בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומלח. פירש"י בכל מערבין עירובי חצירות ותחומין. וליתא דאין מערבין עירובי חצירות אלא בפת דוקא בדפרי' לקמן בפ' מי שהוציאוהו אלא בעירובי תחומין איירי. חוץ מן המים ומן המלח אמר רבינא ואיתימא רב נחמן בר יצחק אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהם חוץ דהא איכא כמהין ופטריות שגדלים על האשפות ועל הגגים ועל דכתלים שאין מערבין בהם:
מתני' הכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח. ר' אלעזר ור"י בר' חנינא חד מתני אעירוב לא שנו אלא במים בפ"ע ובמלח בפ"ע אבל במים ומלח. המעורבין מזון הן לטבל בהן פתו. ומערבין בהן עירובי תחומין וחד מתני אמעשר ל"ש אלא מים בפ"ע ומלח בפ"ע אבל מים ומלח ניקחין בכסף מעשר מאן דמתני אמעשר שניקחין כשהן מעורבין כ"ש אעירוב ומאן דמתני אעירוב אבל מעשר [לא] מ"ט פירא בעינן כדלקמן בשמעתין מכלל ופרט והאי לאו פירא היא ובעירוב לא בעינן פירא. כי אתא ר' יצחק מתני. להאי ל"ש אמעשר. מיתיבי העיד ר' יהודה בן גדיש לפני ר' אליעזר של בית אבא היו לוקחין ציר. הזב מן הדגים כשמולחין הרבה מהן ביחד. בכסף מעשר א"ל שמא לא שמעת אלא כשמערבין בו קרבי דגים ואפי' ר' יהודה בן גדיש לא קאמר אלא בציר דשומנא דפירא היא אפי' כשאין קרבי דגים מעורבים בו יש בו קצת משומנן אבל מים ומלח [לא] אמר רב יוסף לא נצרכא הא דמתני ר' יצחק מים ומלח המעורבין נקחין. אלא שנתן לתוכן שמן א"ל אביי ת"ל משום שמן ל"צ דקא יהיב דמי מים ומלח בהבלעה. בשביל המים והמלח קנה השמן ביוקר והבליע בו דמיהן ובה"ג שרי ר' יצחק. ופי' רבי' שמשון בר' אברהם זצ"ל דגבי עירוב נמי דאסקי' דבמים ומלח המעורבים שמערבים בהם כגון שנתן לתוכן שמן. ואיצטריך לגבי עירוב לאשמועינן דאע"ג שאין בשמן עצמו כשיעור עירוב [ומים] ומלח המעורבין בו משלימין אותו לכשיעור מערבים בו. מיהו נראה בעיני דמים ומלח המעורבין מערבין בהם אע"פ שלא נתן לתוכן שמן דדוק' לענין מעשר בעינן שיתן לתוכן שמן משום דפירא בעינן ומלח ומים לאו פירא אינון אבל לענין עירוב לא בעינן פירי אלא מזון. ומים ומלה המעורבין מזון הן לטבל בהן פתן כדפרש"י. וכ"כ ה"ר משה בר מיימון זצ"ל עירוב (ממון) [מים] עם המלח נעשה כמורייס ומשתתפין ולא הזכיר נתן לתוכו שמן:
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב מערבין בפעפועין. ירקות ששמן קקו"לי בלשון ארמי וטי"לש בלע"ז. ובחלוגלוגת פולפי"ר. ובגודגדניות איילנד"א אבל לא בחזיז. שחת של תבואה כשהוא ירוק גוזזין ואוכלין אותה. ולא בכפניות תמרים שלא בשלו כל צורכן. גודגדניות. ממעיטין את הזרע. ואם הוקשו הקלחין כעץ שכבר צמחה בהם זרע קשים הקלחים לכל אדם ופרכי' ובגודגדניות מערבין והתניא גודגדוניות מרובי בנים יאכלו חסוכי בנים לא יאכלו תרגומה להא דרב מערבין. אשלא הוקשו לזרע ואמרובי בנים ואי בעית אימא אחסוכי בנים נמי מערבין בהם הואיל וחזו למרובי בנים מידי דהוה איין לנזיר ותרומ' (למעש') [לישראל] אי בעית אימא כי קאמר רב בהנדקוקי [מדאי]. גודגדניות שבמדי דיפות הן. ופרכי' וחזיז לא והאר"י א"ר (כסות) [כשות] וחזיז מערבין בהן ומברכי' עליהן בפה"א. כי קאמר רב מערבין בדגינונייתא גדלו בגינה דכולי עלמא אכלו להו. ופרכי' ובפגיות אין מערבין בהן והתניא קור ניקח בכסף מעשר קור דהיינו רך הנוסף על הדקל בכל שנה קודם שיגיעו ימות הגשמים ויתקשה ויעשה עץ קרי ליה קור וטוב למאכל הוא וניקח בכסף מעשר דפירי מפירי וגדולי קרקע הוא. ואינו מטמא טומאת אוכלין. ואפי' חישב עליה לאכיל' דלאו אוכל הוא. כפניות ניקחות בכסף מעשר ומיטמאות טומאת [אוכלים] ר' יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבר אלא שנקח בכסף מעשר. ולקמן פריך היינו ת"ק. כפניות ה"ה כפירי לכל דבריהם אלא שפטורות מן המעשר. ולת"ק חייבות דלכל מילי פירא נינהו מדקתני מטמאות טומאת אוכלין אלמא אוכלין נינהו והואיל ואוכלין הן מערבים בהם. ותיובתא דרב. לענין טומאת אוכלין שאני הואיל וראוין למתקן ע"י האור אע"פ שהם מרים עכשיו בקטנותם אבל לעניין עירוב בעינן מידי דחזי בההוא שעתא והני הא לא (אמתי אנהו) [מתקינהו]:
כשות בכמה. הו"ל מזון שתי סעודות. מלא היד פי' רבי' שמואל זצ"ל כל הני שיעורין דשמעתין במזון שתי סעודות לעירובי תחומין להניח עירובו בראש אלפים מיירי דאילו בעירובי חצירות סגי לה בגרוגרת לחבר הרשויות זה עם זה אבל הכא גבי עירובי תחומין בעינן שתי סעודות לכ"א ואחד לקנות שם שביתתו ולמה בעינן שתי סעודות ולא שלש לפי שבלילה הוא אוכל בביתו ולמחר ביום אם רוצה הוא לאכול במקום שכיתת עירובו יש לו שם שתי סעודות ליום אחת שחרית ואחת בין הערבים ואפי' אינו אוכל קנה עירובו מבין השמשות ושתי סעודות בעינן ליום כדאמרי' פ' בל כתבי הקודש:
חזיז בכמה אמר (רבא) [רבה] בר יצחק כמלא אוזילתא דאיכרי פירוש רבינו שמואל תרמילו של רועה בקר קרוי כך ע"ש שעשוי לולאות כמצודות ורשתות של דגים דאיקרי נמי איזלי:
א"ר חלקיה בר טובי מערבין בקוליא. היינו קלח של עשב וקשה כעץ. בקוליא ס"ד והא לא חזי לאכילה. אלא בירקא (דאכילה) [דקוליא] בעלין של קלח הגדלין בקלח דחזו לאכילה וכמה. א"ר יחיאל כמלא היד:
ר' ירמיה נפק לקרייתא. לכפרים לראות בתבואות בעו מיניה מהו לערב בפולין לחין לא הוה בידיה אתא שאיל בי מדרשא אמרי ליה הכי אמרי דבי ר' ינאי מערבין בפולין לחין אבל יבשין לא וכן פי' ר"ש בן אברהם זצ"ל גבי ההוא הואיל וראויין למתקן ע"י האור דפולין יבישין וחיטין ושעורין דלא חזו לאכילה דאין מערבין בהם והכי מוכח לקמן דחיטין ושעורין אין מערבין בהם כדפי' לקמן בסמוך:
אמר רב המנונא מערבין בתרדין חיין איני והאמר ר"ח סילקא חייא קטיל גברא חייא התם דקטיל גברא דבשיל ולא בשיל אבל חיין לגמרי טובים לאכול ומערבין בהם איכא דאמרי אמר רב המנונא אין מערבים בתרדים חיין דאר"ח סילקא חייא קטל גברא [חייא] והא קא חזינן דאכלי אינשי ולא מייתי כי קאמר דאין מערבין בבשיל ולא בשיל אבל חי לגמרי טוב לאכול ומערבין בו ותרויהו לישני לא (אסר) [סתרי] אהדדי:
אמר רבא הריני כבן עזאי בשוקי טבריה. יומא חד בדיחה דעתא הו"ל לרבא ואמר לתלמידיו השתא צילא דעתאי והריני מזומן להשיב בחריפות לכל אשר ישאלני כבן עזאי שהיה דורש בשוקי טבריא לא היה בימיו עוקר הרים במותו. א"ל ההוא מרבנן לרבא תפוחים בכמה [א"ל] ובי מערבין בתפוחים ואוקימנא דהואיל דמיטמאו טומאת אוכלין מערבין בהם וכמה אמר ר"נ קב תפוחין מיתבי רשב"א [אומר]. עוכלא תבלין. שמינית של ליטרא. וליטרא ירק ועשרה אגוזין וחמשה אפרסקין ושני רמונים ואתרוג אחר ואמר גורסק בד דרי משמיה [דרב מנשיא בר שגובלי משמיה] דרב וכן לעירוב. דחלק עני בגורן נמי שתי סעודות הוא. והני נמי ליהוי כאפרסקין. ותסגי בחמשה. הני חשיבי. ואמרי' לקמן כל שהוא ליפתן כדי לאכול בו אלמא לאו סעודות ממש דתהוי כולה סעודתא מההוא יומא בעינן אלא כל מידי לפום חשיבותיה אם לפתן שאדם רגיל ללפת בו פת לשתי סעודות [שעורו ללפת בו את הפת] לשתי סעודות ורבא דאמר וכי מערבין בתפוחין לחדודי לההוא מרבנן הוא דבעי. ותבלין אע"ג דתנינן להו בהא ברייתא ואמר עלה וכן לעירוב אפ"ה אין מערבין בתבלין דאמר רב יוסף שרא ליה מריה לרב מנשיא בר שגובלי דאנא אמריתה ניהליה אמתני' ואיהו אגמרה לגירסק בר דארי אברייתא דתנן אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטין ואמרי' מאי אולמיה דהא מהא אילימא משום דקתני בברייתא תבלין ותבלין לאו בני אכילה נינהו פי' ואין מערבין בהם הלכך אין לשנות עליהם וכן לעירוב. אטו הכא דמתניתי' מי לא קתני חיטין ושעורין דלאו בני אכילה נינהו פי' אין מערבין אפ"ה תנית עלה וכן לעירוב משום דאשארא קאי אמילי דמערבי בהו הכא נמי ואפי' תנית לה אברייתא לא תקשי לך משום דאשארא קאי אמילי דמערבין בהו הא למדת שאין מערבין בתבלין ולא בחיטין ושעורין מיהו לשון רש"י שפירש וס"ל לרב יוסף דאין מערבין בהן בתבלין משמע דס"ל ולא קיי"ל הכי מיהו בחיטין ושעורין ודאי אין מערבין לכ"ע. כתב ה"ר משה בר מיימון ליטרא האמורה בכל מקום שתי רביעיות ועוכלא חצי רביעית ומנה האמור' בכל מקום מאה דינרים והדינר שש מעין והמעה משקל ט"ז שעורות והסלע ר' דינרים והרביעית מחזקת מן המים או מן היין משקל שבעה עשר דינרים וחצי דינר בקירוב נמצאת הליטרא משקל חמשה ושלשים דינרים והעוכלא משקל תשעה דינרין פחות רביע עכ"ל:
והא דתנן ושאר כל הפירות אבא שאול אומר כדי שימכרם ויקח בהם מזון ב' סעודות ותני רב יוסף עלה וכן לעירוב ותנן נמי בההיא דפסול גויה דאייתי' לעיל במזון שתי סעודות לעירוב סבר רב יוסף למימר עד דאיכא סעודה מהאי וסעודה מהאי. שני אוכלין מצטרפין לעירוב אבל שלשה וארבעה דליכא סעודה מכל חד לא. א"ל רבה אפי' למחצה לשליש ולרביע וכן הלכה דרבה ורב יוסף הלכה כרבה ותו דמסיק סבר ומשמע דאהדרי' רבה מסברתיה:
אמר רב מערבין בשתי רביעיות יין ומי בעינן כולי האי והתניא רשב"א אומר יין כדי לאכול בו. לשרות בו פת מזון שתי סעודות. חומץ כדי לטבל בו. בשר מזון שתי סעודות. זתים ובצלים כדי לאכול בהם פת מזון שתי סעודות. התם. דקתני יין כדי לאכול בו. בחמרא מבשלא קאמר. דחשיב ללפת בו פת אבל חמרא בעלמא בעינן להיות בו שתיית שתי סעודות היינו שתי רביעיות דהיינו חצי לוג כדאמרי' לעיל בסמוך דרב יוסף תני משמיה דרב וכן לעירוב אמתני' דאין פוחתין לעני בגורן כו' משום דקתני בה חצי לוג יין ואמר רב מערבין בשתי רביעיות דהיינו חדא שיעורא דלא תטעי לומר שתי רביעיות של קב דהיינו שני לוגין. חומץ כדי לטבל בו בשר מזון שתי סעודות א"ר גידל אמר רב כדי לטבל בו ירק הנאכל בשתי סעודות. עם הפת. וה"ה כדי לטבל בשר מזון שתי סעודות כדפי' רש"י ולקמן בפ' כיצד משתתפין פריש' שיעור שתי סעודות ובצלים דתניא דמערבין בהם דוקא באמהות א"נ בעלים של בצלים וכגון דאיפצל זירתא שגדלו באורך זרת:
א"ר זירא אמר שמואל שכר מערבין בו סתם שכר שלהם של תמרים היה וכמה בתרי כסי דעביד אינש דשתי חד כסא של רביעית לוג שכר בצפרא חד כסא לפניא וסמיך עלייהו ורבי' שמואל זצ"ל פי' דעביד אינש דשתי חד כסא של חצי קב דשיכרא לאכילת השחר כמו ששותה מן היין חצי קב וכן במנחה לפניא לפנות ערב א"כ לדבריו אין מערבים אלא בקב שלם של שכר דהיינו ארבעת לוגין שכשם שצריך מזון שתי סעודות כשבא לערב במזון הכי נמי צריך שתי סעודות כשבא לערב במשקה. ותו מה שפי' כמו ששותה חצי קב מן היין אם כן קב יין בעי לערובי ולעיל הוכחנו דבחצי לוג סגי ומסתבר כדברי רש"י וכ"ש שמערבין בשכר שלנו:
תמרים בכמה מערבים א"ר יוסף בקב אע"ג דבעי רב יוסף למילפח ממתני' ודחי ליה אביי היינו שאין למילף מינה אבל מעיקרא הלכתא כרב יוסף דתמרים בקב לא פליגי:
מערבין בקב גרוגרת ומערבין במנה דבילה לאחר שנדרסים בעיגול קרי ליה דבילה:
מערבין בשתיתא דהיינו מאכל שעושין מקמח קלי שמתיבש בתנור ונותנין דבש לתוכו. וכמה אמר ר' אחא בר פנחס משמיה דרב יוסף תרי שרגושי דהיינו תרודים:
מערבין בכיסני דהיינו קליות. וכמה אמר אביי תרי בוני דפומבדיתא:
אמר רב יהודה אמר שמואל כל שהוא ליפתן שיעורו כדי לאכול בו. ללפת בו מזון שתי סעודות כל שאינו ליפתן כדי לאכול ממנו שיהו כל שתי סעודו' ממנו. בשר חי אינו ליפתן ובעינן כדי לאכול ממנו שיהו כל שתי הסעודות ממנו:
בשר צלי. רבה אמר כדי לאכול בו רב יוסף אמר כדי לאכול הימנו וליתא לדרב יוסף דחדא דרבה ורב יוסף הלכה כרבה ותו דאקשייה רבה לרב יוסף:
תניא רשב"א אומר מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ולרעבתן דאכיל טפי. בבינוני של כל אדם אר"ח בר אשי א"ר מערבין בבשר חי א"ר שימי בר חייא מערבין בביצים חיות וכמה אמר רב נחמן בר יצחק סיני אמר שתים לרב (אסי) [יוסף] קרי סיני שלהי הוריות לפי שהיה בקי במשניות ובברייתות: