ועל קריאת הלל שבלילי פסח פירשו הגאונים שאין מברכין עליו בתחלתו לפי שמפסיקין בו ואוכל סעודתו ואינו אלא בקורא בעלמא רב צמח גאון זצ"ל פי' לפי שמפסיקין בו בסעודה ורב האי גאון זצ"ל פי' שאינו אלא בקורא בתורה. אבל במס' סופרים כתוב דבשני לילות של פסח גומר את הלל אבל בפ"ב דערכין לא חשיב להו. ועוד כתב שם וצריך לברך עליהם ולקרותו בנעימה דתני רבי ישמעאל בן יהוצדק י"ח ימים [ולילה אחד] יחיד גומר בהן את הלל ובגולה כ"א יום ושני לילות ומצוה לקרות את הלל בשני לילות של גליות ולברך עליהם ולאומרן בנעימה לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו וכשהוא קורא אותו בביתו אין צריך לברך שכבר ברך ברבים לפי הענין הזה הי' נראה שהי' לנו לברך לגמור את הלל בתחלתו. ובירושלמי דפרק קמא כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחבירתה כגון ק"ש ותפלה אין פותחין בהם בברוך התיב ר' ירמי' הרי גאולה שני' היא דאמר ר' יוחנן הלל אם שמע בבית הכנסת יצא אתיב ר' אליעזר ב"ר יוסי והא סופה א"ל (שתיהן) [שתים הן] אחת לבא אחת לשעבד ופי' מורי רבי' יהודה בר יצחק של"י הרי גאולה כלו' אשר גאלנו וגאל את אבותינו שאומרי' בלילי פסח אחר הללויה סמוכה לחבירתה. ואם כן ברכו על קריאת הלל תחלה ועל זה מתרץ שאם שמע בביהכ"נס יצא ואינו מברך עליו [בתחילה] בביתו משמע הא לא אמרוהו בביהכנ"ס יש לברך עליו לפניו בביתו ושוב חזר מורי רבי' יהודה ופי' דירושלמי לא דבר כי אם במקום שאינו מפסיק בסעודה כגון אדם שעשה הסדר בבית אחר ולכך יש לברך אבל אנו שמפסיקין אותו בסעוד' ובשתי' הכוסות אין לברך עליו: ובתוספת' דפסחים בני העיר שאין להם מי שיקרא את הלל נכנסין לבהכ"נ וקורין בפסוק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאים וגומרים עד סוף ואם אי אפשר להם כך גומרין את כולה ואמר נמי בירושלמי מהו לשתותן בכרך אחד ממה דאמר ר' יוחנן הלל אם שמע בביה"כנ יצא הדא אמרה אפי' שתאן בכרך אחד. ואמר מורי רבי' יהורה דבהכי איירי מסכ' סופרים ובירוש' דפרקין קאמר שאם משלימו בלי הפסק שיברך עליו אבל בהפסק כגון שאנו עושין אין לברך עליו ואם רופפת בידך הלך אחר המנהג וכבר נהגו שלא לברך. ותו תמה רבי' יהודה דא' פ' ערבי פסחים גמ' ואומר עליו ברכת השיר. מאי ברכת השיר רב יהודה אמר יהללוך וכו' ואם מברכין על הלל תחלה וסוף אפי' בלא ברכת השיר יש לנו לומר יהללוך שהיא ברכה אחרונה שבהלל ואין נראה להעמיד היכי דנהגו שלא לברך אחריו. ותו תמה מורי הרב רבי' יהודה דהאיך נברך הואיל שאנו מפסיקי' בו בסעודה דהא בימים שאין היחיד גומר בהן את הלל אסור להפסיק אם לא מפני הכבוד מפני שמברכין עליו כדפי' לעיל וכן בין ברוך שאמר לישתבח וה"ר יום טוב זצ"ל הי' מברך עליו ורבי' תם לא הי' מברך עליו. ור' חיים כהן צדק לא הי' חותם ביהללוך בא"י מלך מהולל בתשבחות אלא הי' מתחיל בנשמת עד ישתבח וחותם כי שתי חתימות למה בברכת השיר כי יהללוך לא נתקן כי אם בעבור ברכת השיר ואלמלי המנהג היה כשר הדבר לעשות כן. וזה יסוד רבינו יצחק בר אברהם זצ"ל בלילי פסח צריך לברך בתחלה על קריאת הלל והכי אית' במס' סופרים וגומרין את הלל כל שמנת ימי חנוכה בג' פרקים הראשונים אין מסיחין ואין צריך לומר לשאול ובשנים אחרונים שואלין מפני הכבוד ומפני היראה ג' ראשונים הללו עבדי ה' בצאת ישראל אהבתי שתים אחרונים הללו את ה' מן המצר וצריך לברך בתחלתו ולקרותו בנעימה דתני ר' שמעון בן יהוצדק י"ח ימים ולילה אחד גומר בהם את הלל [ח' ימים של סוכות] ושמנת ימי חנוכה [וי"ט של עצרת] ויום ראשון של פסח ולילו עמו ובגולה עשרים ואחד יום ושתי לילות ומצוה מן המובחר לקרות הלל בשתי לילות [של גליות] ולברך עליו ולאומרו בנעימה לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו ואם בירך ברבים יצא ידי חובתו בביתו כי היו נוהגים לקרות ברבים בביהכ"נ הכי איתא במס' סופרים וגם לבסוף לאחר סעודה כשהוא מתחיל לא לנו צריך כמו כן לחזור ולברך לפי שהפסיק בסעודה וכן משמע בירוש' פרק קמא דברכות דקאמר כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה הסמוכה לחבירתה כגון ק"ש ותפלה אין פותחין בהן בברוך מתיב ר' ירמי' הרי גאולה פי' בליל פסח דמתחיל ברוך אשר גאלנו אע"פ דסמוכה לחבירתה דקריאת הלל ומשני שנייא היא דאמר ר' יוחנן אם שמע בביהכנ"ס יצא מתיב ר' אלעזר ב"ר יוסי והרי סופה פי' שתי פעמים מברך על קריאת הלל לאחר סעודה שאינה פותחת בברוך וחותמת בברוך ולא סמוכה שהרי הפסיקה סעודה א"ל שתים הוי אחת להבא ואחת לשעבר פי' שתי פעמים מברך על קריאת הלל אחת לשעבר לפני הסעודה ואחת להבא לאחר הסעודה משמע שצריך לברך על קריאת הלל לאחר הסעודה (ובת') [ובתשובות] נמי אמר אין מברכין בלילי פסח לגמור את הלל שחולקין אותו באמצע הסעודה דהכי שדר רב צמח גאון וכן במחזורים דרב עמרם בסדר פסח לגמור את ההלל אין מברכין בלילי פסחים שחולקין אותו באמצע הסעודה ששנינו הרביעי גומר עליו את הלל. ועוד פריך בירושלמי הרי הבדלה דסמוכה ופותחת בברוך והי' להם לחתום בברוך ולא לפתוח שנייא היא ר' הוי מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס הרי נברך פי' שאומר נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ברוך הוא וברוך שמו דברכה באפי נפשיה היא כדאמר פ' ג' שאכלו מאן דאמר שלש וארבע קסבר עד נברך ואפי' הכי מתחיל ברכת הזן בברוך אע"ג דסמוכה לה ומשני שנייא היא שאם היו שנים יושבים ואוכלים שאין שנים אומרי' נברך הרי הזן את הכל קשיא כגון אחד לשנים שהלך לו שמתחיל בברכת הארץ ואז אין ברכת הזן סמוכה לה ואמאי כיון דאינה סמוכה לה לחבירתה הי' לו לפתוח בברוך והכי אמר בירושלמי פרק ג' שאכלו שלשה שאכלו כאחת ובקש אחד מהם לילך דבי רב אמ' יברך ברכה ראשונה וילך לו איזו היא דבי רב אמר ברכת זימון ר' [זעירא בשם רב] ירמי' אמר זו הזן וכן משמע בה"ג ומאן דבעי לאזמוני ברכת זימון ולברוכי לחודי' מזמין ומברך עד הזן דאיתמר עד היכן ברכת הזמון רב חסדא אמר עד נברך רב ששת אמר עד הזן הילכתא כרב ששת. ועוד פריך בירושלמי הרי הטוב והמטיב פי' דברכת זימון דסמוכה היא ופותחת בברוך שנייא היא ביבנה תקנוה. הרי קידוש פי' דסמוכה לבורא פרי הגפן ופותחת בברוך שנייא היא שאם הי' אוכל מבע"י ומשך סעודה עד שקדש היום אינו אומר בפ"ה. ועוד יש בה"ג היכי דיתבי שלשה למיכל וקבעי חד מנייהו למיפק פסקין סעודת' ומזמנין עלי' עד הזן וגמר איהו כולי' ונפיק וחוזרין הן ואוכלין וגומרין סעודתן ומברכין תרווייהון סדר ברכה כהלכה ע"כ יסודו: