ר' אלעזר פתח וגו' הוו ידעין ידיע' הקדמות. ומסתכלין בעיונם חוקרים בחכמתא עילאה באלהיות בהמשכת הנהגת הספי' ופעולתם. וידעין לצרפא יר' פרצוף כ"ב אותיות וגלגולם מה יהיה מציאות כל אות ואות מצד עצמ' ומה יתחדש בה בהצטרפה אל חברתה אם תגבר זו על זו או זו על זו כי כל זה תלוי במשקל האותיות וצרופן וזהו סוד ספר יצירה: ואפי' חייבין דבהון כגון אחז וחבריו הוו ידעין גו אתוון שאל"כ מאי אהניה ליה לגביה אומ' שאל לך אות העמק וגו' אלא ודאי שהיה יודע סוד הענין כולו ולזה אמר לו שאל לך אות וינתן לך לעזרתך אותה הקדושה התלויה באותו האות אם תשוב בתשובה וז"ש דהוו ידעין גו אתוון חכמתא עילאה משקל כל אות ואות כמה כחות תלוים בו ומה רוחניותו ופעולתו כדי שיבחר דרך לרצונו באיזה אות אשר יבחר:
וידעין עוד ב' מיני אלפא ביתות אלפא ביתא רבתי מעלמא עילאה בינה ויש בהם כללות הרבה ויתפשטו הרבה. ואלפא ביתא זעירא מעלמא תתאה מ' וכולם למטה בהיכלות ותוכיות האותיות אלו ואלו ענין נפלא להשיג מתוכם הנהגה אלהית וההויות הדקות התלויות בהם במציאותם וצורתם עוקציהם וקוציהם. והיינו אומ' גו אתוון וגומר וראי' על זה אומ' העמק דהיינו אותיות קטנות או הגבה דהיינו אותיות גדולות. והענין שהנביא הי' כוונתו להחזירו בתשובה ולהבדילו מע"ז והי' אומר לו ליבדל מע"ז ולענין מה שאתה חומד מעשה העולם ותעתועיו אני אתן לך אות מידו של הקב"ה אם להשיג חפצך בעניינים גשמיים בעוה"ז שאל לך מאותיות קטנות ותהנה בהם מעניינים הגשמיים ואם חפצך להשיג עניינים רוחניים לעוה"ב שאל לך אות מאותיות גדולות וכל זה ברשות הקב"ה כדי שיבדל מע"ז ויבדל יש' עמו וז"ש חכמתא לאנהגא עובדין בהאי עלמא כי האותיות הם שרשים לנמצאות כנודע בס"י: בגין דכל את ואת דאתמסר וגו' הענין שהאותיות הם עילה ושורש לחיות והשתלשלות מחניהם וכל זמן שלא נתנה התורה היו העלולים בהבדל מעלתם והיו המקורות האלו נעלמים ולא האירו האותיות באותם המציאות הכלולים בהם ולא החיות מאור האותיות. ובהגיע תור נתינת התורה והאותיות למשה מיד ירדו האותיות מהסתרן והעלמן והאירו האותיות בחיות וחיות באותיות וז"א הוו מתעטרין וסלקין על רישייהו דחיוון וגו' וכולהו חיוון הוו. מתעטרי והיינו כללותם אלו באלו וסלקי אחר שמרע"ה יהגה בהם היה גורם הקשר הזה והעיטור הזה:
ופרחין גו אוירא וגו' סוד חכמה ובינה סוד יה"י או"ר י"ה אוי"ר ואויר התחתון הוא המ' ומציאות האותיות ברדתם להמסר למשה יתמצא אליהם סוד אויר עולם עמידתם והוייתם הרוחני' הנמצאת שהקב"ה בכל בריאותיו ברא המציאות וההויות אשר בתוכו והיינו סוד מציאות אויר והנה האויר הזה להם נמצא מגו אוירא עילאה דהיינו העתק ההויות מענין לענין ולזה נעתק אוירא עילאה דקיק דהיינו סוד אויר ג' ראשונות העליונות הנעלמות דלא ידע משם נמצא האויר הזה להיותו למטה מפני שהאותיות יתמצאו ויתגלמו באויר זה מסוד הרוחניות העליון. וסלקין לקבל כח שורש ההויות העליונות דהיינו שרשם ונחתין להגלם למטה. ומציאותם שתי בחינות הא' מהבינה והם אותיות גדולות. והב' מציאותם במ' והם אותיות קטנות והיינו או' אתוון רברבן ואותיות דקיקין. והבינה היא היכלא עילאה טמירא דכולא המורה על דבקותה בחכמה יותר מו' קצוות שהם האותיות בעצמן. ואתוון דקיקין שהם מהמ' הוו נחתין ירצה באו' הוו בהתפשטות אלו שהם מבינה דרך המ' היו יורדות אלו אגבן שהם מתוכיות תמ' דהיינו היכלא אחרא תתאה ואלין ואלין אתמסרו ליה למשה בסיני ותהיה תורה ת"ת כוללת הבינה דהיינו אלפא ביתא רבתי וזעירא דהיינו המ':
וחבורא דאתוון וגו' הענין כי האות פשוט מצד הבינה ומלא מצד החכמה וסוד המילוי עניינו הסתעפות ומילוי שיסתעפו ויתמלאו האותיות מצד אור החכמה הממלאם ונותן להם עוד ענפים נוסף על שיעור קומתם ויתחברו קצתם אל קצתם ויוכללו מהם מצד החכמה והיא הקושרת אלו באלו וז"א דאינון מתחברן בטמירו בכל אות ואות ויש סגולה נודעת לאות עם קצת אותיות ידיעות לבד לפי מה שיסבול שיעור מלואם כגון אלף וכיוצא וז"ש בכל את ואת מה שאין כן בחברתה וז"ש כגון א' את יחידא מתחברן עמה בטמירו מצד אור נקוד' החכמה תרין אחרנין ל"ף. והנה סוד שמות האותיות אינם ליש' על צד המקרה אלא למשה מסיני להורות על הסוד הזה שכך מילואה לסגולת חבור האותיות מצד החכמה על סוד נכמס וסוד ענין זה היה מסור להם וז"א וכולהו טמירין גו חברייא שהם היו בקיאים בטעם כל אות ואות ורמז סוד מלואם בטעמ':
אות ממש שיתנהג בה ושיהיה מוצא לו תאוות שאלתו כדרך שהיה רודף אחר ע"ז. והנה הנביא אמר לו זה מפני שצורך אותם הדורות שהיו מתנהגין אחר האותיות בצרופם ועניינם ועל סמך זה היו קוראים שמות לילודים להם ולכך אמר לו שאל לך אות ממש ויקבע האות ההוא בשמו. וכן ברחב כשנתגיירה ורצתה ליכנס אל הקדש פנימה אמרה לשני מרגלים שהם בסוד נ"ה ונתתם לי אות אמת דהיינו סוד עץ החיים ו' שמשם החיים נמשכים כדמסיק. ה' בתראה כגון אחז"ה ויהיה משתמש בה בדברי העולם הזה כצורכו כענין אומרו בשמאלה עושר וכבוד: או הגבה דא את י' קדישא כגון יאח"ז ויהיה משתמש בה בדברי וענייני העוה"ב כאו' אורך ימים בימינה והיינו מעם ה' מהשם עצמו ולהכי קאמר מעם ולא אמר מה': ומשכנא קאים על דא כל סודו וכליו ועניינו והנהגתו היה בסוד צירוף האותיות ועניינם לרמז עליון כדפי' יודע היה בצלאל וגו' כדפי' בפ' תרומה. מהרמ"ק זלה"ה:
והרח"ו נר"ו כתב. מה בין דרין קדמאין וגו' ענין הקדמה זו לפי שכוונתו לבאר פסוק שאל לך אות שהוא סוד נפלא בענין אותיות שם הוי"ה ואפשר שיקשה למעיין שאיך אפשר לפרש כן על אחז המרשיע לעשות ומה לו חלק ידיעה בזה ולכך הקדים זה וז"א ואפי' חייבים דבהון בישראל וגו'. עכ"ל:
גליון אתוון רברבין ואתוון דקיקין וגו' בהקדמה ג' ב'. וכן ברחב מה כתיב ויחי רמ"א ב':