פרק קמא דסוטה דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' [אמי] וזימנין אמר לה משמיה [דר'] אמי כל האוכל [לחם] בלי נט"י כאלו בא על אשה זונה שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם [אמר רבא] האי [בעד אשה זונה עד ככר לחם] עד ככר לחם בעד אשה זונה מבעיא לי' אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא אמר ר' זריקא אמר ר' אלעזר כל המזלזל בנט"י נעקר מן העולם. בר"פ מי שמתו אמר ר' יהושע בן לוי בעשרים וארבע מקומות [ב"ד] מנדין על כבוד הרב וכולן שנו במשנה כו' עד והמזלזל בנט"י דתנן אמר ר' (יוסי) [יהודה] ח"ו שעקביא בן מהללאל נתנדה שאין עזרה ננעלת על כל אדם מישראל בחכמה ובטהרה וביראת חטא בעקביא בן מהללאל אלא את מי נידו את אלעזר בן חנוך שפקפק בנט"י וכשמת שלחו ב"ד וסקלו את ארונו ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו סוקלין ב"ד את ארונו פרש"י שאין עזרה ננעלת בערבי פסחים (שאין) [שהיו] דלתותי' ננעלין כששוחטים הפסחים של כל כת וכת שהפסח נשחט בשלש כתות. על כל אדם בישראל כלומ' כשהיא ננעלת עליהם דהיינו כשנתמלאת פה לפה לא הי' בהם בכולם אדם חשוב בחכמה ויראת חטא כעקביא. אלעזר בן חנוך שפקפק בנט"י זילזל והיינו נמי לכבוד הרב שעבר על פי הגוזרים על הידים עכ"ל: