לקבלא ליה אחר שיעלה ויכנס יקבלנו בתוכיותה וכן ישתתף עמו בעלייתו בעזרתה עד יגיע אל תוכיותה והיינו לא זו אף זו אין צריך לומר אחר עלותו אליה שהיא מקבלת אותו אלא גם בתחלתו היא משתתפת עמו:
ויהך לאחורא כבר ידעת סוד אחוריים שבהם הם אחוזים הקליפות ושם חשך. עד שיתוב וגומר וקשה מן הראשון שזה צריך לשוב ועוד שצריך חזוקים מהני שיצא פעם אחרת וז"ש ולא יתנשי בדרכו:
ור' יהודה פליג ופי' דאיהי ת"ת שמיא מ' וארעא ויסוד קב"ה דאחיד לון כאומ' כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא וגומר.
ור' אלעזר פריש לה בג' אבות שבבינה כדמסיק תלת נהרין הם ג' ווי"ן ויסע ויבא ויט עילאין מציאותם שבבינה קדישין בחכמה ולכן אמרינן בחכמתא דאחידן בחדא בסוד הת"ת זו מימין וזו משמאל ולכך הם ג' ווין בצורת ב' שהם אחוזות זו בזו וזו בזו ונכללות בבינה ששם שרשם נקשרת בחכמה כדפי' ואינון כללא דאורייתא דהיינו מ"ע בימין מל"ת בשמאל תורה באמצע. ואלין פתחין וגומר לדין ולרחמים ולחסד ודרך בם נפתחין החכמה והבינה כנודע פתחין פתחא להימנותא כי באלו שהם שרשי הפעולות בם תחלת ההשגה להימנותא אמנם בעצם החכמה והבינה אין פתחים והשגה אלא בבחינות אלו שבהם. ואלין ביתא לכולא לשלול שלא נפרש במ' כי בה מציאות ג' ווין כענין צורת ה. והיא פתחתא למהימנותא והיא ודאי בית כמשמעו לזה אמר ואינון ביתא לכלא ששם בית מתייחס בהם לפי האמת שאין בריאה בעולמות שלא יהיה מכללם. והשתא קשה שלפי האמת תורה הוא הת"ת לז"א שעכ"ז תחלת התורה מהבינה ב' במציאות ג' שרשים אלו וז"ש ובגיני כך שרותא דאורייתא בחי' שורשה ותחילתה וא"ת מה ייחס לבינה עם התורה שאינה אלא בת"ת לז"א דאינו דהא היא אורייתא הוי כדכתיב ואל תטוש תורת אמך וכן אסוותא דעלמא בתשובה כנז"ל א"כ ראוי שתהיה התשובה תחלת הבריאה והתורה. כאלו אשתדל ביה בשמא כל שם יהו"ד וז"ש דאורייתא כולה אינה בת"ת לבדו אלא כולה יחד שמא קדישא מחכמה עילאה מבינה כדפי' באות ב' דברא' שאם היתה תורה ת"ת לבד היה ראוי שיפתח בוא"ו אמנם עתה שהיא כוללת כל השם פתח בבי"ת שהיא בחי' כל השם וז"ש דאיהי שמא קדישא בתלת קשרי מהימנותא משורשו העליון פתיחת האלהות כולו כדפי' לעיל:
ת"ח כל אינון דמשתדלי באורייתא מתדבקין ביה בקב"ה בינה שמשם התפשטות הת"ת ומתעטרין בעטרי אורייתא היינו סוד תרין עטרין דירית ת"ת מאבא ואימא והם סוד י"ה שבו ועטרות אלו הם בנשמתם וגופם אתרחימו לעילא בין המלאכים ותתא בין בני אדם וקב"ה בינה או ת"ת אושיט לון ימיניה החסד כאו' מימינו אש דת למו וכאו' ותורת חסד וגומר ומשם האהבה כאו' אהבת עולם אהבתיך וגומר.
כ"ש אינון וגומר שהצורך יותר גדול כדמפרש ואזיל.
וכד אתי צפרא וגומר יחד ככבי בקר עם יש'. בני אלי"ם כחות וענפים לגבור' המתפשטת בנפרדים למטה. טיקולא לשון משקל. טופסא דאורחא לגבן תפיסת דרכך אלינו. מ"ט מציון ולא מהשם בעצמו שהוא הת"ת שריין ברכאן לאשתכחא באים מהת"ת ושורים ביסוד להמצא מזומנות לתחתונים ומשם מברך הת"ת למי שראוי אליהם וז"ש דהא מתמן נפקי וגומר לכך יברכך ה' ממקום שהברכות יוצאים וכדי שיהי' גורם טובה לו ולכל העולם יחד שזה עיקר הצדקות לזכות כל הדור פי' ואמר וראה בטוב ירושלם שמשם הברכות כוללות כל המציאות וז"ש לקמן וכד ירושלם אתברכא כל עלמא אתברכא אלא לזה יקשה א"כ לימא יברכך ה' מטוב ירושלם לז"א דכיון דציון אתמלי וגו' ולכך הוצרך לומר מציון ואח"כ וראה בטוב ירושלם. כל ימי חייך דלא אתחזי וגומר ויר' כל שהוא היסוד ששם יהיו ימי חייך כדי שתהיה שלם כאביך ולא יבא לידך שום עון בברית לעולם אפי' בהרהור זוכה למעלה זו מפני שהוא שלם ביסוד הנק' כ"ל: שלום על ישר' פי' שפע רב על הת"ת ובהיות השלמות משם מהמתעלה על הת"ת כל השלימות נמצא לא יחסר כולא והיינו שלמא על רישא דמלכא ולאו דוקא שלום:
בזמנא דצדיקייא דהיינו בנים לבניך דחלי חטאה ואמר בנים לבניך אותם שיגרמו שלום על יש' דהיינו דחלי חטאה כדפי' והם ג' מעלות לבנים דחלי חטאה סור מרע חסידן ועשה טוב קדישין תוספת קדושה ועבודה על עבודה:
פתח ר' אלעזר ואמר עטרת זקנים וגומר בנים הא אוקימנא שהם חג"ת בנים לבינה בני בנים הם נה"י שהם ענפים לחג"ת והיינו או' למודי ה' שהם נצח והוד והם נק' בני ציון שהם ענפים ליסוד כדרך שגדולה וגבורה ענפים לת"ת. וענין או' עטרת זקנים הם חכמה ובינה שהם קרובים לעתיק והם מתעטרין מכתר בסבת בני בנים שהם בני ציון שהן מושכין שפע פי' התעוררות תחתון ואז מתעטרין חכמה ובינה ותפארת בנים דהיינו מתפארין בשפע עליון ומתעטרין משם הוא ע"י אבותם היותם משתרשים בשרשם העליון בבינה וז"ש לא מתעטרן ולא משתקיין דהיינו תפארתם כדפי' בפ' נח. משקיו דנחלא מהבינה אלא בזמנא דאבהן הם חג"ת מתעטרין וגומר אז הם משפיעים ומפארים לבנים. מהרמ"ק זלה"ה:
והרח"ו נר"ו כתב. הרי היא סתימא מסטרא אחרא ולא ישכח וגומר פי' מדכתיב אם תעזבני יום יומים אעזבך:
ר' יהודה וגו' הנה בפסוק נז' בראשית וגומר את השמים וגו' ובא להורות כי הוא יתברך סובל בכחו ובזרועו עולם והוא אוחז בשמים ובארץ ומעמידן וזה להורות השגחתו יתברך ואלהותו בעולם ולכן התחילה התורה בזה:
ר' אלעזר אמר וגו' זה יובן מתקון כ"ז והענין הוא כי ג' קוים שבה רומזים אל ג' אבות עליון ותחתון ימין ושמאל ויעקב האמצעי מכריע בנתים קו האמצעי והם כללא דאורייתא שהוא הת"ת תושב"כ וחסד ופחד הם ב' זרועות הת"ת הנק' כללא דתושב"כ ואלו האבות פותחין פתחי התורה הסתומה בחכמה עלאה וזהו סוד כרוה נדיבי העם שהם האבות דאינון פתחין פתחין לכל סטר כי בהם ניכר סוד הימין והשמאל והמכריע משא"כ למעלה וזהו סוד הפתחים והבן זה וגם כללא דשמא קדישא הוא שם יה"ו כנודע והיו"ד בחסד וה"א בגבורה וא"ו בת"ת הרי בבי"ת נרמז כללא דשמא וכללא דאורייתא:
ת"ח כל אינון דמשתדלי נודע כי צריך האדם לעסוק בתורה ביום כי הוא מדתו כי תורה שבכתב נק' יום אמנם עיקר צחותא דיליה בליליא וגומר וסוד הענין כי אז קטרוג המקטרגין וע"י עסק התורה שובר כחם אז וע"י כן מחזק המטרוניתא וכחה להתחבר עם דודה ומזה תדע סוד גדול לקמים בחצות לילה לעסוק בתורה האמנם עיקר שבירת כחם הוא בבקר בסוד הימין הנקרא בקר כמ"ש וישכם אברהם בבקר וכתיב ביה ימינך ה' תרעץ אויב:
ר' אלעזר הוה אזיל וגומר יברכך ה' מציון נודע כי הוא ביסוד הנק' כל כי שם כללות כל הספי' דביה מתחברין לאזדווגא במטרוניתא ואז כד נפקי ברכאן מציון מטו לירושלם היא המ' וזהו וראה בטוב ירושלם פי' כי מה שאמרתי לך כי תבורך מציון הנה הוא בהשתלשנות המ' הנק' ירושלם כי לעולם אין יסוד משפיע אלא במ' ומשם יורד השפע וזהו יברכך ה' מציון אמנם אין הברכה נשפעת בך אלא כאשר תראה בטוב ירושלם כי אז ירד לך השפע וימשך דרך המלכות ולכן ציון וירושלם והעם אשר בתוכה זה יונק מזה וזה מזה. והנה בכלל דבריו ברכו ר' פנחס לר' אלעזר שיתקיימו בו ברכות אלו ולזה ברכו כל ימי חייך דלא יתחזי קשת כל ימי חייך כי זה יורה צדקתו והיותו צדיק כנודע וז"א וראה בטוב ירושלם וגומר פי' כי הקשת לא אתחזי בעלמא אלא כד ישראל לאו אינון זכאין ולהכי אתחזי קשת בגוונוי נהירין קמי מלכא לשככא רוגזיה אך כד יש' זכאן או כד אית לפחות חד זכאה בינייהו על ידו מתעורר זיוג העליון ואיהו צדיק למיקם ברית ואין צורך אל הראות הקשת מעצמו כי הצדיק מייחד אותם ואין צורך אל התעוררות המ' רק כד לית מאן יתער בהדה כנזכר פרשת פנחס דף רט"ו ע"א וז"א וראה בטוב ירושלם כי ע"י ברכותיך אשר יברכך ה' מציון אז גם ירושלם תתברך באמצעותך ולא תצטרך אל התראותה בגוונין נהירין וזה כל ימי חייך תתנהג בזה וז"א וע"ד וראה בטוב וגומר שלום על ישראל הוא ע"ד והמלך וכסאו נקי כלומר כאשר יהיה כן הנה יהיה שלום נמשך על ישראל סבא הוא הת"ת והענין כי אין נמשך שפע אל הת"ת רק כד אזדווג במטרוניתא ולכן כאשר תראה בטוב ירוש' ובהשפעתה מציון אז ודאי שלום על יש' סבא וביאר מלת על כמו השלך על ה' וביאורו סוד הדעת הנקר' רישא דמלכא דמתמן יניק וזהו שלום ימשך באותו שהוא על ישר' הנק' רישא דמלכא כנודע כי מסוד העתיקא נגדי ברכאן לרישא דז"א וכמ"ש כשמן הטוב על הראש וגומר:
פתח ר' אלעזר וגומר גם הוא ביאר פסוקים אלו ע"ד ברכה אל זקנו ר' פנחס אבי אמו ולז"א לו עטרת זקנים בני בנים וגומר כי אחר אשר שבח את ר' אלעזר שהיה צדיק אמר לו כי מזה ימשיך לו עטר' וכבוד גדול כי עטר' זקנים וגומר מתעטרים בשבילם והנה פי' הפסוק בנים הם סוד ת"ת ומ' כנודע ובני בנים הם נצח הוד הנק' בני ישראל ר"ל בני הת"ת וסעיפיו כי בן הוא סעיף וענף כמו בן פורת יוסף ועלייהו אתמר וכל בניך למודי ה' הם נצח והוד הנק' למודי ה' והם נק' בניך בני הת"ת והם בני ציון היקרים כי יסוד הוא ציון ונצח והוד הם ענפי היסוד מימינו ומשמאלו והנה בהם נאמר בני ציון וגומר המסולאים בפז ולכן בסוד פז זה שלהם הם מתעוררים האבות בשבילם. וביאר כי כמו שהאבות מתברכי' מבניהם וזה בסוד מיין תתאין ג"כ הבנים מתפארים בשביל אבותם ומאתם נמשך להם השפע מיין דכורין וזהו ותפארת בנים אבותם. מהרח"ו נר"ו: