ואמרת אל אהרן וגומר דאתגליף בגנתא עילאה וגומר הענין שמטה אהרן היה עץ בעלמא שלקח כדרך בני אדם להשען ולפי שהוא מלמטה ממקום שנהפך ממטה לנחש ומנחש למטה ובולע את מטות החטאים האלו שממנו יצאו והוא מחזירם אל שורשם ומבטלם מהוייתם או מחזיר' מטות שאינם טמאים ואח"כ מבטלם: אמנם מטה משה הוא בריה בפני עצמה שנברא כמו שבריאת העולם היה בסוד שם מ"ב שהוא חתום בתחלת מעשה בראשית כן המטה היה חקוק בסוד שם מ"ב להראות שבו נשרשו סוד ל"ב נתיבות חכמה ועשר מאמרות שבהם נברא כדי שיוכל לשנות מכח השם שבו כל הכחות וכל הטבעים שהרי בו כלל המציאות כולו ומטעם זה אמר דאתגליף בגנתא עילא' שהוא סוד ג"ע העליון סוד כסא הכבוד כדי שיהי' שליט על כל מעש' בראשית בסוד כסא ויהיו אפילו המלאכים בסוד עולם היצירה משועבדים תחת ממשלתו ולכך היה מכריח שר המים שר האש וכן כול' משועב' תחתיו שהי' שליט ונברא בסוד שם מ"ב בדקו' מעול' הנשמות ומצד זה הנשמות של צדיקים שולטות על כל מעשה העולם כענין שמש בגבעון ומטות החרטומים היו כחות למטה בחוץ ואין אותם הכחות נכללים בקדושת המטה ולזה אינם יכולים להכלל.
וגלי קמי קב"ה ולכך הקדים הענין וכיון שכן א"כ מאי גבורתא וגומר אלא כדפי' שרמזו ענין השרים אשר לחכמתם ובטולם ושהם יורדים ממעלתם ע"י הקדושה.
שרותא דתנינא היינו שהוא תחלה לכל מציאות הקליפות ומשם תחלתם ולא ממש ממנו אלא מהכחות אשר תחתיו שהם תנינין למטה.
מיד אהדר ההוא תנינא וגומר להראות שהם צריכים כח נחש לפעול אמנם בקדושה אפילו בחומר יש כח לבטל החצונים והיינו שולטנא עילא' הנמצא בתחתונים שעץ יבש יורד למטה אל החומר יבלע ויבטל כל כחם.
ויהיו ולא באחיזת עינים א"כ היה ראוי שישארו תניני' אלא הקב"ה התכם לעצים.
וא"ר יוסי וגומר ע"י נס כדי שע"י היותם עצים נבלעים בעץ הקדוש שאינם נכללים שם בטומאה.
אשר אחר הרחים כמו שיש בקדושה שחקים שוחקים מן לצדיקי' והגברת למעלה אחר השחקים כן למטה בכחות חצונים יש ריחים והשפחה לילית אחר הריחים וממנה משתלשלים כמו תניני' שהם תחתונים בהיכלות טמאות.
קטפירא היא בריה קלה קוראי' אותה מבשרת מאן יסהיד ביה ממה שהוא עושה בחדר משכבו שעם שהקב"ה עד רצה שיעידו בו באדם עדים חומרים וכדי שיתבייש ממעשיו נותן כח באבני ביתו ויעידו בפניו ויכלם ממה שעשה. ולזמנין דקב"ה עביד בהו שליחותא נשיף באבן או יתפח בפניו בקעת או חיה או נחש יהרגוהו כפי מה שנתחיי' מן הדין.