וע"ד בן צפור. מורה כן חכמת הצפור בכל דרכי הידעוני כדפי'. ובג"כ חמא וכו' היינו כי רב הוא שפי' לעיל. אמר ה' מבשן אשיב וכו' אית לן וכו' ירצה הטעם שאמר הכתוב אמר ה' ירצה ענין זה עם היותו דבר (גדול ועצום) [בכ"י גדול ופלא עצום] אמר ה' יש לנו להאמינו כיון שאמר ה' [בכ"י שהמשורר] בעצמו אמר אית לן לשואה וכו' כיון דמלה אמר כלא אתעביד ואותו המאמר הוא מציאות (ההניה) [בכ"י ההויה] (המתמתקת) [בכ"י המתהוות] והולכת. ודא בר נש וכו' כענין אומרו כי לא אדם הוא להנחם והטעם מפני גדלת היוצר ומיעוט האדם כדמסיק בפום רברבא וכו'. ואפשר לאדם להיותו שולט במציאות כולו ודומה ליוצרו בתיובתא ע"י ד' דברים הא' תשובה הב' בקשה הג' (מעשים הד') [בכ"י מעשים טובים הד'] בדמעות בתפלתו יתעלה ויתדבק בקונו ויהיה צדיק מושל ועם היותו קב"ה גדול ישכון עם האדם הקטן וז"ש אזעיר נהורין וכו' שמצמצם שכינתו עמו עם היותו הקב"ה קדישא רב עילאה וכו' ולאתבא מבשן כל אינון וכו' היינו להחיות כל אותם שנתעכלו יסודותיהם בשיני חיות מאותו המציאות יאסוף ד' יסודות אשר להם וירכיבם בתחיה וכלל מלת בשן חוזק ותוקף החיות החיצונות עוג מלך הבשן הוא הוא הטעם כדמפרש ואזיל וענין זה מציאות בגשמי וברוחני שהי' השר העליון שולט בכל תוקף עוז ממשלת הקליפות וישראל ע"י המלחמה היו ממש מכתתין ומשברים תוקפם והיינו ואתא משה בזכותו ואגח בהו קרבא והחרים הכחות החיצונים ההם עד היום בחסד עליון וקדש המקום ההוא ושלט בו כדמסיק לקמן וכן ממש הי' סוד סיחון וכאשר תמנה תמצא פסוקי למוליך למכה מלכים גדולים ויהרג מלכים אדירים לסיחון ולעוג ונתן ארצם הם ששה פסוקים נגד וא"ו שבשם בכ"ו פסוקים שבמזמור והם ששה חסדים עליונים שבהם [בכ"י פעל] מרע"ה ומכחם שבר הקליפות ההם:
בשעתא דחריבו למטה ממש כך (תעשה) [בכ"י נעשה] למעל' בשר השולט בחלק המציאות ההוא נוכח כל אותם ארצות למעלה מפני המציאות העולם שלשה חלקים כדפי' בפרשת תרומה וחלק הראשון נקודת הישוב יתחלק סביב לא"י שבעים שרים ושני שרים גדולים סיחון ועוג קיום והעמדת שבעה אומות ז' שרים ראשי ראשים לע' ומשרע"ה בכח זכותו הכניע ושבר האומות למטה ושריהם מלמעלה ולא הי' אפשר לכבשה ע"י יהושיע שהוא פני לבנה אלא ע"י מרע"ה פני חמה והיינו דקאמר תוקפא דמשה שכל מה שהוא מבטל שוב אין הקליפות חוזרות לקדמותם ולכך כאשר השרים העליונים רצו להחזיר כח השרים ההם לקדמותם לא יכלו מפני שביטול הקליפות רשהוא מכח הלבנה מתבטלות וחוזרות כענין אומרו והשיבו את האבן על פי הבאר שהמדה ההיא משתמשת בהם ולכך נשארו ז' עממין בא"י כאומרו אשר לא הוריש וכו' אמנם מדת הת"ת רחוקה מהם מאד וכשהוא מבטלם שוב אינם שבים לקדמותם ולכך הי' אש ולהבה יוקדת (בים) [בכ"י בהם] מצד הקדושה דין קשה אין ביעור חמץ אלא שרפה ששלט שם שלא נתן להם שום מקום להחזיר צד החצוני לקדמותו ונוח לחצונים לשלוט בא"י ואין נוח להם לשלוט באותם הארצות אשר השליט שם משרע"ה כענין הר העברים שפירשו בזוהר והיא מדרגה עשירית לעשר מדרגות משרע"ה כאומרו עטרות ודיבון וכו' והם י' מדרגות הם שליטת מרע"ה ולכך (החמימות) [החתימו] בעשירית וקבורתא דמשה וכתיב וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ונעשו אותם הארצות פרוזדור לטרקלין וזה רמז באומרו שלהובא דמלכו שמיא חרב כולא נודע מלכו שמיא מלכות שהיא נקשרת בת"ת והתפשטות דיניה שלהבת להעביר החיצונים חריב כולא ולא השאיר שארית והנה נפק מגבולה שאין גבול נקודת הקדושה אלא כנגד א"י לבד אמנם נפק מתחומא ועאלת בפרוזדור זה וחריב כולא שלא נשאר שום אחיזה כלל לחיצונים להשתרש משם ולחדש מציאותה לא מצד השר בעצמו. לא שר זולתו במקום והיינו חשבן שליטת אותו השר בעצמו ועיר סיחון סתם שליטת האומה סתם ע"י שר אחד ולא עלה בידם כלל בגין דכל אורחן וכו' שהרי לא נשאר שם אחיזה כלל. והטעם בתוקפא דרב עילאה דהיינו משרע"ה פני חמה כדפי' והתפשטות אותו הדין המבטל החיצונים שריא תמן וזהו ניצוץ שכינה השורה שם מעולם לכבוד משרע"ה שהוא שר המקום ההוא ושולט בו ואלמלא נכנס משרע"ה לארץ היתה מקודשת בקדושת הארץ שהי' מאיר ניצוץ פנימי שם אמנם כיון שלא נכנס משרע"ה נשארה בביעור הקליפות יותר מא"י ולא נתקדש בקדושת א"י שכך הדין שאם יכבוש א"י מכל וכל יתקדש שאר המציאות כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו ואלו הי' כיבוש א"י ע"י משרע"ה הי' כובש אותה כיבוש גמור עד שלא ישתארו ז' עממין שארית ולא ישובו עוד להשתרר בא"י ויתקדשו ארצות סיחין ועוג קידוש גמור אמנם הי' הכיבוש ע"י יהושע ונשאר שארית בא"י לז' עממים וכל זמן ששולטים חיצונים בא"י אין הקדושה מתפשטת לחוצה הארץ לקדשה בקדושת א"י נשאר המקום הזה בינוני בבחינה שאין חיצונים שולטים בו עדיפא מא"י ובבחי' קדושת א"י וניצוץ שכינה ופתח היכל לבנת הספיר אינו נפתח כנגדה מפני שלא נכבשה א"י וזה טעם ראובן וגד דהיינו מה שרמז כיון דההוא שלהובא שריא תמן עלה לית מאן וכו' ששוב לא שלטו החיצונים שם מה שלא הי' כך בא"י עצמה וזה עדיין הוא כך בזכות קבורת משרע"ה דהיינו סוד הר העברים: