פרק כל הזבחים שקבל דמן אמר ר' שמעון בן לקיש כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעי' אינו משלים למעוטי מאי אי למעוטי טיט הנרוק היכי דמי אי דפרה שוחה ושותה ממנו אפי' לרביעית נמי ואי אין פרה שוחה ושותה הימנו אפי' למקוה נמי לא אלא למעוטי יבחושין אדומים אפי' בעינייהו נמי דהא תניא רשב"ג אומ' כל שתחלת ברייתו מן המים מטבילין בו ואמר רב יצחק בר אבדימי מטבילין בעינו של דג א"ר פפא למעוטי נתן סאה ונטל סאה וכו' פרש"י משלים למי כיור לשיעור ארבע כהנים. לרביעית של נט"י אינו משלים. למעוטי מאי אתא דאין משלים לרביעית אי נימא למעוטי טיט הנרוק שהוא מן המעלין את המקוה כדקתני התם. נרוק דק שראוי להריקו מכלי אל כלי. אי דפרה שוחה ושותה הימנו שאין עב ליפסל משתיית בהמה אפילו לרביעית נמי דכל זמן שלא נפסלו משתיית בהמה שלא נעשה בהם מלאכה כשרים לידים דהכי תנן התם ומייתינן לה בגמרא דכל הבשר מים שנפסלו משתיית בהמה בין בכלים בין בקרקע פסולין. הא לא נפסלו כשרים. אפי' למקוה נמי לא דלאו נרוק הוא. יבחושין אדומין כמין יתושין בלא כנפים כדרך שגדל בשולי חבית של יין שלנו מבחוץ יבחושין דקין אף הן נבראין מן המים. אפילו בעינייהו נמי אם כל המקוה נעשה מהן כשר ור' שמעון בן לקיש נקט לישנא דהשלמה. בעינו של דג דג גדול שנימק שומן עינו בדורו עכ"ל. משם למדתי דאפי' לאכילה יכול ליטול מיבחושים אדומים ומדגים ומכל דבר שתחלת ברייתו מן המים מיהו שמא צריך שיהי' בדם לחלוחית קצת. פרק עושין פסין מעשה בר' עקיבה שהי' חבוש בבית האסורי' והי' ר' יהושע הגרסי משרתו בכל יום ויום מכניס לו מים במדה מצאו שומר בית האסורין אמר לו מה היום מימיך מרובים שמא לחתור בית האסורין אתה צריך שפך חציין והניח חציין כיון שהגיע אצל ר' עקיבה אמר לו יהושע אי אתה יודע שזקן אני וחיי תלוין בחייך סח לו כל אותו המאורע א"ל תן לי מים ליטול ידי אמר לו לשתות אין מגיעין כו' אמר לו ומה אעשה שחייבין עלי' מיתה מוטב שאמות מיתת עצמי ואל אעבור על דברי חבריי אמרו לא טעם אותו היום כלום עד שהביאו לו מים ונטל ידיו וכששמעו חכמים אמרו ומה אם בזקנותו כך בילדותו על אחת כמה וכמה אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה לו בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר:
פרק כל הבשר אמר רב אידי בר אבין א"ר יצחק בר אשיין לא אמרו נט"י לחולין אלא משום סרך תרומה ועוד משום מצוה מאי מצוה אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים ורבא אמר מצוה לשמוע דברי ר' אלעזר בן ערך דכתי' כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים אמר ר' אלעזר בן ערך מיכן סמכו חכמים לנטילת ידים לחולין מן התורה א"ל רבא לרב נחמן מאי אסמכתא א"ל דכתיב וידיו לא שטף במים הא שטף טהור הא בעי טבילה אלא ה"ק הא אחר שלא שטף טמא פרש"י מפני סרך תרומה שהידים שניות הם ופוסלות את התרומה אבל חולין לא מהני בהן שני ומפני סרך תרומה שירגילו אוכלי תרומה ליטול ידיהם (הנוהגת) [הנהיגוה] בחולין. מצוה לשמוע דברי חכמים שתיקנוה דכתי' שאל אביך ויגדך וגו' רבא אמר מצוה דאורייתא היא כר' אלעזר בן ערך. מיכן סמכו כדמפרש ואזיל הא שטף במים את ידיו נטהר מנגיעתו בזב בתמי' אלא ה"ק דנוגע בזב ומי שאינו שוטף ידיו שניהם טמאין ואסמכתא בעלמא היא עכ"ל. והיינו דקאמר ר' עקיבא ואל אעבור על דברי חברי שאין בו כ"א אסמכתא דעיקר קרא אתא כדדרשינן לה פ' יוצא דופן וידיו לא שטף במים מה ידיו מאבראי אף כל מאבראי והואיל והסמיכו נטילת ידים אקרא דלא שטף במים ש"מ לית להו טהרה לאכילה כי אם במים ולא מהני בהו עפר וקיסם וצרור והכי נמי משמע מדאמר רב מתנה שחרית שמע מינה דבלא מים לא אפשר: