שכינתא אתיא על רישיה דהיינו שמע ישראל שמ"ע דהיינו שכינה בע' שמות שהם שבע ברכות שבע היכלות שנקשרו ונתייחדו למעל' בסוד בשכמל"ו וקבלו משבע ספירות בסוד שמע ישראל. ישראל אשר בך אתפאר היינו סוד הת"ת בך ודאי אתפאר ואתייחד עם הת"ת. כלום מן הקצה אל הקצה שבטין היו בקיאים בשרשין הנסתרים ויודעים סוד האמונה על מכונתה ואלו לא ידעו סוד הייחוד אפי' כנשים ונערים שמכירים שיש אלוה אחד אלא היו עובדים ע"ז:
דאית אלהה עילאה מכל עיקרי האמונה לא הודיעם אלא זה ואח"כ היו נכנסים בעיקרי האמונה מעט מעט במה שהיו רואים הניסים היו מכירים כח ההשגחה כדמפרש ואזיל ואמנם היו הולכים ומתחקק אצלם ענין האמונה והתורה בראיית עין וז"ש ואוליפו אורחא וגומר ולא עמדו על סוד ה' עד יום זה וז"ש כמה דאוליפו לרביא שאין מכניסין אותו בנסתרות מכאן ולהלא' שנתחקק בהם ידיעת הנגלות הגיע עת לימוד הסוד וז"ש אתה הוראית ואוליפת עד הכא הכנה למילף ולמנדע לאסתכלא ברזא דמהימנותא דהיינו ידיעת סוד חכמת הקבל' ומאי איהו כי ה' הוא האלהי"ם ה' חכמה הוא האלהי"ם בינה בשמים ממעל דהיינו בסוד כנזכר וכן ה' הת"ת הוא האלדי"ם מ' והיינו על הארץ מתחת וז"ש והכא תליא כל רזא דמהימנותא דהיינו כל האצילות.
למנדע רזא דכל רזין תחלה במקום שהכל תלוי בו דהיינו ה' הוא האלדי"ם לידע שכל הפעולות על ידה וכל אותם העניינים שבה:
מגו דא אחר שידע זה מתוך המדה הזאת למנדע סתימן רזא דכל סתימין דהיינו שם יהו"ד שהוא נסתם ונכלל בתוך שם אלדי"ם והיינו בשמים ממעל דהיינו קשר ב' שמות תלוי למעלה למעלה בסוד הנעלם שהוא עיקר ההנהגה והיינו שם מלא אלדי"ם מתמלא משם יהו"ד ואין עוד מצד אחדותם וז"ש וכולא חד:
אסתכל בה באורייתא וגומר אורייתא הם שמותיו ומדותיו והעולמות כולם הם דפוסי ההויות העליונות והתור' השתלשלו' הספי' והקב"ה בינה מסתכל בתורה דהיינו הת"ת ופועל למט' מקום הויית ההויות. ובאורייתא אתברי עלמא מה שמשתלשלו' ההויות המושרשות בתור' ויורדת ממנה ולחוץ אל מקום הוייתם. אי לא ישוי לגביה אומנא שהוא אמצעי בינו ובין פלטרו כן התור' אמצעית בין הקב"ה הנעלם לבין ההויות הנגלות. מאן יכיל למהוי אומנא לגביה שא"א שיהיה המסובב נותן כח בסבה. אלא אסתכלותא וגומר שהמציאו מצוייר בה והאור הבא אל הת"ת מהבינ' מפני שאין אותו כח האור פועל אלא שמצוייר בת"ת קאמר דאיהו אומנא ואינו:
בראשית ברא וגומר אסתכל בה כח הבינה ואורה באה אל הת"ת אל בחינה זו ומוציא הויה זו אל מציאות ההגלות וכן כולם והתקרב הת"ת אל הבינה לשאוב כח להתפשט אמ' אצלו אמון: כל מלה ומלה לא וגומר שאין קיום אל ההויות בחוץ אלא מכח שרשם והיאך ישאבו כח הקיום במה שיעסוק האדם בתורה ויהיה ממש אור הבינה עובר דרך התורה אל ההויות ומחדשם כשעת בריאתם והיינו ממש כל מי שיעסוק בתורה ויבא לידי שתורתו ימשיך אור הבינה יקיים הויית העולם ע"י השפע שישאב משם וז"ש דעובדא וקיומא וגומר. מהרמ"ק זלה"ה: