רזא דחכמתא סודות הנסתרים המכונים עתה בשם קבלה או ירצה בסוד החכמה ממש שכן כתיב חכמת אלהים בקרבו. ולכך הם ע"ד משל נסתר. שמאלא בימינא. כי מעשה העולם השפל הם מצד הגבורה לג' סבות הא' להיות בריאת העולם הגשמי מצד הגבורה. הב' להיות האדם עושה הדברים הגשמיים מצד היצר שהוא מצד הגבורה הג' להיות העושר וקנין האדם בנכסי' מצד הגבור' כדדרשו רז"ל הרוצ' להעשיר יצפין לכך כל אשר תמצא ידך לעשות דהיינו העניינים הגשמיים בכחך עשה כדי שיהיו כלם כלולים בימין. והענין לכוין בחסד בדברים ההם כענין אברהם הלוך ונסוע הנגבה אפילו בנסיעות הגשמיות:
בכחך דא ימינא. שהכח היא הבינה שהיא על החסד ודקדק שאמר לעשות בכחך דהיינו שלא יכלול ימין בשמאל ושמאל בימין דהיינו כחך בידך אלא ידך בכחך דהיינו שיכלול השמאל בימין דהיינו שיהפוך הגשמיים רוחניים דהיינו ידך בכחך דכל עובדוי יהון לסטר דהיינו השמאליים הגשמיים רוחניים ימיניים כדפירש:
ינהר ליה לההוא עלמא. קב"ה ת"ת ינהר ליה למלכות שהוא עומד שם. ויתן ליה חולקא וכו' מהבינה כענין שהישר הצדיק הוא נוטל ג' עולמות אלו. וכנגדם יעשה האדם שלשה אחרים לנחול מהבינה לאכללא עובדוי בימינא ששם הבינה על החסד ולנחול מת"ת ומלכות כדפי' לעיל. כל עובדוי יהון לשמא דקב"ה דהיינו תפארת ומלכות כדפי' לעיל. מדורין על מדורין. ז' מדורין הם. והששית שאול. והשביעית אבדון. יצפצף ישוט ויעלה. ונקט לישנא דא מפני שגיהנם מלא אש כים מלא מים ורשעים שקועים בתחתיתו והעולים מתוכו צפים על פניו. ויבעי עלייהו רחמים מכאן הפך המוחים ביד (התחתונים) [בכ"י המתחננים] ומתודים בתחלת הלילה אמנם להזכיר י"ג מדות או ליפול על פניהם אין כאן ראיה:
בגין דאיהו שעתא דמותא. וכמו שבעת מיתת האדם צריך וידוי שכן כל המומתין מתודין א"כ גם עתה שהיא עת מיתה ראוי שיתודה כי שמא ישלוט בו המיתה ולא יקום. או אפשר כי בערך היום ההוא עד הלילה הוא מת וחולף מיום זה אל יום אחר צריך לשוב בתשובה לתקן את אשר העוה ביום ההוא עצמו ויהיה תשובתו קלה יות' מאם יעזוב ויחמיץ העון מיום אל יום כד יעברון וכו' שכלם עוברים דרך שם כדכתיב גם כי אלך בגיא וגומר והטעם לראות חלקו שהיה מזומן לו וניצול ממנו בטוב עצתו.
ולא ישתכח בינייהו. כי יעבור בקרוב ומחיצה בינו וביניו. וקב"ה אתי לאשתעשעא היינו סוד מיין נוקבין וכן פירשו בזוהר פ' לך לך כי שעשוע זה הוא סיד היות הקב"ה ושכינתי' מתייחדים ע"י.
כד ברא קב"ה הוא הבינה ואומר כד ברא כאן. ירצה כאשר רצה לברוא העולם. סליק ברעותא קמיה היינו שעלה העולם מצוייר לפניו בכח הרצון דהיינו בכתר ושם נצטיירו הנמצאות כלם ובדקותם נקראים רצון ואח"כ המציאם והעתיקם משם ע"י התורה שהיא חכמה ועם היות שהת"ת הוא התורה נובלת חכמה של מעלה תורה. ובה אשתכלל. היינו הנבראים שהם פרטי העולם ג"כ נבראו בכח התורה:
אמרה אורייתא וכי למגנא. זו תשובת התורה למניעת בריאת האדם מפני שעתיד לחטוא ולזה השיבה התורה לבינה וכי למגנא אתקריאת ארך אפים [בכ"י אפי' לרשעים והיינו שפע הכתר בבינה כענין שהוא ארך אפים] מאריך אנפין ורב חסד ודאי ר"ל גדול החסד ובמקום אחר יש פירוש אחר דהיינו בת"ת ור"ל רובו חסד:
לא אתקיים עלמא. שאין קיום לעולם אלא במעשה האדם דכתיב וכל שיח וגומר כדפי' בפ' בראשית וע"י השבת כדפי' לעיל. ולא אשתלים שהי' חסר ב' בריאת אדם ושבת. אדם בשלימו דכולא. אחר שנסר חוה ונשלמה בריאותו מכל וכל ואתתקן כורסייא קדישא. האדם עם השבת הם תיקון הכסא כדפירש במקום אחר. רוחיהון דשדי הם בריאות מצד השמאל. ואתקדש יומא. מפני שהיתה כח הטומאה מחזקת אותם: