ויצא אל המזבח כיון שלא פי' הכתוב אל מזבח הזהב וכיוצא מורה דבסתם מזבח קאמר לרמוז על המזבח העליון מ' והיינו אשר לפני ה' כדמסיק כביכול משום דהתם נמי שייך כפרה לגבי פגם העונות להכי אמר כביכול. כהנא עילאה חסד. וענין מכפר יר' משפיע סוד שפע ואור הרחמים להאיר המדות החשוכות. כהנא דלעילא הפנימי הוא ג"כ משפיע בכל המדות ומייחדם. ומתתא שארי בסוד התעוררות כדפרי'. כולהו עלמין בסוד שלשלת עשיה יב"א: אלמלא הוו ידעי כדמסיק לקמיה שישראל הם בקדושה וכל העולמות העליונים הקדושים תלויים בהם וכשהם פוגמים אלו העולמות הרוחנים נפגמים מה שאין כן אומות העולם לכן עון ישראל קשה הרבה ולא כן עון אומות העולם כי מי הכניסם עד שיפגמו. וכד ישראל בטילו מרצונם כ"ש לבתר שנחרב הבית שג"כ נתבטלה עבודה עליונה:
מאי קא מיירי קשיא ליה דמאי כפרה שייך לעילא ופי' ר' יוסי לאתערא חסד בעלמא והתעוררות החסד יכונה בשם כפרה: ור' אלעזר פליג עליה ופי' דממש כפרה שייך והכריח כן מאומרו וכפר על הקדש. והתוספתא דמייתי דייק קדש ממש לעילא שבקדוש' העליונה היתה הכפרה והתיקון.
עבדין פגימו הענין הוא בהדרגה ראשונה ע"י העון שפוגמים עצמם ונשמתם וגופם ורוחם ונפשם הם ג"כ פוגמין מקום אחיזתם ולהכי מיד הפגם מעורר הגבורה מפני שבסבת הפגם מסתתר האור העליון והרחמים דבאתר פגים לא שריא ולכן מתעורר הדין ובזה גרמין לאסתאבא מקדשא שכוונ' היא היות המ' יונקת מצד הצינור הפגום שבברית העליון. ואח"כ מתעורר הנחש מפני שנמשך לו כח מהמ' וז"ש וחויא תקיפא שארי לאתגלאה ומיד הנחש בא ומלמד חובה על הפוגם ועל כל העולם שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה ומיד דינין מתערין:
לדכאה כולא להעביר הפגם מהמדות מכל העולמות קודם לכל ואח"כ ולאתערא כתרא קדישא להאירם בחסד שהוא מדתו. דהוא רישא דמלכא היינו רישא דזעיר אפין. חידו מצד הבינה. וברכאן מצד החכמה אשתכח דכולא שלמא מצד קו האמצעי שלום ודאי:
מכל חובין דחאבו קמי מלכא קדישא היינו הפגם שפגמו למעלה קמי מלכא קדישא מכפר. והכריח כן מאומ' מכל חטאתיכם לפני ה' וגו' פי' אותם החטאים שהם לפני ה' כנז':
בגין כך כתיב וכל אדם וגו' יר' שממש בא לכפר בקדש העליון ולזווג המדות כדי לכפר המדות ע"י הייחוד ובזה מטהר הפגם: בעדו הת"ת ובעד ביתו המ'. וקב"ה ת"ת עמהון והטעם שהוא בא על שכינתו לשומרה וז"ש דהא שכינת' לא אעדי וגו'. ותבת עמהון מן גלותא ועם היות שפגמו ישראל את ברית והושיבו נשים נכריות עכ"ז לא אסתלקת מעמהון בזכות אינון צדיקייא דאשתארו וגו'. הרמ"ק זלה"ה: