מתני' השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו ממנו ה"ז עירוב: גמ' וקטן לא והא"ר הונא קטן גובה את העירוב. ל"ק כאן בעירובי חצירות דעירובי רשותייהו בעלמא הוא הלכך ממילא מיערב ואע"ג דאין מעשה קטן כלום לא איכפת לן כדתנן לקמן פ' הדר בעל הבית שהיה שותף עם שכיניו אין צריך לערב. כאן בעירובי תחומין. דאקנויי תחומא היא וקטן לא אלים למקנייא: מי שאינו מודה בעירוב מאן. א"ר חסדא כותאי: ואם אמר לאחר לקבלו ממנו קודם שיגיע שם והמקבלו יערב עליו ה"ז עירוב. וליחוש דילמ' לא אמטי קטן עד ידו של מקבל אר"ח בעומד ורואה. עד שמוליכו. וליחוש דילמא לא מקבל ההוא מיניה. ולא מערב ליה ואע"פ שהבטיחו. א"ר יחיאל חזקה שליח עושה שליחותו. תניא נתנו לעירוב לפיל והוליכו נתנו לעירוב לקוף והוליכו אין זה עירוב ואם אמר לאחד לקבלו ממנו ה"ז עירוב ודילמא לא אמטי ליה אר"ח אמר רב בעומד ורואהו ודילמא לא מקבל ליה מיניה א"ר יחיאל חזקה שליח עושה שליחותו. והקשה רבי' אפרים בר יצחק זצ"ל דגרסי' בסוף מעילה ה"ז עירוב ואין להגיה שם הגירסא כמו שמוכחת הסוגיא דאייתי לה גבי שלח ביד חש"ו אם עשו שליחותן בעל הבית מעל ופריך והא לאו בני שליחות נינהו ומשני שעשאוהו כאותה ששנינו נתנו על הקוף והוליכו על הפיל ויוליכו ה"ז עירוב אלמא עבדא לשליחותיה ואין לומר באומר לאחר לקבל ממנו דא"כ לא עביד קוף שליחותיה דהרי הוא כאילו אמר לאותו אחר שיקחנו במקום פלוני והוליכהו אל מקום שביתתו ופירש רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דהתם מיירי בעומד ורואהו לאותו קוף כשנותנו שם וכן מוכח דהתם קאמר על הפיל והכא לפיל משמע שסומך על חכמת הפיל שיעשה שליחותיה אבל על הפיל משמע שאינו סומך כלל על חכמת הפיל והואיל וכן מסתמא מעיין אחריו עד שיוליכנו למקום שביתתו: