רישא חדא שבט דן.
רישא תניינא שבט אשר
רישא תליתאה שבט נפתלי,
בר כל אינון דרגין וכו' הם נשים וטף.
בר כמה. הם החיצונים שאינם מכלל ישראל:
דגלא רביעאה. דגל מחנה אפרים אדם רפאל מערב הן אמת כי אדם באוריאל לפי הנדרש בכמה מקומות וכן היה ראוי אמנם יש אדם ויש אדם. יש אדם שהוא על כל הפנים והוא בת"ת בסוד הדעת ואין לנו עתה עסק באדם זה אמנם במלכות יש אדם שהוא כלול כל העליונים והיינו אדם דהכא. ומה שאמר שרפואה ברפאל כן מעיד שמו. וכן נראה בכמה מקומות אמנם בפ' פקורי בהיכלות פירש שהרפואה ברפאל אבל אמר שהוא במזרח והרפואה הוא ממזרח והכי דייק התם והכא משמע שהרפואה במערב. וקאמר התם דאוריאל במערב ופליגי אהדדי. אמנם כאשר נדקדק שם לשונו יתיישב ענין זה דקאמר התם כי תלוי הדבר בענין נטייתו כי בהיות רפאל אחוז בימין אז הוא במזרח כי האור זורח בו מצד החסד. ובהיותו אוחז בשמאל אז הוא במערב ואם כן גם באוריאל נאמר כן כי פעמים הוא בימין ואז הוא בדרום ובמזרח כדלעיל. ובהיותו אוחז בשמאל אז יהיה במערב כדקאמר התם אוריאל למערב. אמנם הרפואה יהיה ברפאל ובהיותו במזרח אם כן סוף סוף קשה אומרו כאן אסוותא ואפשר שהוא עולה למעלה ולוקח הרפואה ויורד אל מקומו להמשיכה לבני אדם ובזה נתבארו כל המאמרים. אמנם יש מקומות בזוהר יראה מהם אוריאל פני אריה בפ' בראשית ולא קשה מידי משום דהכא משמע דאוריאל נמי בתרי גופי אריה ונשר ומצד גוף [בכ"י ליתא תיבת גוף] אריה קאמר התם שהיה ארי (דבוק) [בכ"י רבוץ] על גבי המזבח. ומה שנראה במקומות הרבה שרפאל נשר ואוריאל אדם יש לתקנו בשני פנים או כשאוריאל לשמאל יהיה אדם וכשיהיה לימין יהיה נשר וכן רפאל כדפי' לעיל, או נאמר כשאוריאל יעלה במעלות פני אדם העליונות דהיינו מה שכנגד סוד הדעת שהוא על חסד גבורה ת"ת אז (תעלה) [יעלה] רפאל אל פני נשר במעלה וכשירד אוריאל אל פני נשר (תרד) [ירד] רפאל אל פני אדם שהוא אדם בסוד מלכות כלל הכל:
בקרנוי דשור כחות הגבורה. כד מבעי כי' ברצותו להתפשט בחיצוני' קול דממה דקה היינו בסוד רוח רעש אש קול דממה דקה דאליהו ובתיקונים האריכו באלו הרבה לייחסם בד' חיות:
שריא מאן דשריא דהיינו אומרו בכתוב לא ברוח ה' לא ברעש דהיינו מים ה' לא באש ה' אמנם בקול דממה דקה והנה ה' עובר והיינו יחוד ת"ת למטה במלכות ולכך למטה ברגל רביעי של המרכבה שהוא דוד שם היחוד והיינו אומרו אתכניש שמשא לאנהרא וכו' דהיינו הת"ת במלכות וכעין זה למטה בחיות אבל בהני צפון ומערב במסע שני הדגלים האחרונים לא היה לא תרועה ולא תקיעה אמאי תרועה כי ת"ת רחמים והיה ראוי שיהי' תקיעה פשוטה. מזרח ודרום. חסד ות"ת כחות הרחמים:
בין לעילא בין לתתא. אויבי הנפש למעלה אויבי הגוף למטה ליום קרביו לחמה או ירצה בין לעילא בספירות בין למטה בחיות. נו"ן דאיהו מנוזר וכו' תרתי קשיא ליה חדא מציאות הנו"ן היותה נוזרת לאחור דהיינו שהוא הפוכה לאחור. ושנית אמאי בתרי דוכתי. שהיא בשני מקומות. ואי תימא וכו' כלומר ואם תאמר דתקשי לון אחרת למה נו"ן זאת כפופה ולא פשוטה הא לא קשיא מפני שכבר נודע נו"ן כפופה נוקבא דהיינו המלכות לבדה נו"ן פשוטה כללא דדכר ונוקבא דהיינו ת"ת ומלכות יחד והא אוקמוה באהר דא. ויהי בנסוע המלכות דהיינו מלכות ארון ברית ה' א"כ ראוי שתהיה נו"ן כפופה ולא פשוטה אמנם מה שנשאר הוא אמאי אתהדר וכו'.
ת"ח אהדר אמאי דקאמר לעיל ואיהו שכינתא בגין דהיא בגלותא. כלומר היא מדת משכונן של ישראל ובבחי' נו"ן היא הולכת בגלות שבה נפילה. אלא מה כתיב היינו תחלת תשובת השאלה:
ת"ח חביבותא דקב"ה לגבייהו דישראל וכו' כ"ש כשאינם נוטים מיראתו שראוי שתהי' השכינה לעולם פנויה אליהם.
ואסתחר לגבי ארונא. שאין פניה לארון בעת הילוכה אלא פניה לישראל ואחוריה לארון.
כהאי איילא. הכי דריש בפסוק ברח לך דודי בזוהר פ' שמות. וכתפי גופא. כלומר מכתף אחריו לארון ופניו לישראל:
קומה ה'. לא תשבוק וכו' דייק הכי ממה שהיה הארון מכבר נוסע מה הכוונה לומר קומה ה' ויפוצו אלא כלו עם היות שאתה רוצה ללכת אל נא תעזוב אותנו כענין שאויביך שהם הקליפות יתגרו עמנו אלא קומה ה' ותשגיח בנו כענין שיפוצו אויביך שהם החיצונים והיינו לא תשבוק לון וכו':
וכד הוי שארי ארונא וכו'. הענין דר' אלעזר סבירא ליה כי פרשת ויהי בנסוע הוא הארון בעצמו ומה שמכאן ומכאן הם ישראל. והנה בפרשה ראשונה הנו"ן חוזרת פניה מהארון לישראל והיינו שפני הנו"ן לפרשה הקודמת שהם ישראל ואחוריה לפרשת ויהי בנסוע שהוא הארון אמנם כו"ן שנית פניה לפרשת ויהי בנסוע אחוריה לפרשת ישראל דהיינו ויהי העם כמתאוננים רע וגומר א"כ יורה דכד הוה שארי ארונא וישראל כדין אהדר נו"ן וכו' ונמצא אחוריה לישראל:
ובכלא אתהדר כל מציאות גופא כי היה אפשר להתהפך מעט כזה # דהיינו פניה העליונים לבד ולא היה כך אלא בכלא אתהדר כל גופא כזה # בענין שהוא לארון כזה # ואחור' מכל וכל לישראל. ור' שמעון # פליג עליה דר' אלעזר ואמר שאין נו"ן חוזרת פניה מישראל לעולם גם בנוח הארון וזה שאמר בודאי הכי כמה דאמרת בענין נו"ן ראשונה אמנם מה דדרישת בענין נו"ן שניה אינו אבל הכא לא אהדר אנפוי מישראל דאי הכי בעי נו"ן לאתהפכא וכו' ולא היה ראוי שתהיה צורתה כצורת אותה הנו"ן שהיא לעילא ששתי הנוני"ן צורתם כך # שמורה אל מקום שפני הראשונה הם פני השנית והיה ראוי שתהי' א' מהופכת וא' מיושרת אם שתיכם אינם שוות כדפירש אלא ודאי מורה שלעולם שכינה פניה לישראל ולא אתהדר אנפא מינייהו. וא"ת א"כ ימצא שלעולם אחוריה לארון לא קשיא ומאי עביד בשעתא דשארי אמר משה שובה וכו' ואין לפרש שיהיה הכוונה שיהפוך אחוריה לישראל אלא ששכינתא קאים בסטרא אחרא בענין שיהיו פניה לארון ולישראל שהשכינה עומדת אחרי הארון בצד האחר. ומאי דקא מוכחת דאהדר אנפוי מישראל מפ' ויהי העם כמתאונני' היינו שהם גרמו ברוע מעשיהם ור' אלעזר לא סבירא ליה הכי אלא שאפילו בעת שישראל חוטאים עם כל זה לא אהדר אנפהא כמה דאמר: