פרק אלו דברים בברכות ת"ר ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס שאם אתה אומר מוזגין את הכוס תחלה גזירה שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידים ויחזרו ויטמאו את הכוס וליטמאו ידים לכוס ידים שניות הן ואין שני עושה שלישי בחולין אלא על ידי משקין ובית הלל אומרי' מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה גזירה שמא יטמאו משקין מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים וניטמינהו כוס לידים אין כלי מטמא אדם וניטמאו למשקין שבתוכו הכא בכלי שניטמא אחוריו במשקין עסקי' דתוכו טהור הוא דתנן כלי שנטמא אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו ואוגנו [ואזנו] וידיו טהורין נטמא תוכו נטמא כולו כמאי קא מיפלגי ב"ש סברי אסור להשתמש בכלי שנטמא אחוריו במשקין גזירה משום ניצוצות וב"ה סברי מותר להשתמש בכלי שנטמא אחוריו במשקין וניצוצות לא שכיחי ד"א תכף לנט"י סעודה מאי ד"א הכי קאמר להו ב"ה לב"ש לדידכו דאמריתו אסור להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין דגזירה משום ניצוצות אפילו הכי הא עדיפא דתכף לנט"י סעודה. פרש"י גזירה שמא יטמאו משקין שנפלו כאחורי הכוס מחמת ידים דתנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה ויחזרו ויטמאו את הכוס וב"ש סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאין כדלקמן. וליטמאו ידים לכוס למה לי דקאמר משקין שאחורי הכוס בלא משקין נמי מיטמאו ידים לכוס. אלא על ידי משקין שהמשקין נעשים ראשוניס מדרבנן וא"ת כלי אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ה"מ מדאורייתא אבל חכמים גזרו שיהיו משקין ראשונים מטמאים כלי גזירה משום משקה זב וזבה שהן אבות הטומאות כגון רוקו ומימי רגליו. וב"ה וכו' בתוספתא ה"ג לה ובה"א אחורי הכוס לעולם טמאין. ד"א תכף לנט"י סעודה למאי דחיישיתו שלא יטמאו (את) הידים את אחורי הכוס לאו חששא היא שאפי' לכתחלה מותר [להשתמש] בכלי שאחוריו טמאין ותוכו טהור כגון זה שנטמא אחוריו מחמת משקין דאמר בשמעתא תוכו טהור הילכך מוזגין ושותין את הכוס תחלה קודם נטילה שאם אתה אומר תחלה נוטלין לידים שמא יהיו אחורי הכוס טמאים וגזירה שמא לא יהיו הידים נגובות יפה ממימי הנטילה ויטמאו משקין שבידים מחמת הכוס והן נעשין תחלה ויחזרו ויטמאו את הידים ונמצא אוכל בידים מסואבות. וניטמי' כוס לידים למה לי משקין בידים אפי' ידים נגובות יפה יטמא כוס לידים וכיון דהכי הוא נהי נמי דבכוס שלפני המזון עביד ב"ה תקנת' דשותהו קודם נטילה כוסות הבאים בתוך המזון מה תהא עליהן הלא מטמאין את הידים. אין כלי מטמ' אדם כלומ' כלי כזה שנטמ' בולד הטומאה אינו מטמ' את הידים דקיי"ל כרבנן דפליגי עלי' דרבי יהושע במס' ידים בכלים שנטמאו ואמרי את שנטמא באב הטומאה מטמא את הידים [ושנטמא בולד הטומאה אין מטמא את הידים] שאין שני עושה שני ואע"פ שהספר מטמא את הידים אין למדין הימנו הילכך כוסות שבתוך המזון שהידים נגובין אין מטמאין את הידים וא"ת שיש משקה תבשיל טופח על הידים אין תורת משקה עליו אלא תורת אוכל. כלי שנטמאו אחוריו במשקין [בכלי שטף קאמר דאלו ב"ח אין מטמאי' מגבן אפילו בטומאה דאורייתא. שנטמאו אחוריו במשקין] אין לך משקה שאינו ראשון לטומאה שאף אם נגע בשני עשאוהו חכמים תחלה. אחוריו טמאין אע"פ שאין אדם וכלים מקבלים טומאה מן התורה אלא מאב הטומאה גזרו חכמים שיהיו משקין מטמאין כלי מפני שמצינו משקה שהוא אב הטומאה ומטמאין אדם וכלים מן התורה כגון זובו של זב ורוקו ומימי רגליו גזרו על המשקין טמאין שיטמאו כלי'. [תוכו] אוגנו אזניו וידיו טהורין דכיון דטומאה זו דרבנן היא עבדו רבנן הכירא כי היכי דלא נשרוף עלה תרומה וקדשי' והקילו בה וכן מפרש בבכורות. גזירה משום ניצוצות שמא (יחזורו) [יתזו] ניצוצות מתוכו על אחוריו ויטמאו משקין שאחוריו מחמת אחוריו ויטמאו את הידים הילכך נוטלים לידים תחלה שלא יטמאו אחורי הכוס. ולמאי דחיישי [ב"ה מחמת אחוריו] לאו חששא היא. דהא אסור [לאשתמושי ביה וב"ה סברי מותר] להשתמש בו. הלכך לחששא דידן איכא למיחש דלא איכפת לן אם יטמא אחוריו. הא עדיפא. למזוג הכוס תחלה ואח"כ נטילת ידים תכף [לסעודה] ולא אתיא חששא דניצוצות מפקעא הלכתא וזו מהלכות סעודה היא עכ"ל. תכף לנט"י סעודה והא דלא חשיב לה לעיל פ' כ"מ גבי ג' תכיפות משום דהך מתניתין היא ולא חש למנותה דאינה חידוש. א"נ על הני דלעיל מפיק בירוש' מקרא כדפרישית לעיל בשער י"ד. אמר ר' אסי אמר ר' חנינא אמר רב הונא בכולה פרקין הלכה בב"ה בר מהאי דהלכה כב"ש גבי פלוגתא דמכבדין את הבית וכו'. והיא אחת מששה דברים שפסק רב עמרם גאון זצ"ל שהלכה כב"ש: