מתני' נוהג בכוי מפני שהוא ספק. ותנן במס' כלאים פ' כלאי הכרם שור בר מין בהמה ור' יוסי אומר מין חיה. ואמר בירושלמי האי פרקא תני שור עם שור הבר אינם כלאים דלא כר' יוסי דאמר כלאים. ואלין דמתרג' ותאו וזמר תור בר וראמנין כר' יוסי. פי' דאמר מין חיה וכלאים הוא. ותניא בתוספתא פ"ק דכלאים חמשה דברים נאמרו כשור הבר אסור משום אותו ואת בנו וחלבו אסור וקרב לגבי מזבח וחייב במתנות ונקח בכסף מעשר לזבחי שלמים אבל לא לכשר תאוה. והרי הוא כבהמה לב"ד ור' יוסי אומר זהו תאו האמור בתורה מותר משום אותו ואת בנו וחלבו מותר ופסול לגבי מזבח ופטור ממתנות ונקח בכסף מעשר לבשר תאוה אבל לא לזבחי שלמים והרי הוא כחיה לב"ד. וחכ"א תאו ברי' לעצמו שור הבר ברי' לעצמו. ופסקו הגאונים שמכסין את דמו וחלבו אסור וחייב משום אותו ואת בנו דהואיל ולא אפשט ספק בהמה ספק חיה הוא וכן הלכה ע"כ לשון הגאונים. ובפ' אותו ואת בנו פר"ח גבי שור הבר ורבותינו הגאוני' נמנו עליו שמכסין את דמו לאלתר הואיל ולא אפשיט וחלבו אסור משום ספק וכן הלכה עכ"ל. ואיני מבין דאמאי היה ספק אדרבה ודאי בהמה דמסתמ' הלכה כרבנן. או שמא שאני ר' יוסי אע"ג דיחידאה הוא קיי"ל דנמוקו עמו. ולענין ברכת כיסוי הדם דכוי ושור הבר לדברי הגאונים דמשוו להו ספק. השיב רבינו חננאל זצ"ל הא דאמר כוי אין שוחטין אותו בי"ט ואין מכסין את דמו הא בחול טרחין ומכסין כי מספקא לי' מי מברכין עלי' א"ד מספיק' לא מברכין עלי'. כך הראוני דאין מברכין עליו מספק עכ"ל. והרב רבי' שמואל בר נטרונאי זצ"ל כת' דמברכי' עלי' ומסתבר כוותי' דהא מברכין איום טוב שני דספק הוא. ופרק ב"מ שני אביי וודאי דבריהם בעי ברכה ספק דבריהם לא בעי ברכה. פי' כמו דמאי דלא בעי ברכה ולהכי מפריש ערום ולא בעי ברכה. ופריך לי' תלמודא מי"ט שני. ושני כי היכי דלא לזלזלו בי'. רבא אמר רוב ע"ה מעשרין הן. פי' ומשום כך א"צ ברכה. משמע רוצה לומר אבל ספק דבריהם בעי ברכה: