אתחזן פרחין באוירא. מפני שאויר ג"ע ובית המקדש הוא סוד דקות ורוחניות ולכן באויר שהוא סוד י' אור חכמה ובינה כנודע מתגלה עניינים אלו והיינו סוד אויר ארץ ישראל מחכים. כמה דחמא דניאל וכו' שאלו האותיות הם כחות באצילות שמהם נמשך הנקמה והדין בלשצר על שנגע בכלי הקודש והם (ט"ו) [בכ"י ט"ו אותיות] מפני שהם מחכמה ובינה אותיות י"ה והם ז' ספירות.
אמן אמן. הם מנא מנא שהם אמן בעולם הזה אמן בעולם הבא דהיינו בינה ומלכות וביניהם הת"ת שהוא (תזל) [בכ"י תקל] דהיינו שקל קודש נשארו חסד גבורה נצח הוד יסוד והיינו ופרסין שהם חמשה פרוסות וכולה הסכימו הדין עליו והם שלשה נגד שלשה אבות שהם ממתו"ס מצד הגבורה שהיא המסמסת בדיניה ננקפי מצד הגבורה הנוקפת בדיניה (אאלנין אלא וכריתות) [בכ"י אאלר"ן שהיא אלה ורן אלה וכריתה] אל החיצונים וכן אל הקדושה דהיינו באבוד רשעים רנה והם ג' אבות שמהם הסכמת הדין עליו והם פס ידא די כתבא י"ד (ערקים) [בכ"י פרקים] והיד בעצמו י"ה הם ט"ו אותיות אלו שמהם הדין:
דכל מעלי שבתא מקדשין יומא ישראל לתתא וכו' קב"ה אתער מלכות. אילנא דחיי ת"ת טרפין דיליה מלאכי שלום היונקים שפעו והפרי הם נשמות כדמסיק. עלמא דאתי. בינה מתנענעין בשיר ושבח להתעוררות הת"ת בקדושה אל הזווג. והתעוררות העולה הוא ריחין דסלקין ממטה למעלה והוא מעין עולם הבא בינה לעורר משם הנשמות ובזה ההוא אילנא דחיי ת"ת אתער ואפיק נשמתין היינו תוספות נשמה לישראל. וכבר ביארתי עניינו בסבא. נשמתין עילאין הם החדשות להיותם מזומנות לבא. או הצדיקים שהם עולים ממטה למעלה כדלקמן.
מאי חידושא הוו להו וכו'. הענין שאין נשמה שלא יהיה לה חלק בתורה וסודות התור' מציאות המשכתה למטה הוא בכח נשמה דאצילות מסטרא דבנים כנודע. וכאשר ביום שבת תמשך אותה נשמה למטה תיקונה ויופיה היא בגילוי סודות התורה בחידוש ועי"ז היא משתלמת וזה טעם רדתם בשבת להשלים סוד האצילות בחידושי התורה ונשמת עבד ואמה נשלמת בחול ונשמת ברתא דמלכא נשלמת ביום שבת. וזה בחידושי התורה וחשבון הנשמה בעת מותה וסילוקה מעולם תחתון לפני המלך אביה ובכל ע"ש תחיית המתים ובכל מוצאי שבת הוא מתה ומסתלקת והאדם מת מחלק אותה הנשמה ולכך היא נותנת דין וחשבון לפני הקב"ה ושואל לה הקב"ה על שלמותה. מאי חידושא וכו' דהיינו שלמותא וחיות הקודש הם מצד הת"ת בעלות ארבע כנפים דהיינו סוד חסד גבורה ת"ת. מלכות אמנם השרפים שהם סוד הנשמה כדפי' בתיקוני' הם בעלי שש כנפים כנודע שהם שש קצוות והמלכות נכללת בנקודה אמצעית וזה מורה על מעלה גדולה והחיות בחרבן שנתמעט הייחוד אמעוט כנפי החיות כדפי' רז"ל ובהיות הנשמה שהיא משובחת מן התור' להיות אצילותה מבינה והתור' אצילותה מהת"ת וכדפי' בתיקונים אורייתא היא טפלה לגבי נשמתיה דבר (נש) [בכ"י נש ומטעם זה התור' לבוש] לנשמה משפעת ומושכת חידושי התור' השפיעה מהשרפים אל החיות ונשלמו כנפיהם בכנפי השרפי' דהיינו בינ' מושכת לת"ת ונשמ' לתור':
דרב המנונא וכו' לשון זה מבולבל ועיקר הכוונ' דדריש קרא דישלח עזרך מקודש והיינו סוד נטילת ידים שהאדם מקדש עצמו בנטילת ידים בהעברת הקלי' ישמעאל (מצד) [בכ"י מיד] ימין ועשו (מצד) [בכ"י מיד] שמאל והיינו ע"י הקדש העליון מים קדושים מחסד דתמן חכמ' דתמן קדש והיינו ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך הוא המוציא לחם וכו' דנפיק מציון ודאי והוא סעיד לבא לבר נש והיינו יסעדך,
כל לאסגאה. אין ספק שהמנחות הם ברכות שאדם מברך בתוך סעודתו שהם כמו דורן להקב"ה ובאה מלת כל לרבות נקיות ידים במים אחרונים שאלו ואלו העברת הקליפות ודאי כי האדם עומד בתוך יצר אכילתו ומתעכב (מלאכתו) [בכ"י מלאכול] ומברך מכניע היצר ודאי ובשבת שיש קידוש באה מלת מקדש לרמוז ג"כ על קידוש דבהדי נטילת ידים שייך: