מתני' הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המסרת והמדומע פטורין מן החלה הסופגנין פי' רבינו שלמה בפ' כל שעה עשויין בספוג ורבינו יצחק מסימפו"נט פי' בלשון לע"ז איספומלי. והדובשנין. פי' רבינו שלמה מטוגנין בדבש וכולו מין לחם. ורבינו יצחק מסימפונט פי' דובשנין קדא"לטא. ודאסקריטין פי' רבינו שלמה עשויין כצפיחת בדבש. דמתרגמי' איסקריטן. וחלת המסרת פי' רבינו שלמה מסרת תרגום של מחבת. פטורים מן החלה דכתיב באכלכם מלחם הארץ והני לאו לחם נינהו. והמדומע. פי' רבינו שלמה מדומע חולין שנפלה תרומה לתוכו פטור תרימו תרומה ולא שכבר היא תרומה. ירושלמי הסופגנין טרוקטא. והדובשנין מליגלא האסקריטין חליטין דשוק וחלת המסרת חליטין דמיי ר' יוחנן אמר טרוקטא חייב בחלה ואומר עליו המוציא לחם מן הארץ ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. רשב"ל אמר טרוקטא אינו חייב בחלה ואין אומר עליו המוציא לחם מן הארץ ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. ר' יוסי אומר חורי ר' יוחנן אמר כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ואומר עליו המוציא ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. רשב"ל אמר כל שהאור מהלך תחתיו אינו חייב בחלה ואינו אומר עליו המוציא ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. אמר ר' יוחנן ובלבד על ידי משקה מתני' פליגי על ר' יוחנן הסופגנין והדובשנין והאסקריטן וחלת המסרת והמדומע פטורין מן החלה פתר לה בסופגנין שנעשו בחמה דתני יוצאין בסופגנין שנעשו באור ולית הדא פליג על רשב"ל פתר לה כשהי' האור מהלך מן הצד מליהון דרבנן פליג. ת"ר בספרי זוטא מלחם הארץ ולא כל לחם [פרט] למבושל הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המסרת והמדומע שפטורין מן החלה. ירושלמי כהנא שאל לשמואל לא מסתבר בדהיא דמע דתנינן תמן שרובו תרומה א"ל אף אנא סובר כן אלא כד תיסק לארעא דישראל את שאיל לה לר' יוחנן. כד סליק להתם שמע לר' יוסי בשם ר' יוחנן אפי' סאה אחת תרומה שנפלה לתוך תשעים ותשעה חולין פטורין כולן מן החלה. שאותה סאה של תרומה פוטרת את כולם. אמרי' בפ' ב"ש תנן התם הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המסרת והמדומע כולן פטורין מן החלה מאי חלת המסרת אריב"ל זה חלוט של בעלי בתים. פי' אינו נעשה בתיקון לחם אמר רשב"ל הללו מעשה אילפס [הן ור' יוחנן אמר מעשה אילפס] חייבין והללו שעשאן בחמה. וקשה לר"ת דהכא משמע דלרשב"ל התנור גורם חיוב בחלה ולר' יוחנן האור גורם ואלו לקמן בפ"ג תנן אוכלין עראי מן העיסה עד שתגלגל בחטין ותטמטם בשעורין גלגלה בחטין וטמטמה בשעורין האוכל ממנה חייב מיתה הא למדת דגלגול גורם חיוב חלה ותנן נמי הכי נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תיעשה בטומאה משגלגלה תיעשה בטהרה ומייתי לה פ"ק דנדה ומפרש התם משגלגלה תיעשה בטהרה חולין הטבולין לחלה כחלה דמו. ופי' רבינו שלמה התם גלגול בחטין זהו גמר מלאכתה לחלה ותנן פ"ק דמכילתין תחלתו עיסה וסופה סופגנין תחלתו סופגנין וסופו עיסה חייב בחלה ובפ"ק דביצה אבוה דשמואל אמר גילגל העיסה מעי"ט אין מפרישין ממנה חלה ביו"ט. מכל אלה למדנו שגלגול גורם לחלה וכן מעשי' בכל יום שמפרישין חלה מעיסה והואיל ונתחייבה בחלה היכי פקע ממנה איסור חלה מפני שלא אפאה בתנור לרשב"ל ומפני שלא אפאה בחמה לר' יוחנן. על כן מפרש ר"ת דהא דאפלגו רשב"ל ור' יוחנן היינו כשלא באו לכלל עיסה מעולם דבההיא ודאי פטורי מן החלה כדתנן בפרקין עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה ובא רשב"ל [ואמ'] דכ"ז שלא אפא' או באילפס דומיא דתנור דהיינו שהרתיח ולבסוף הדביק לעולם פטורה מן החלה ופליג עלי' ר' יוחנן וסובר דוקא שעשאה בחמה פטורה אבל אם האור הולך תחתיו חייב ודוקא שלא ע"י משקין דהיינו שלא טיגנם בשמן אבל אם הי' ע"י משקין אף ר' יוחנן מודה דאינו חייב בחלה ואין אומ' עליו המוציא כדמוכח בירושלמי כדפרי' לעיל. ושמעי' מינה דכל היכא שלא בא לכלל עיסה. כגון שתחלתה סופגנין אע"פ שהולך האור תחתיו אם עשאו ע"י משקין בין לר"י בין לרשב"ל פטור מן החלה ומברכין עליו בורא מיני מזונות כגון מה שאנו קורין פנצו"לני ושפינו"לי. והיכא שתחלתה עיסה גמורה כגון שלשה לצורך גרמ"זילש לכ"ע חייב בחלה מיהו אין מברכין עליו המוציא דהא לית בי' תוריתא דנהמא. והיכא שלשה לצורך קרפלינש מה שאנו קורין ארבילי חייבת בחלה ומברכין עליה המוציא אע"פ שטגנן בשמן הואיל שבאו לכלל עיסה וגם הולך האור תחתיהן וגם יש כהן תוריתא דנהמא דהלכה כר' יוחנן דאמר כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ואומר עליו המוציא דאי כרשב"ל הוה ליה למחשבה בהדי הני תלת ר"פ החולץ. והא דקאמר ר' יוחנן ובלבד ע"י משקין היינו שלא באו לכלל עיסה אבל היכא שבאו לידי עיסה דאע"ג דע"י משקין מברכין עליו המוציא ובלבד דאיכא עלי' תוריתא דנהמא. וראי' לדבר דאמר בכיצד מברכין גבי מנחות נטלן לאוכלן מברך עליהן המוציא אע"פ שהם מטוגנין בשמן דאין לומר דמיירי דוקא במאפה תנור דהא ודאי אכולהו קאי. אלא ארבי"לי וכל כיוצא בהן שבלילתו עבה וראוים לבא לידי חיוב חלה דהיינו שלשין אותם אף על פי שטגנם בשמן במחבת חייבין בחלה ומברכין עליהם המוציא. דכל שהאור מהלך תחתיו נקרא לחם ל"ש שהדביק ולבסוף הרתיח ל"ש שהרתיח ולבסוף הדביק רק שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ואומר עליו המוציא. ועיסה שנילושה לפניט"לטי ושפינו"לי אם טיגנם בשמן במחבת מברכין עליה' בורא מיני מזונות ואם אפאן במחבת שלא טיגנם בשמן חייבין בחלה ומברכין עליהן המוציא דזו היא ששנינו תחלתו סופגנין וסופו עיסה חייב בחלה. מיהו לענין המוציא לעולם בעינן דלהוי עלי' תוריתא דנהמא. ועיסה שנילושה לצורך גרומ"זליש חייבת בחלה ומברכין עלי' במ"מ משום דלית בהו תוריתא דנהמא. כל זאת השיטה לפי דברי ר"ת שפוסק הלכה כר' יוחנן כדפרי'. אבל רבינו חננאל פוסק דהלכה כרשב"ל דסבר אין לחם אלא שאפוי בתנור מדמסיק סתמא לא דכ"ע מעשה אילפס פטורין והכא כגון שחזר ואפאו בתנור פליגי וכו'. אלמא מעשה אילפס אפי' בלא שמן פטורין לדברי הכל. ותו מדאמר רבא מ"ט דר' יהודה דכתיב ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד לחם האפוי בתנור קרוי לחם ושאינו אפוי בתנור אינו קרוי לחם. משמע לכאורה דכר' יהודה סבירא לי'. ותו דיתבי רבה ורב יוסף אחורי ר' זירא ויתי' ר' זירא קמי' דעולא. א"ל רבה לר' זירא בעי מני' מעולא. הדביק מבפנים והרתיח מבחוץ מהו וכל ההי' סוגיא אליבא דרשב"ל אתיא דא"ל רב יוסף לר' זירא בעי מניה מעולא הדביק מבפנים ואבוקה בנגדו מהו וכו'. ההי' נמי כרשב"ל אתיא דלר"י רק שמחמת האור נאפה בכל עניינים שיהי' הכל קרוי לחם אלא לרשב"ל קא מבעיא לי' דמחלק בין הרתיח ולבסוף הדביק בין הדביק ולבסוף הרתיח וקא מבעי' לי' אי הוה קפידותא בכך כאבוק' כנגדו אי לא הלכך מדשקלו וטרו אמוראי אליבי' ש"מ דכוותי' ס"ל. והלכתא כוותי'. הלכך לשיטת פי' ר"ח כל מעשה אילפס אפילו אינם מטוגנים בשמן בהדביק ולבסוף הרתיח כולם פטורים מן החלה שהיתה תחלתה סופגנין ואין אומר עלי' המוציא. אבל היכא שבאו לכלל חלה ולא נאפו בתנור חייבין בחלה ואין אומר עליהם המוציא כגון קרפלינ"ש מה שאנו קורין ארבי"לי וכש"כ פנצולנו"י ושפי"נולי. וכן הדעת נוטה כדבריו. מיהו רבי' יהודה בר יצחק כתב בפ' החולץ שדברי ר"ת הם עיקר. ורבינו יצחק אלפס כתב בפ' כ"ש ודכ"ע בין לר"י בין לרשב"ל הרתיח ולבסוף הדביק חייב בחלה דלחמא הוא כי פליגי כשהדביק ולבסוף הרתיח רשב"ל סבר כמעשה חמה הוי ופטור ור' יוחנן סבר במעשה אילפס הן ול"ש הרתיח ולבסוף הדביק ל"ש הדביק ולבסוף הרתיח נהמא הוא וחייב בחלה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. והלכתא כר' יוחנן והכי קא פסיק רב אחא משבחא במעשה אילפס כר' יוחנן ובעל הלכות אומר משמי' דמר כהן צדק הלכה כרשב"ל כשהדביק ולבסוף הרתיח ואיכא מאן דפסק כר' יהודה דאמר אין להם אלא האפוי בתנור בלבד אבל מעשה אילפס ל"ש הרתיח ולבסוף הדביק ול"ש הדביק ולבסוף הרתיח אינו קרוי לחם ואינו חייב בחלה ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ואין מברכין עליו המוציא. ואשכחן עלי' פירכא מהא דגרסי' פ' החולץ האי חלוט דקא' מצה היא למאי הלכתא אמר רבינא לומר שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח אלמא אע"ג דמחלטא מעיקרא כיון דאפיה בתנור או באילפס לחם אקרי ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח עכ"ל. וזה לשון רבינו יואל ב"ר יצחק הלוי זצ"ל. שאלני ה"ר יב"ק בר מאיר על עיסת לקלצ"ינש ולגרמזיל"ש ולטגן אם חייבים בחלה בשיש בהן כשיעור כי הנשים נוהגות ליטול חלה. ולפי ראות עיני נראה לי הלכתא דרשב"ל דאמר הללו מעשה אילפס הן ופטורין ור' יוחנן פליג ומחייב ואקשי' וכו' ומוקי לה בתנאי. ומיהו לא קמה ודחינן לה דכ"ע מעשה אילפס פטורין. הלכך נ"ל דהלכתא כרשב"ל. מיהו כשהרתיח ולבסוף הדביק מודה רשב"ל והוא כמו פנכוכ"ש בל"א שמרתיחין ואח"כ מטגנין. דאפי' דר' יוחנן דפליג במעשה אילפס מודה בחלת המסרת כדפי' ריב"ל זה חלוט של בעלי בתים הואיל שמחליטין אותו ע"י מים כל צרכו אין זה קרוי אפיה אלא בישול ופטור מן החלה כדתניא בספרי מלחם הארץ ולא כל לחם פרט למבושל והסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המסרת והמדומע שפטורין מן החלה. ואחר הוא חלוט שחולטין אותו ואין מבשלין אותו בישול גדול אבל בישול גדול כמו שעושין לקלצינ"ש ולגרמזי"לש פטורין דר' יוחנן לא פליג אבריית' דספרי ובירושלמי חלת המסרת. דהא דברייתא דמותיב ר"י לרשב"ל הסופגנין והאסקריטין עשאן כאילפס חייבין ולא קתני בה חלת המסרת ש"מ דבהא מודה ר' יוחנן שפטור וכולה ההי' סוגיא דרבה ורב יוסף ור' זירא אזלא כוותי' דרשב"ל. ולפי' ר"ח ורב נתן שכתב בערו"ך חלט חלוט של בעלי בתים פי' אינן אפויות בתנור אלא על המסרת שהוא מין טיגון ואופין אותו חלות במסרת ע"י שמן ולפיכך נקראת חלת המסרת כלו' חלות האפויות במסרת לפירושם הסופגנין והאסקריטין אינן בטיגון. וכתוב בפי' ר"ח סוגיא דשמעתין סלקא דאין קרוי לחם אלא האפוי בתנור אבל מעשה אילפס פטורין וכו' עד דאשכחן בחלה ירושלמי אמר ר' יוחנן ובלבד מעשה אילפס ע"י משקין פי' שנתבשל במשקין במים. והא דתניא יוצאין בספוג מוקמה לה רשב"ל כשהאור מהלך מן הצד ואם היה האור מהלך מתחתיהם הרתיח ולבסוף הדביק שלא ע"י משקין לחם קרינ' ביה עכ"ל והוא סיוע לדברי דע"י משקין אפי' ר' יוחנן מודה דפטור וכן מוכח בירושלמי דגרסי' ר' יוסי אמר ר' יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה כו' עכ"ל: