צו את בני ישראל ואמרת אליהם דכד אתי בר נש לאסתאבא. היינו קודם שיחטא בעת התגבר יצרו הרע עליו והוא מסכים ביצרו הנה אז היצה"ר שהוא מצד השמאל עולה אל מקום חציבתו ונוטל משם כח טמא ואותו הכח הטמא אתגאי על בר נש על יצרו הטוב ושליט עליה רעותיה דהיינו יצרו הרע שהסכים עמו לחטוא ואחר שחטא וקלקל כבר נאחז אותו הכח הטמא ממש בו ואז ההוא סטרא מסאבא אתגבר בחילה בכח העליון שהיא הקליפ' ואתתקף בסבת העון ושליט עליה להחטיאו עוד פעם אחר פעם כי עביר' גוררת עביר' ולפי' אין כפרה דהיינו ביטול הפגם שעש' אם לא יהיה ממש בסדר העון ממט' למעל' תחל' יכניענו מלמט' כמו שהגבירו והיינו דתבר לההוא רוח מגו גאוותא וכו'.
דהא קרבנא דא לאו להקב"ה מפני שאיש זה עדיין הוא ברשות הקליפות ולא הוציא עצמו מרשותן כיון שלא הכניע הרוח הטמא השולט עליו:
הה"ד ולא ישוב שהוא הבטחה ולא כתיב ולא שב. דלא ייעול גרמיה. הכנעה שלא יקריבו הקרבן בלי לב נשבר ונדכה בענין שיטמאו עצמם חוצה כדפי'.
שית סדרין דקרבנא נתבאר בפסוק זה סדר קשר ששה קצוות: