לעורר הזווג ולהתייחד למעל' דוד וגומר מהרמ"ק זלה"ה:
והרח"ו נר"ו כתב. מכאן יובן סוד עץ הדעת והוא כי הלא נודע היות אבי"ע הם כנגד אותיות יהו"ד כי הנה הכתר עתיקא אל הוא ולא אדם ולכן אותיות יהו"ד העולה מ"ה אדם מחכמ' ולתתא ודע כי לא נתפשט אור החכמ' כי אם בסוד היו"ד שהיא י"ס דאצילות ולכן החכמ' הנק' אור כנודע עם י' אותיות אלו שבשם בן ד' נק' אויר והסוד אור י' אמנם הבינ' האירה מאור' עוד אדם אחר והוא סוד כסא הכבוד וגם הוא כלול בסוד עשר ואדם זה הוא נקרא אדם דבריאה הנברא בכח הבינה סוד ה' ראשונ'. עוד כח ו' שבשם הנק' יצירה יצר את האדם השלישי הנק' אדם דיצירה והוא סוד מטטרו"ן בהיכלותיו ושם חונים ו' קצוות הת"ת סוד אות ו'. עוד כח ה"א אחרונה הנק' עשיה עשתה אדם ד' הוא סוד העשיה. ובזה נבא אל הביאור כי בהיות שכל מדרגה חדא יקרא אדם א' עם היות לו כמה אברים ורבי רבואות מחנות וכולם נק' אדם א'. ונודע כי אחר תשלום הקדוש' העליונ' הית הקליפ' הטמא' א"כ מצינו היות אדם דעשיה שכן קרוב אל הטומאה וזהו אשר נתפתה למעלה אחר הנחש כי נודע כי כל התורה אעפ"י שירד' למט' עכ"ז עיקר פירושי' היא למעל' והנה להיות אדם זה קרוב אל הנחש לזה נתפת' אחריו כנזכר בתיקונים דף קי"ד ריש ע"ב והנ' זהו הנז' כאן כי האי אדם הוא דאתפת' אחר הנחש וזה האדם כולל זכר ונקבה והנה אדם זה נק' אישים והם כת עשירית מן המלאכים הנק' אישים וזהו הנק' פ' פנחס דף רנ"ח ריש ע"ב. אמנם נלע"ד מכח ראיות כי אין אישים אלו ממש עץ הדעת אמנם אית בין האישים והקליפות סוד עץ הדעת אשר ממרא' מתניו ולמעלה טוב וממראה מתניו ולמט' רע כנזכר בתיקונים דף ק' ע"א ועל זה עץ הדעת טוב ורע הוא כל משא ומתן אשר בפ' פנחס ברעיא מהימנא ואמר שם כי כל אבר ואבר ממנו כלול טוב ורע כנזכר שם פ' פנחס דף רל"ד ע"ב ובזה תבין הנז' שם דף רכ"ד ע"א כי האישים הם העורקים וורידי הכבד שהוא הקליפה שבעץ הדעת טוב ורע כנודע כי כל אברים אלו הם בעץ הדעת טוב ורע והוא כי ע"י האישים בא להם הכח והשפע אל עץ הדעת טוב ורע וע"י נזונים הקליפית הרמוזי' בכבד וזהו הנז' שם פ' פנחס דף רנ"ח ריש ע"ב דאישים אדבקי בעץ הדעת וגומר ואלו האישים נק' חציר כנזכר פ' פנחס דף רי"ז ע"א ור"מ ע"ב והם ס' אלף רבוא הנבראים ביום שני שבו נברא גיהנם עליון הם הקליפות ואישים אלו הם שכנים אצלם ונבראו יחד זה אצל זה וזהו כוונת או' שנבראו ביום שנברא בו גיהנם כי הם מטבעם דבוקים אצלם ולכן מתים כמו בני אדם ומתדבקת נשמתם באש האוכלת העליונ' וחוזרת לקדמותא ולכן נק' אישים לשון אש כי הם מסוד פסולת האש אשר ממנו נשתלשל אש גיהנם וגם כי הם מתקרבין אצל האש האוכלת ומתין ואח"כ חוזרים לקדמותם ובזה תבין איך השכינה נק' עץ הדעת בהרבה מקומות והוא כי להיות כי חלק העשיה היא ממנ' ומכח' נבראו וכמו שהם סוף הקדוש' ודבקים אל הטומא' גם היא סוף האלהו' וקרוב' אל עולם הפרוד כנזכר ומשם יפרד שהוא מן הכסא ולמט' ולכן נא' עלי' רגלי' יורדות מות כי הסכת עשיה אלו סוף דרגין הנקראים רגלים יורדים וקרובים אל המות הם סטרא אחרא וגם כי היא שושנת משתנית מרחמים לדין ומדין לרחמים כנזכר פ' אמור דף ק"ז ע"ב וגם אדם דעשיה הנק' עץ הדעת מתהפך מטוב לרע ומרע לטוב ונודע כי משורש סיגי דיני הנקבה נילדו הקליפות א"כ שייך שפיר עץ הדעת במ' כפי בחינת עצמ' המתהפכת מדין לרחמים ומרחמים לדין אמנם עיקר שם זה הוא באדם זה שממתניו ולמט' רע וממתניו ולמעל' טוב וזהו העתיד ליעקר מן העול' על שנעש' אלוה וזהו סוד צלם נ"נ האומר אנכי ה' אלהיך כנז' בתיקוני' דף ק'. והנה גם בזה יובן את משכן ה' טמא וסוד אחיזת החצונים בקדוש' וסוד כי ראתה גוים באו מקדש' בסוד אדם זה דעשיה אשר הוא מכח' ומשכנ' נק' כי גם כחה דרה שם אמנם בעת כניסת הנחש שם היא בורחת ממנו אמנם ח"ו למעלה מזה לא יש שום אחיזה כלל ועיקר. אמנם יש דבר יותר סודיי והוא כי אחרי אמרנו לך כי שורש הקליפה הוא הדין א"כ כל מה שיהיה למט' תגבורת הקליפ' הנה למעלה מכח העונות יהיה תגבורת הדין הקש' וענין זה שייך בכל העולמות העליונים כי גם אדם דבריא' ויצירה גם הם חטאו בצד מה כאשר נז' בתיקונים דף מ"א ע"ב כאשר נתבאר שם בג"ה ואז מתרבה בהם כח הדין ומיעוט כח הרחמים שהם נהורא המאיר בכל העולמות וז"א ועכ"ד בכלא מנע נהורא: והנה מפ' בראשית דף י"ח ע"ב יובן כי אישים אינם אופנים כי אישים נק' חציר ואופנים וחיות וכרובים נק' עשב וע"ש ומזה נרא' כי אישים אינם מכלל עשר כתות מלאכים כי הנה האופנים הם דרגא תתאה דילהון בסוד העשיה כנזכר בתקונים דף י"ט ע"א והנה א"כ הם עצמן יהיו עץ הדעת וזה צ"ע וממה שביארתי דף י"ט ע"א תבין כי סנדלפו"ן הוא אופן והוא סיום עשר כתות מלאכים אמנם נודע כי כל מה שלמט' הכל הוא בגדר עשיה ואפי' הקליפות נק' עשיה והנה נודע כי סנדלפו"ן הוא ראש ז' רקיעים כנזכר בפ' ויקהל דף ר"ב ריש ע"ב ולכן ראש ממשלתו הוא אופנים שבז' רקיעים אמנם סיום מעלת הקדושה אשר תחת ידו הם מדרגת אישים ולכן תמצא כי יש שמנו את האישים בחשבון י' כתות המלאכים כי גם הם סיום האופנים אמנם הם תחת כל הרקיעים תחת וילון שהוא רקיע הראשון ושם נק' המקום ההוא תלי ושם שוכנים אישים אלו כנזכר בס' חנוך וכתוב שם כי הם דמות אנשים והם עובדים את השי"ת כי גם הם מסטרא דטוב וע"ש ופי' זה מספר חנוך מצאתיו כתוב שהועתק מן ספר חנוך המועתק ביד הגוים היונים והעתיקוהו ללשון הקדש. וצריך שתדע כי דף רל"ה ע"א מפ' פנחס אמר בפי' כי ב' היכליו הם אישים הנק' אישי ה' וא"כ נראה כי מצד הקדושה הם אישי ה' קדושים והם ב' כוליין שהם אש כנזכר פ' פנחס דף רי"ח ע"ב ולכן נק' אישים כי טבעם אש אך כשהיא בגלות אז אישים הלוקחים ושואבים המאכלים הם וורידי הכבד הטמאים וערקין דיליה ודוגמא זו בדף רל"ה ע"א כי יש חילוק בין כד אינין מארעא דישראל או לאו. מהרח"ו נר"ו: