אמר רבה אמר רבי אסי כל שאמו טמאה לידה נימול לשמונה וכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמונה שנאמר אשה כי תזריע וכתיב וביום השמיני פירש רש"י כל שאין אמו טמאה לידה כגון יוצא דופן ונכרית שילדה ולמחר נתגיירה אין בנה ממתין עד שמונה אלא נימול מיד. א"ל אביי דורות הראשונים יוכיחו פי' מאברהם עד מתן תורה. שאין אמו טמאה לידה ונימול לשמונה א"ל נתנה תורה ונתחדשה הלכה איני והא איתמר יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות. פי' שתי עורות זה ע"ג זה ויש אומרים שני גידין. רב הונא וחייא בר רב חד אמר מחללין עליו את השבת וח"א אין מחללין ע"כ לא פליגי אלא לחלל את השבת אבל לשמונה ודאי מהלינן ליה הא בהא תליא פי' חילול שבת תלינן במילה [לח'] שנימול לשמונה דוחה שבת ומי שאין נימול לשמונה אינו דוחה שבת דכי כתיב וביום השמיני דילפינן מיניה ואפי' בשבת בנימול לשמונה כתיב. כתנאי יש יליד בית נימול לשמונה כו' והכי מתוקמא כתנאי אביי כת"ק (א"ר יוסי בר) [ורבה א"ר אסי כר'] חמא. והשתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר נראה דאפי' כל שאמו אינה טמאה לידה נימול לשמונה מיהו שבת לא מחללינן אלא על שאמו טמאה לידה ותניא בספרא בפרשת אשה כי תזריע בני ישראל בענין הזה ואין בני העכו"ם בענין הזה אי בני ישראל אין לי אלא בני ישראל ומנין לרבות את הגיורת ואת השפחה בין משוחררת בין שאינה משוחררת ת"ל אשה כי תזריע והשתא שהם טמאות לידה בניהם נימולין לשמונה ומחללים עליהם את השבת: