ועלמא לא אתקיימא הכרח אל דבריו שמפני השלו' שבין מים למים העולם מתקיים:
ת"ח קב"ה אקרי שלום ואין שמו של הקב"ה כשמות בני אדם שאין שמותם מורים על עצמות פעולתם אבל הקב"ה שמותיו וכנוייו מורים על עצמותו בפעולותיו כי כיון שנק' שלום הוא שלום ופועל השלום כי כשמו כן הוא לא כבני אדם שהם נק' בשם ואינם פועלים בשמם. ואתקשר כלא בשלום שכן המדות העליונות ת"ת קו האמצעי הוא קושר ומייחד הכל:
ור' אבא אמר דלאו דוקא הת"ת הוא שלום אלא כל הספירות העליונות וז"ש דהא שמא קדישא כלא מי' עד ה' הוא שלום והכוונה דכלא חד ואין בספי' מחל קת והפכים ועם היות שימצא דין ורחמים היינו דאורחין מתפרשין להאי סטרא ולהאי סטרא אבל בשרשם ועיקרם הם א'. י' דשמא קדישא שבשם יהו"ד ואית דגרסי א' דשם אהיה והעיקר הוא דעל י' קאמר כדמפרש ואזיל. קפטורא שלשלת. בקוטפון לשון אשכול וכן פי' בערוך בערך קטף ופי' מטון יר' העולמות והספי' הגעתם והשגחת' הוא כשלשלת א' דתלת של ג' קשרים דכלילן באשכול דהיינו דגופיה חד מהרמ"ק זלה"ה:
והרח"ו נר"ו כתב. חד דחילו דכלא וגומר הם כח"ב אמנם מ"ש סתים שבילין פי' על החכמה שיש לו ל"ב שבילין והוא סתום בהם וז"ש סתים שבילין ועיין איך תחלה אתכליל כלא ברזא די' לחודה כי הי"ס נכללו באות י' ולא נמצאו בה רק ג' ראשונו' שהם כללות ג'קוים הכוללים כל הי"ס ואח"כ נתגלו יותר במילוי היו"ד כי היו"ד הוא רמז אל ג' ראשונות כנ"ל ו' ו"ד הם ת"ת ומ' אשר בהם נכללים ז' ספירות תחתונות. עוד נתגלו יותר בשם יהו"ד כנודע ושמור כלל זה: והא אוקמוה בוצינא קדישא וגומר סוד שם בן ד' וסוד עשר שמות תבינם מפ' אחרי מות דף ס"ה ע"א וב' עכ"ל: