בפסוק הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם. הנראה שבא הכתוב לתמוה על רבות בני עמינו ההולכים בחשך ולא אור יומם ולילה להוטים ובהולים אחר מזון הגשמיות וישינים תרדימת הזמן ליתן עצות לנפשם לדאג לבם בקרבם במה נאות להם להחיות את נפשם ורוחם ונשמתם ושא עיניך וראה מה דאיתא בספר הקדוש קנ"ה בן אדם יש לך לדעת מהות מזון הרוחני מנשמתך ממזון הגוף ואתה תחזה בראות האדם שנודד ללחם והגיע שעה האחרונה שאם לא יאכל בעת הזאת ימות ברעב אזי תראה גודל השתדלותו והתאמצו בעבור האוכל בכדי להחיות גופו וצועק להקב"ה ולבני אדם ואילו היה לו כנפים היה מחופף להדביק מזון הגוף בכדי שלא ימות ברעב כי עוד מעט ואיננו וימות בחוסר לחמו ככה מהראוי להשתדל אחרי מזונות נשמתו ויאמין באם יחסור מזון נשמתו כלה ונפסדת ממנו והיא לה בחי' מיתה כמיתת הגוף בהחסר לחמו ואם כן למה לא ירדוף האדם כקורא בהרים ויצעק אל ה' ואל בני אדם בל' אוי ואבוי תנו עצות לנפשי ואם לאו הרי אני הולך למות שאבד ממני נשמתי שאין לי חכמה ותבונה במה להחיותם עיין שם לשונו כי כתבתי תוכן הכוונה והנה עינינו הרואות עתה כל עצמם והשתדלותם רק לשאול עצה אחרי הצטרכות הגוף ולא ראינו אפי' אחד שהלך ילך ובכה לשאול בעצה אחר החכמה במה נאות להחיות נשמתו וגם פרטי העתים והרגעים יושבים ומצפים עת בואו של צדיק ליתן להם חיות כי לית להם מגרמם כלום וגם פרטי הנבראים ודוממים והצומחים וחיות ועופות וכל הבאה לכלל בריאה ממתינין על עם ישראל שכל עצמם לא נבראו אלא בשבילם ואיש הישראלי בתורתו ותפלתו נותן להם חיות כנזכר לנו בפרשיות הקודמות כמה פעמים ולהיפך בעשות רע חס ושלום אזי נתמלא כל פני תבל ערים ושנואים המושלחים ממקום חיותם ששונאים אותו שנאת מות ולכן בראות האדם שנעדר ממנו החכמה ובינה לדעת כמה להחיות נפשו ונשמתו אפילו רגע אחת וגם להחיות חלקי הזמנים ופרטי הנבראים ראוי גם כן שיצעק אל ה' ואל בני אדם לשאול בעצה אמנם לב הותל הטותה וישינים שינת עולם ועיקר העבודה שכוח מלוח לבם ואוי לאותה בושה וכלימה מה יעשה לאחריתם ובהאיך אנפין יקומו קדם מלכא ונבער כל אדם מדעת שאין אמצעות במעשיו אז גורם יחוד שמו יתב' בעולמו בהיות לו התפשטות הדעת בכל מקום שנותן עיניו לראות רואה שם איברי השכינה ולוקח לעצמו רמיזא דחכמתא ובזה כחו יפה להעלות איבריה למקומה הרמה או להיפך בשטח עיניו מראות ואטומים אזניו משמוע בכ"מ התלבשות אלהות כנזכר לנו בכמה מקומות הענין באורך ידע נאמנה שנפרד עם פנימיות מחשבותיו מרוממותו ית' וככה עושה פירוד בין הקב"ה ובין שכינתא התולה כל עצמה בהכנת לבו לדרוש אחדותו ית' ולא נמלט האדם מאחת משתי פנים אלה המבואר. ומעתה תחזה גודל ההשתדלות והתאמצות הראוי לאיש הישראלי לרדוף יומם ולילה לשאול בעצה במה נאות לו להשלים את נפשו באלהים כיון שנבער מדעת והחכמה אין מול זה בא הרמז בתורה מוסר הכללי האלה בתמיה המתקיימת תגמלו משמעו לשון הפרדה כמו גמולי מחלב לעורר לב הנרדמים ראו מה אתם גורמים הלה' תגמלו זאת כנוי לשכינה הנק' זאת קומתך תגמלו אותה מה' ונעשה פירוד בין הדביקים והכל בעבור שאין להם התפשטות הדעת לרדוף אחר החכמה לדעת במה היא ניזונה נשמה הנפוחה בקרבכם וזהו שמורה באצבע עם נבל ולא חכם זה הגורמת ודו"ק:
זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב. גבולות עמים למספר בני ישראל. והנראה בהקדם פסוק רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה' וכבר קדם לנו ביאור פסוק זה והכלל נודע יעקב ועשו היו תומים בבטן המלאה ותומים כתיב בתורה חסר אל"ף להורות שאלופו של עולם לא היה רצונו על אחד מהם הוא עשו שכל עצמו שבא לכלל בריאה רק בשביל תענוג שיגיע מיעקב בהיות עשו עומד לנגדו וביארתי פ"ה ויהי אך יצא יצא יעקב והנה עשו אחיו בא מצידו כלומר ביאתו של עשו בעולם הזה אינו בא רק מצד יעקב לגרום תוספות תענוג מאור ביתרון החושך וככה נוהג הענין מעת הבריאה עד לעתיד עיקר הכוונה רק ישראל עלו במחשבה להבראות ואלה הגוים הניח ה' לנסות בם את ישראל להטיבם באחריתם לכפול שכרם משלם והן המה בני ישראל מעותדים יומם ולילה בפרטי עבודתם לבנות קומת השכינה ולהרוס בנין קומת הסט"א כי לא נשתלי' האי מנוולא אלא מחטאי דבני נשא כמו דאיתא בזוהר ולזאת יחרד האיש וילפת האדם בהתבונן על נעשה עצמו מה החטא גורם לא די שאינו בונה קומת השכינה כי לא קונה האדם שם טוב לעצמו להקרא בן למקום כ"א בהיות עוסק תמיד בבניינה ולזה כיוונו רז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך שבלתי אפשרי לקנות שם בניך אלא בהקדם להם בוניך שבונין קומת השכינה ולא די שאינם בונין קומתה אלא אדרבה שגורמים בנין קומת הסטרא אחרא ויש כאן שתי רעות שחת להם בניו מומם מום שלהם שאינם נקראים בנים למקום אלא עוד זאת שנעשו בנים לסטרא אחרא וכמו ששמעתי בשם הבעש"ט זלה"ה ותהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים שהכתוב מתרעם על מעשה בנ"א בנתרפים מתורה ועבודה ותהי לפנינה כינוי לסטרא אחרא על דרך מאמרם שכן ופנינה לשם שמים נתכוונו יש ילדים ברוע מעשיהם נעשו בנים לפנינה ולחנה הכינוי לשכינה אין ילדים כי נרפים הם נרפים מעבודת הבורא ואין לה דבורים להתפאר במעשה הצדיקים לומר חזי במה ברא אתינא לגבך בהעדר הבנאים לעסוק בבנינה שעיקר בנינה תולה בכשרון פעולת הצדיקים לערך אחיזת נשמתם בקומת השכינה ואין לך בושה גדולה מזה מלבד החטא בעצמו כי רע ומר עזוב ה' אלא עוד זאת שנשלם בסבת קומת הסט"א ואפשר לרמוז שאנו אומרים על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע לכאורה אינו מובן בודאי וכי אם חוטא האדם רק כשנכנס בו רוח שטות מעצת היצר הרע ומה לו לפרוט החטא שחטאתי ביצר הרע אמנם יש לרמוז האמור לבד החטא שחטא עוד זאת חטא בפ"ע שהשלים קומת הסט"א הוא היצה"ר וזה על חטא שחטאנו לפניך ביצה"ר כלומר שגרמנו תשלום הקומה ביצה"ר כנזכר כלל הדברים מהראוי שהחי יתן ללבו שזאת עיקר תורתו ועבודתו בעוה"ז רק לסתור ולהרוס בנין קומת הסט"א ואז נתמלא ירושלים כי לא נתמלא צור אלא מחורבנה של ירושלים ובזה תולה שכר ועונש לדעת מאוס ברע ולבחור בטוב כ"א אין רע בעולם במה ימאסו ובמה יתכן להם לבנות בנין קומת השכינה וכיון שכן ממילא תיכף שנאצלה מחשבה הקדומה לברוא את יעקב מוכרח להיות בריא' עשו אחיו הבא מצידו מצד יעקב כי זה לעומת זה עשה אלהים אמנם עיקר רצונו של יעקב והם כללות העממין גורמים יתרון השלימות וכופל תשלום גמול למזון הנשמות בעולם המנוחות לבלתי יאכלו מנהמא דכסופא ובהעדר' יאבדו ישראל טובה הרבה וכמבואר לנו פ"ה האנשים האלה שלמים הם אתנו כלומר אתנו ועל ידינו ניכר שלומותם מול זה בא הרמז בתורה ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ונראה שהכתוב מתמה ואומר ושרה שהיא בעצמה צדיקת וגם אשת צדיק לא ילדה בתמיה הגם שחכמים הגידו מפני מה היו אבותינו עקרים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלת הצדיקים כבר בארנו דבריהם למעלה להדורש מקומו לזה בא הכתוב כמתרץ ואומר טעם לשבח למה לא ילדה ולה שפחה מצרית ולהיות כי כן שיש לה שפחה שצריך להיות בחי' התגלות רע בעולם כקליפה הקודם לפרי בכדי נקבל אח"כ תוספת תענוג ביתרון אור ושאת מהטוב מבני הגבירתה בסוד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל כמו שזכרנו למעלה בפרשיות הקודמות ע"ש ולכן צריך תחלה הולדה בשפחה מצרית בכדי שיגיע תוספות תענוג מהולדת שרה להתפאר בבניה ולומר חזי במה ברא אתינא לגבך ולזה אמרה בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה כלומר מיהרה עליו למהר יחוש מעשהו להוליד בנים אל השפחה כדי שבאמצעותה תתראה שלימות בנין קומתה וזה אולי אבנה ממנה דייקא ביתרון אור ויתרון שאת מן החושך מול זה רומז הכתוב רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה וקשה קושית המין בגמרא וכי בשביל שלא חלה רנה לזה גמר אומר הכ' כמתרץ על התפלה ועל הרנה כי רבים בני שוממה מבני בעולה להורות הנ"ל כי יש לבני שוממה הם בני השכינה יתרון שאת ויתרון אור כי בני בעולה גורמים להם לישראל תוספות התענוג ושלימות יתרונם כיתרון אור מחושך ולכן לא חלה להוליד בנים עד שתהא תחלת הולדה בבני בעולה כקליפה הקודם לפרי והגיע על ככה התפארת להקב"ה להתפאר במעשה הצדיקים ושלימות יתרונם לדעת מאוס ברע ולבחור בטוב וזהו שגמר אומר הכתוב אמר ה' אמר משמעו ל' התפארות כמו יתאמרו כל פועלי און כלומר הקב"ה יכול להתפאר עם בני השוממה ביתרון אור כי מזה תולה השכר ועונש כנודע מסוד מיתת שבעה מלכין קדמאין וסוד ההוא נוקב והולך עד תשלום הבירור ואז יבואו ימים המקוים לנו משומר ישראל ועתה נחזור להביאור זכור ימות עולם כל ו' ימים הקדמונים שמהם נמשך העולם מהות עניינם בסוד אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כנזכר ואז יתכן לכם לדעת ולהבין שנות דור ודור מאז עד אז ימי משיחנו ב"ב צריך להיות טוב ורע גבול הרשע לעומת גבול הקדושה וזהו שרומז בהנחיל עליון גוים בהפרידו בני אדם להורות מעת ברא אדם על הארץ אבינו הראשון שעלה ברצונו לגלות אלהותו באמצעות קומתו וכיון שחטא נתמעט קומתו ונתחלק לשלשה בחי' האבות שנתגלגל באברהם ונצטרף ביצחק ונתלבן ביעקב אמנם עד יעקב עדיין לא נתפרד כי מדתם בחי' יחידית ועיקר הפירוד לפרטיות רבים היה ביעקב שנתחלק לי"ב שבטים ואח"כ לע' נפש ות"ר אלף רגלין ויש לנו סמך במקרא בלידת יעקב אבינו: ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר והכוונה להיות יעקב אבינו בחיר האבות ושופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון שבו נתלבן וממילא היה כאן עיקר התפרדות הגבולים להכיר יתרון מעלתה זה על זה כיתרון אור מחושך ולזה אמר לה ה' שני גוים בבטנך דייקא ושני לאומים ממעיך יפרדו מכאן עיקר התחלת פירוד האילנות אילן הקדושה הנרמז ביעקב נתפרד לענפים רבים לששים רבוא נפשות ואילן הטומאה נתפרד גם כן לענפים רבים למספר ענפי הקדושה שכל אחד מישראל יש לו צד שכנגדו בטומאה וזהו ושני לאומים הידועים ממעיך יפרדו כל אום יפרדו לענפים רבים וזה. רק ממעיך לאפוקי טרם לידת יעקב אבינו עדיין לא נתפרדו הענפים ועדיין היה אדה"ר בגלגול אברהם וצירוף יצחק רק בבחי' כלל וגמר אומר ליתן טעם לשבח למה נתפרד האילנות כל או"א לפרטים רבים לזה מורה באצבע ולאום מלאום יאמץ כלומר שצריך אימוץ ביתרון אור לאום מלאום וע"ד האנשים האלה שלמים הם אתנו ורב יעבוד צעיר רומז לסט"א הנקרא רב כמו אתם הרבים גורם בחי' העבודה לצעיר יעקב הוא הקטן וכבר הארכנו מהות הענין בכמה מקומות להשכיל על דבר והכלל בזה התחלקות והתפרדות משני לאומים גבול הקדושה לעצמה וגבול הרשע לעצמה בזה תולה עיקר עבודת בני ישראל ויתרון שלימותם ושכר ועונש וזהו זכור ימות עולם כמבואר בינו שנות דור ודור איך שנוקב והולך עד סוף כל הדורות והיינו בהנחל עליון גוים רומז לשני גוים בבטן המלאה ושני לאומים ממעיך יפרדו וזה הרמז בהפרידו בני אדם כלומר שם נעשה פירוד בבני אדם קדמאה שנתפרד ענף הקדושה לפרטיות ענפים י"ב שבטים ושבעים נפש ות"ר אלף רגלין וששים רבוא נפשות כולם המה פירוד כלליות אדם קדמאה שנתלבן ביעקב אבינו כיון שכן מוכרח להיות גבול הרשע גם מספר שוה לפרטי ענפי הקדושה בכדי לגרום לכל בחי' ובחי' יתרון שלימות ובהירות וזהו שגמר אומר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל ומלת מספר סובל שני פירושים מספר ממש כנזכר כי צריך להיות זה לעומת זה וגם למספר משמעו ל' ספיריות ובהירות שיגיע להם שלימות היתרון אור בהירות מחמתם ולהיות שלא פסק הענין ועדיין נוקב והולך מאז עד אז לכן אומר בל' עתיד יצב גבולות עמים עודנה יצב גבולות עמים למספר בני ישראל עד שיבלע המות לנצח ואז ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר שאז לא יקבל הקב"ה עוד תוספת תענוג מעם קרובו ישראל מחמת חושך האומות כאשר עתה כ"א באופן אחר אשר עין לא ראתה וכמוס עמדו יתברך וזהו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר לקבל מחמתם התענוג ודו"ק מאד והבן:
וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו. הכוונה לעורר לבות בני אדם איך לדבק פנימיות מחשבתם לרוממות אלהות אפי' לעת האוכל את לחמו ופרטי מאכל שלחנו כי באמת אין לך שום תענוג בעולם אפי' מתענוגות בני אדם שאין להם שורש למעלה בעולמות העליונים וככה נתפשט להנבראים להשיג במושכלות באמצעות הגשמיות וחובת גברא לדרוש אחדותו ויחודו יתברך באמצעות תענוגים הגשמיים לשים את לבו ורוחו ונפשו לבלתי יתענג את בשרו מבחי' התענוגים כ"א ימצא מקום לה' למה ברא פרטי תענוגים אלו בעולם הלא כולם בחכמה עשה וכל פעל ה' למענהו הכל בשביל קילוסו ושבתו וכן בהקרה לפניו איזה שמחה אל יקל את ראשו לצאת לגבול הקדושה כי שם הנחש הוא היצר הרע מצויה להקל את ראשו כנרמז למעלה כי בשמחה תצאו ח"ו חוץ לגבול לקלות ראש אמנם זה נאמר מקלי הדעת אבל אנשים המשכילים שיראת אלהים נגע על פניהם כאשר שש לבם איזה שמחה משיבים האמרים אל לבם לא דבר ריק הוא בעולם והכתוב רומז אשר ברא ששון ושמחה נמצינו למידים גם הששון והשמחה היתה להם בריאה ממש הכל לתועלתו ית' שיעבדו בני ישראל את הקב"ה עמהם ואם כן איך יתכן שישמח האדם את עצמו עם הששון והשמחה ושמחה בעצמו מה זה עושה שאין לה שום הנאה ממנו ובארתי מאמרם ז"ל שהתורה חוגרת שק ואומרת רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו כותים והכוונה כי שמעתי מהמגיד זללה"ה שהיה אומר דרכים מבקשים תפקידם כי באמת כל עילה רוצה בעילתו לקבל הארה מלמעלה הימנה וכל עצמה של הדרכים נבראו בעולם בשביל הולכי דרכים וידרך הדורך בהם תמיד ובזה נמשך להם חיותם ומבקשים תמיד דריסת רגלי בני אדם שתעשה תפקודתם שנבראו בשביל זה ודברי פי חכם חן ומזה ידמה המשכיל לפרטי הנבראים והדוממים וכן הענין בכנור כל עצמו לא נתהוה רק שינגנו עליו בנ"א אמנם עיקר הכוונה שבא יבא איש נלבב ומיטב נגן והיה כנגן המנגן ויגיע הנאה ממנו להכנור להיות שיצא ממנו תועלת לעבודת הבורא ב"ה ומשמח את האלהים ואנשים ובזה יש עליה להכנור ולהפך כשמנגנים על הכנור לפני כותים ירידה הוא להכנור כי מה תועלת בשמחתם שנתעוררים מקול הכנור וכל עצמה של הששון ושמחה לא נברא בעולם כי אם לתועלת עבודת הבורא איש צדיק ישמח עמה וגורם שמחה להבורא ב"ה וגם להשמחה בעצמה לא כן אם האדם משמח א"ע לשחוק והוללות לעדן את בשרו הכסיל בחושך הולך ואין נוגה לו וגם להשמחה יש צער גדול שכל חפצה ורצונה לשמח אלהים ואנשים ולא שהאנשים ישמחו את עצמם וזה הרמז שוש אשיש בה' ירצה השוש בעצמה לית לה מגרמה כלום וזה לך האות עינינו הרואות שאיש רשע נוטל השוש ומשמח לקליפות עמה ושתי רעות עושה לו לעצמו וגם לשוש כנזכר לוה רמז שוש אשיש בה' אני מכניס שמחה בבחי השוש להיות לה שמחה ותענוג דהיינו בשמחת מצוה לשמח אלהים ואנשים כמדובר וככה כל פרטי התענוגים כל עצמם ורצונם שאיש צדיק וחכם יתענג עמהם והוא יודע מקום מוצאם במקום עליון וישים לבו להעלותם למקום מוצאם ושורשם והכלל הכל תולה ועומד לערך פנימיות מחשבות אדם לאנה פנה מחשבתו בדחילו ורחימו לעשותם כתיקונם הכל בעבור תיקון עליון ואינו מרגיש מהנאת עצמו כלום ואז כמו שעורך דביקות נפשו ועומק מחשבתו אליו יתברך ככה מכניס הארה עליונה באותיות לימוד תורתו ותפלתו ומעשה מצותיו ובאיזה המעשה אשר יעשה מתענוגות בני אדם נגררים ונמשכים אחר עומק מחשבתו הטהורה באשר הוא שם ואז טוב לו ולהם לפרטי פעולותיו שנוהג בהם יש להם שמחה שגורם להם עליה ולהיפך גורם להם ירידה כנזכר והכלל פרטי הנבראים והתענוגים לית להם מגרמם כלום כי אם ממתינין עת בואו של איש משכיל להכניס בהם הארה בטהרת פנימיות מחשבתו והט למשל אזניך כנור נברא בעולם שינגנו עליו ומחמת קולות היוצאים מהנימין יש הנאה כי קולו ערב ונעים אל השומעים ונתעורר שמחה בלבם שנעשים קנים לרקד ואם אישים משכילים מגביהים את עצמם לרקד לקול הכנור ישמח הכנור ג"כ בשמחת הצדיק ולהיפך אדם רשע נתעורר מקול הכנור לדבר עבירה מניאוף וכדומה ח"ו מקלות אוי לו ואוי לכנור שגרם לו ככה כל זה מורה דלית להם מגרמם כלום כ"א מה שאנו בני ישראל מכניסים בהם הארה כנזכר ולזה רמזו במאמרם שהתורה חוגרת שק ואומרת רבש"ע עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו עכו"ם והמה בודאי אינם מכניסים הארה לכנור לגרום לו שמחה ואדרבא צער הוא לו שנתעוררו לדבר עבירה מנאוף וכדומה וירידה לכנור ושמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה פעם אחד שמע לאדם רשע שנגן בכנור והבין כל העבירות שעשה מיום הולדו ואם בכנור פורש עונותיו כ"ש כשמנגן בפה מהניגון שהוא מזמר יכול המשכיל מזכי הראות לדעת מה שפעל ועשה מכל עונותיו כיון שמכניס כל מאמצי כחו בניגון שמוציא מפיו וא"כ תוכחת מגולה להחזנים ומנגנים והסירו מסוה הבושה מעל פניהם לזמר בפני החכמים וידועים ובפרט בעומדו לפני התיבה בבית המדרש או בבתי כנסיות באין מבין שהוא בעצמו מודיע קלונו ופיהו ענה בו לדעת ע"י ניגונו ונחזור לענין אשר לבחי' השמחה לית לה מגרמה כלום כי אם כל עצמה תולה לערך פנימיות מחשבות של המשמח עמה ואישים פועלי און נאמר עליהם כי בשמחה תצאו מגבול הקדושה ואישים משכילים נרמז בכתוב כללות היחוד: כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף יש לרמוז בכאן בחי' היחוד של עשרה ספירות ע"פ ההקדמות שזכרנו כמה פעמים מהות עבודת אדם בעה"ז להעלות ולהגביה נצוצות קדושות ואותיות התורה המלובשים בפרטי המדריגות והם איברי השכינה השוכנת בהם להחיותם עש"ה ומלכותו בכל משלה ובהיותם לוקחים לעצמם משם רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא בזה כחם יפה להוציא משם נ"ק למקומם הרמת' ובתנאי שכל מגמתם רק לצורך גבוה ולא צורך עצמם אזי גאולה יתנו לנ"ק המלובשים שם וגם הם יצאו מבחי' גלותם של כל או"א מישראל העומד במיצר ים החכמה וזהו הרמז כי בשמחה הכינוי למלכות הנקרא שמחה אם עיקר מגמתכם בעבור השכינה התועלת המגיע תצאו אתם ג"כ עמה וגם זאת בשלום כינוי למדות היסוד המשפיע שפע וברכה תובלון גם אתם כי אתם גרמתם הקמת ברית עליון להוביל לה ברכות טוב תובלון גם אתם באמצעות זאת ההשפעה הנשפע בהעברת היסוד ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה כינוי לחג"ת נה"י הרים וגבעות מהם מורה לשלשה ראשונות כולם יפצחו לפניכם רנה כי הכל תולה בהתעוררת התחתונים כללותם מסכימים להשפיע מרום המעלות עד מדריגה התחתונה הכינוים בעצי השדה ימחאו כף משמעו לשון התחברות כמו אלו קרעים שאין מאחין והכוונה אפילו מדריגות התחתונים ימחאו ויתחברו יחדיו ידבקו אל מדריגה יותר עליונה והוא כף מורה כתר ואז יבואו ימים המקוים לנו משומר ישראל כמבואר לנו פ"ה ועמדו רגליו ביום ההוא ע"ש ותוכן הדברים ועמדו רגליו המורים מדריגת התחתונים ונמוכים יתעלו ויגביהו למעלה ראש ביום ההוא כנזכר בזוהר שדרש ע"פ ועבד הלוי ע"ש וכ"ז בהתפשטות דעתן של ישראל ויקרבו ימי משיחנו כנזכר מאמרם זכו אחישנה היינו לזכות עצמם אפילו מאכילה ושתיה ופרטי תענוגות בני אדם ימהרו וחתישו ימי משיחנו עיין בפרשיות הקודמות. ועתה נחזור להביאור אשר לפנינו וישמן ישורון ויבעט כלומר הכתוב מתמיה היתכן כזה ואיך יעלה על הלב וכי בשביל נכרות כזה היה תכלית הבריאה לאכול ולשתות ולעדן בשם בתענוגים גשמיים ונשארים שקועים עד ראשם ורובם שם כל הימים ומאת ה' שכוח לוח לבם לומר מי נתן טעמים מתוקים במאכלים השינוים בטעמיהם הלא הכל מאתו יתברך מטעמים מתיקת התורה אשר בה אסתכל קב"ה וברא עלמא כי אפס ותוהו בלתו וכיון שכן מהראוי לעורר לבם בקרבם בעבותות האהבה לעבודתו יתברך תיכף לעת האוכל להשיג תענוגים הרוחניים מתענוגות הגשמיים וזה עיקר רצונו יתברך בהתפשטות אורותיו הבהירים במדריגות הנמוכים בשביל תוספות תענוג שקבל מעם קרובו ישראל בהיות לבבם זה להם אחדותו ויחודו יתברך ומתרעם הכתוב נגד שוכחי אלהים ומתענגים את עצמם ולא לבחינת התענוגים שגם להם יגיע בחי' תענוגים כנזכר וישמן ישורון ויבעט כלומר מכיר רבונו ובועט בו שמנת עבית כשית ומרגיש בעצמך התחלקות טעמים מתוקים שונים זמ"ז שהכל נמשך מבחינת תענוגים העליונים ומאת ה' היתה זאת וא"כ מהראוי לעובדו יתב' עם אלו התחלקות פרטי התענוגים ועכ"ז ויטש אלוה עשהו מוסב על פרטי התענוגים נשכח מלוח לבם שאלוה עשהו בחכמה נפלאה הכל בשביל קילוסו לצורך גבוה ולא רק לצורך תענוגות בני אדם והשם ברחמיו יורינו דרך עבודתו לטהר רעיונים לייחד שמו בעולמו בתמים ובאמת אסנ"ו: