אמר ר' זירא השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנא' ושפך את דמו וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שהשוחט צריך ליתן עפר למטה ועפר למעלה. פרש"י אם הקרקע קשה לא אקרי עפר תיחוח למטה. בעפר משמע שיהי' כולו נטמן בעפר. וכן קיי"ל פ"ק דביצה גמ' השוחט חי' ועוף רבה ורב יוסף תרווייהו אית להו להא דא"ר זירא אמר רב וה"נ מוכח הכא דבעי לאוקמ' למתני' כטעמי' דר' זירא. ואמ' פרק השוחט (רבה) [רבא] הוה בדיק להו גירא לר' יונה בר תחליפא ושחט בי' עופא בהדי דפרח ופריך והא בעי כיסוי וכ"ת דמכסי' לי' והא א"ר זירא אמר רב השוחט צריך שיתן עפר תיחוח למטה ועפר תיחוח למעלה ומשני דמזמין לה לעפרא דכולה פקתא. מדפריך מינה ושני לה דמזמין לה לעפר' דכול' פקתא ש"מ דהכי הלכת' וכן עמא דבר. ופירש"י עפר כל הבקעה הי' מסיע וכותש או שהי' עפר תיחוח (מזמין) [ומזמנו בפה] לכך. אע"ג דנקט לשון זה דמזמין לי' עפר לכולא פקתא אין לטעות ולומר דעפר תיחוח צריך שיזמין אותו ויהפוך בו לצורך שישחוט עליו דפשיטא דשוחט לתוך עפר תיחוח אע"פ שלא הזמינו לצורך כיסוי. והא דנקט דמזמין לי' עפר לכולא פקתא משום דסתם בקעה קרקע קשה היא ואין כח עפר תיחוח להכי הוצרך לכתישה בקעה או להזמין עפר תיחוח ממקום אחר. ואין מכסין בטיט דהיינו מתונתא כדמוכח בפ' אלו עוברין בההיא דיש חורש תלם אחר וחייבין עליה שמנה לאוין: