תשובה מהרב ר' משה בר חסדאי זל"ע
גדול השלום שהוא בלי המחזיק כל הברכות. וגנאי הוא המחלוקת שהוא מחריב את הגופים והממונות. ומסלק את השכינה ואם אין שכינתו עליהם אין עליהם שומר. רבותינו אחינו שבמיידבור"ק חישבוני לראש להשיב על דברי ריבות שביניהם ואני לא [כשאני] נכתב נקרא וגם לא הגעתי ואיני כדאי להודות להם. כדיי הוא להתאונן על סילוק הצדיק הרב ר' יעקב וסילוקו בעון הדור כאחד משאר צדיקים המסתלקים ומתכפרים. ואחרי שנמצא טובה בחייו ובמותו והניח זרע תחתיו שלמד תורה וראוי גם הוא לרצות בין ישראל לאביהם שבשמים אע"פ שלא הגיע למעלות של אביו ולחכמתו. טוב הוא שהיו מתרצים רבותיי לעשות חסד עם בנו כאשר עשו עם אביו מאחר שאין להם גדול בחכמה מזומן וראוי לעמוד על מקומו. אך כמו שהוא מזומן לרצות בין ישראל לאביהם שבשמים כן שורת הדין ומשפט שירצה בין הצבור. וצריך הוא הבחור בן הרב להקיש על דלתי כל אחד ולפייסו ולרצותו ולהשוות את עצמו לאוהב לו ולמשרת להיות ניאות בעבודתו ויותר לקטן מלגדול. ולדחוק מן הקרוב. וכן רבותינו שעמו. לפי גדולתן תהא ענוותנותן. גם הם יכניעו את עצמם לבקש מאחינו הממאנים שיכופו דעתם ויתרצו באגודה. גם כי הם רבים עם הקרובים לבן הרב. לא נכון להם לגבר המחלוקת. וכבר שלח לי רבינו שמחה זצ"ל כי הישוב והחזנות אפי' יחיד יכול למחות. ושרי ליה מאריה כיצד נתקיים בהם המנהג הרע הזה כי איני חולק כשיש רבים הממאנים אפי' הם מועטים שלשה או ארבע בני אדם. אך יחיד כל דהוא היאך יכול למחות. ורבינו יב"א נמצא תשובתו בשפירא וכתב כי רוב צבור אם התירו לאחד הישוב רובו ככולו. והביא ראיות מהוריות. ורבותינו כתבו בתוס' בבא בתרא כי אם הי' רבינו תם לא הי' מודה בחרם הישוב. כי אם קדמונינו לא הנהיגו חרם הישוב אלא בשביל אלמים ומוסרים ושאינם רוצים לפנות לתקנת הקהל ושאינם רוצים לפרוע עמהם מס אבל על אחרים אין חרם. ויש לי תשובה של הרב רבי' אליעזר מאורליינוש זצ"ל שכתב ששמע כן העדות מפי רבינו תם כשיצא מביהכ"נ של טריו"ש. ויש תמהון במנהגים שיש אנשים חטאים שמוחים ישוב לאדם שיש בו צרכי צבור ואינו יורד לחייהם ומי שעושה זה יש בידו מדת סדום ולא יזכה להיות במחיצת הצדיקים. העכו"ם נקראים מתקוממי השם הקמים על ישראל. וזה ששונא לעבדי השם כש"כ שהשם יקעקע את ביצתו וכבר אמרו רבותינו בירושלמי המעכב את הרבים מלעשות מצוה צריך נידוי: ושלום משה בר חסדאי זל"ע:
תשובה מהרב המחבר זצ"ל באחד שקנה להוציא הס"ת מן ארון הקודש וכו':
אשריכם ישראל. כי ידכם יש לאל. להחזיק דת יקותיאל. להנהיג החזקות. להרבות הצדקות. אשר שאלתם ששמעון מוחה ביד ראובן שקנה מן הקהל להוציא ס"ת מאה"ק ולתתה ביד שליח צבור וכן להחזיר'. והמעות הללו באין לכיס של צדקה ושמעון מוחה שלא לעשות כן מפני שהיא מצוה של חזן. נראה בעיני שלא כיון יפה אותו שמעון שהרי במה זכה בה חזן. ודאי אלו לא היה יכול לקרות ספר תורה כי אם הוא אז הוא זוכה. אבל השתא שיכול אחר לקרות. מעשים בכל יום. שראובן מתפלל שחרית. שמעון קורא. ולוי מתפלל מוסף. אם כן היאך נאמר שזכה בה. ותנן בתמיד נשחט. שחט ישראל וקבל הכהן נותנו לחבירו וחבירו לחבירו. ואמר בגמ' ש"מ הולכה שלא ברגל שמה הולכה דילמא דנייד פורתא. מאי קמ"ל דא קמ"ל ברוב עם הדרת מלך. ואיתא נמי פ"ק דזבחים. הרי דברים ק"ו ומה התם שכבר זכה שקבל הדם בידו אע"פ כן נותן לאחר להוליך ואותו אחר שוב נותן לאחר כדי לזרוק וכדי לקיים ברוב עם הדרת מלך. וכש"כ החזן שעדיין לא זכה כספר תורה שיכול אחר להוציאה מן הארון הקודש ולתתה בידו כדי לקיים ברוב עם הדרת מלך. והא דתנן במס' תמיד בפ' לא היו כופתין את הטל' שחט השוחט וקבל המקבל ובא לו ליזרוק ולא קתני והוליך המוליך דמשמע המקבל הוא המוליך. א"כ משמע דהואיל וזכה בה אין אחר רשאי להוליך ולא חיישינן לרוב עם הדרת מלך. שאני תמיד דרבים עסקי ביה ואיכא בלאו הכי הדרת מלך. אי נמי תני הכי למעוטי שאין השוחט נמי מקבל. בפרק אלו נאמרין ובפרק בא לו החזן נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול ופריך בגמרא ש"מ חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב. אמר אביי כולה משום כבודו דכהן גדול הוא. דכי פי' נהי דשפיר עבדי שזה נוטל ונותן לזה ושוב נוטל ונותן לזה. אבל מ"מ היאך נוהגין כבוד בסגן בפני כהן גדול ולמה הסגן מעצמו אינו נוטלה ונותנה לכה"ג. ומשני אביי דכולה משום כבוד כה"ג הוא. אבל דפריך לעיל בירושל' בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה. וכה את אמר מוליכין את התורה אצלו. אלא ע"י שהם בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן. אם כן משמע דדוקא שהחזן הוא גדול הדור שהוא מופלג בתורה ובגדולה דוקא אז מותר לו לאחר להושיט לו ספר תורה אבל אדם בינוני לא. לא היא דוקא ע"ז קפיד תלמודא שהוא יושב במקומו ומוליכין ספר תורה אצלו. אבל הכא שהחזן עומד לפני ארון הקודש ומצפה שיושיטו לו על כי האי גוונא שייך לומר ברב עם הדרת מלך ומצוה מן המובחר לעשות כן. ועוד אומר אני אפי' היתה זאת מצות חזן אפי' הכי יש להניח לאחר להוציא כדי להרבות במצוה. וראיה לדבר גלילה שהרי הגלילה היא של הרב הגדול בעיר כדאיתא בשלהי מגילה דאמר רב שפטיה עשרה שקראו ספר תורה גדול שבכולן גולל ס"ת. אפי' הבי נדגו בכל הקהלות לקנות הגלילה אע"ג דאיכא הרב בביהכ"נ. וכן המשפט שיוכל לקנות ליקח המעילים ולהושיט ביד הגולל ואין הגולל יכול למחות בידו הואיל שתחלה היה עושה זה שמש אע"פ שקנה גלילה בלקיחת המעילים. וקבלתי בשם הרב ר' אלעזר מוורמ"ש זצ"ל. מעיל של ס"ת שתפור תחתיה פשתן שצריך להושיט צד המעיל על ס"ת ולא צד פשתן דומיא דמזבח הזהב. ולענין יין של הבדלה כל מי שיתן יותר לצדקה הוא הזוכה ואין שייך ירושה במצות. אלא במי שירבה בצדקה הוא הזוכה. והבורא יזכה אתכם לקיים המצות ויאריך לכם ימים ושנים. כחשקי. יצחק בר משה נב"ה: