מתני' זהו שאמרו העני מערב ברגליו. פי' כגון זה שאין עמו פת בדרך דהשתא עני הוא אצל פת לו התירו חכמים לערב ברגליו בלא פת. דמ"א אין לנו אלא עני ר' יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר. היושב בביתו ורוצה לילך ולהחשיך על התחום ולקנות שביתה מותר. שלא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר. שלא יצא ויערב ברגליו הואיל ויכול לשגר עירובו ע"י שליח. אר"נ מחלוקת. דר"מ ור"י דקא שרי ר' יהודה אפי' לעשיר לערב ברגליו באומר שביתתי במקומי. דר"מ סבר עיקר עירוב בפת עני הוא דאקילו רבנן גביה. כגון הבא בדרך ואין עמו פת הוא דאקילו רבנן גביה לומר שביתתי במקומי כשאינו מכיר אילן או גדר או אם הוא מכיר שיכול לומר שביתתי במקום פלוני. אבל עשיר. דהיינו שיש לו פת אצלו לא התירו לו לומר לא שביתתי במקומי לא שביתתי במקום פלוני דעיקר עירוב בפת והואיל ויש לו פת אין לו לערב אלא בפת. ור' יהודה סבר עיקר עירוב ברגל הלכך אחד עני שאין לו פת ואחר עשיר שיש לו פת ויצא והחשיך מותר לו לומר שביתתי תחתי אבל במקום פלוני כגון שמכיר אילן או גדר ורוצה לקנות שבית' תחתיהם דברי הכל עני אין עשיר לא שהרי ר"י סובר עיקר עירוב ברגל הלכך צריך שיבוא שם ברגליו. וקשה לי דא"כ אפי' עני יהא צריך לילך שם ברגליו ע"כ צריך לפרש כמו שפירש רבי' שמואל כדפרי' לקמן. ורב חסדא אמר מחלוקת במקום פלוני. דאין כאן לא עירוב בפת ולא עירוב ברגל אלא אמירה בעלמא עלה קאמר ר"מ עני אין עשיר לא ור' יהודה סבר אחד עני ואחד עשיר אבל במקומי ד"ה אחד עני ואחד עשיר. דעיקר עירוב ברגל. ולישנא דמתני' מיישב בגמ' בין לר"נ בין לר"ח. תניא כותיה דר"נ אחד עני ואחד עשיר מערבין בפת ולא יצא עשיר חוץ [לתחום] ויאמר תהא שביתתי במקומי לפי שלא אמרו מערבין ברגל. כה"ג דאמר במקומי [אלא] למי שבא בדרך וחשכה לו ואין לו פת דברי ר"מ אלמא לר"מ אפי' במקומי עני אין עשיר לא. ר' יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר מערבין ברגל ויצא עשיר חוץ לתחום אם ירצה ויאמר תהא שביתתי במקומי וזהו עיקר של עירוב והתירו חכמים לבעל הבית לשלוח את עירובו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו כדי להקל עליו. אלמא לר' יהודה לא שרי [לעשיר] אלא במקומי כר"נ. הלכך הלכה כר"נ דבמקום פלוני ד"ה עני אין עשיר לא אבל במקומי ר"מ סבר עני הוא דאקילו רבנן גביה אבל עשיר לא ור' יהודה סבר אחד [עני] ואחד עשיר והלכה כר' יהודה. ורב אשי נמי כר"נ ס"ל דאמר רב אשי מתני' נמי דיקא כרב נחמן ותו דמתני ליה חייא בר אשי לחייא בר רב לקמיה דרב מתני' אחד עני ואחד עשיר א"ל רב אתנייה נמי הלכתא כר' יהודה פי' ואליבא דר"נ דתניא כותיה ודייקא נמי מתני' כותיה. רבא בר רב חנן הוה (אתי) [רגיל דאתי] מארטיבנא לפומבדיתא אמר תהא שביתתי בביזתא פירש"י והיה יושב בערב שבת בביתו ואמר שביתתי בביזתא מקום מסוים היה בין שני התחומין. א"ל אביי מאי דעתיך. דעשיר את ואמרת שביתתי במקום פלוני משום דר"מ ור"י הלכה כר"י ואר"ח מחלוקת במקום פלוני. והא ר"נ. במקום פלוני ד"ה עני אין עשיר לא. ותניא כותיה. א"ל הדרי בי. הלכך הלכה כר' יהודה ואליבא דר"נ דמחלוקת במקומי אבל במקום פלוני ד"ה עני אין ועשיר לא. ופי' רבי' שמואל זצ"ל אבל שביתתי במקום פלוני כגון המכיר אילן או גדר ד"ה בין ר"מ בין ר"י עני אין דהיינו מהלך בדרך שהיה מכיר אילן או גדר. שרו ליה רבנן באמירה בעלמא שביתתי בעיקרו דהא לערב ברגליו א"א דחשכה לו כי אזיל קלי קלי כדאמרן לעיל וחכמים לא רצו להטריחו ולהריצו אלא עומד במקומו ואומר שביתתי במקום פלוני ולערב בפת אי אפשר דהא החזיק בדרך ואין לו פת עשיר לא דלר"מ יוצא מביתו והולך לראש אלפים ומערב בפת ולר"י בין ברגליו בין בפת ולא שרו לישב בביתו ולומר שביתתי במקום פלוני כדאמרן בפרקי' דלעיל גזירה משום יו"ט אחר השבת. אמר רמי בר (חייא) [חמא] הרי אמרו שבת יש לו ד"א הנותן את עירובו יש לו ד"א או לא פירש"י שבת. שקונה שביתה ברגליו יש לו ד"א לקניית בית לבד מאלפים לכל רוח ולעיל גבי ברייתא דקתני ויצא עשיר חוץ לתחום. פי' דהאי חוץ לתחום לאו דוקא אלא בסוף התחום. ואי דוקא חוץ לתחום בתוך ד"א קאמר שהן שביתתו. והיינו כדברי [רבי'] שמואל שפי' דכל אלפים דעירובין אלפים וד"א קאמר כדפרי' לעיל. הנותן את עירובו יש לו ד"א או לא אמר רבא ת"ש לא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו ואי אמרת אין לו האי להקל להחמיר הוא. דמפסיד ד"א שאם היה יוצא ומערב כרגליו היו לו ד"א ועכשיו שנתן את עירובו אין לו. אלא ש"מ דהנותן יש לו ארבע אמות ורבא לטעמיה דאמר בפ' בכל מערבין גבי נתגלגל חוץ לתחום דהנותן את עירובו יש לו ד"א. ודחינן אפ"ה ניחא ליה כי היכי דלא ליטרח ויפוק והאי דיחויא הוא ולא סמכי' עליה אלא הלכה כרבא דהנותן את עירובו יש לו ד"א: