מתני' חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד. וחלקוהו לחמשה וכולן יש להן פתח מן הטרקלין לחצר צריכין לערב עם שאר בני חצר. בש"א. רשויותיהן חלוקין וצריך לכל חבורה וחבורה ליתן פת עירוב בחצר דהוו כולהו בחמשה בתים וה"ה דאם באו להוציא בתוך הטרקלין מרשות זה לרשות זה צריכין עירוב ביניהם. וב"ה סברי אין מחיצה זו חלוק דשות הלכך עירוב אחד לכולן ובתוך הטרקלין נמי מוציאים מזו לזו בלא עירוב שהטרקלין מחברן וכיון דביניהם א"צ עירוב נעשה אחד מהן שליח לכולן כדאמרי' לקמן חמשה שגבו את עירוב' כלומר שדרים בחמשה בתים בחצר ועירבו ביניהם הוו להו חד ואם באו לערב עם אחרים עירוב אחד לכולם. ומודים כשמקצתן שרוים בחדרים או בעליות שהן צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה. דהוו להו כחמשה בתים ולא דמו לחמשה שגבו את עירובן שהרי לא עירבו ביניהם. במחיצות עראי עסקי' במתני' כעין ידיעות שאל"כ תקשי למ"ד בגמרא מחלוקת במחיצות המגיעות לתקרה מדתני ומודים כשמקצתן שרוים בחדרי' ובעליות שעירוב אחד לכולן: א"ר יהודה הסבר לא נחלקו ב"ש וב"ה על מחיצות המגיעות לתקרה שצריכין עירוב לכל חבורה וחבורה ועל מה נחלקו על מחיצות שאין מגיעות לתקרה שב"ש אומרים עירוב לכל [חבורה] וחבורה ובה"א עירוב אחד לכולן. הואיל שאינו מגיע לתקרה ואע"פ שהיא מחיצה גבוהה עשרה או יותר. אר"נ אמר רב הלכה כר' יהודה הסבר. דמחיצות המגיעות לתקרה מודו ב"ה א"ר נחמן בר יצחק מתני' נמי דיקא דקתני ומודים כשמקצתם שרוים בחדרים ועליות שצריכין עירו' לכל חבורה וחבורה מאי חדרי' ומאי עליות אילימא חדרים ממש. שלא היו מחוברים מעולם. ועליות ממש פשיטא אלא לאו כעין חדרים וכעין עליות. דהיינו מחיצה המגעת לתקרה וקתני מודים אלמא דבמחיצה המגעת לתקרה מודו בית הלל שצריך לכל חבורה וחבורה ליתן פת בעירוב החצר. ואם תאמר שאני מתניתין דבמחיצות גמורות וקבועות קא מיירי הלכך מודים ב"ה במגיעות לתקרה אבל פלוגת' דב"ש וב"ה דפליגי [במחיצות] עראי כעין ידיעות לעולם אימא לך דפליגי ב"ה ואפי' במגיעות לתקרה. תריץ דהני מילי דפרישית לעיל פלוגתייהו במחיצות עראי כגון ידיעות ה"מ למ"ד דבמחיצות המגיעות לתקרה פליגי כי היכי דלא תקשי ליה מתני' דקתני ומודים. אבל למ"ד דבמחיצות המגיעות לתקרה מודו ב"ה איירי מתני' במחיצות גמורות ולא דחקינן לאוקומי מתני' במחיצות רעועות ודייקי' שפיר מתני' כר' יהודה הסבר דמודו ב"ה במחיצו' המגיעות לתקרה. הלכך מחיצות המגיעות לתקרה צריך עירוב לכל חבורה וחבורה ושאין מגיעות לתקרה ואפי' גבוהות יותר מעשרה ואפי' קבועות עירוב א' לכולן. ובתוך הטרקלין נמי מוציאין מרשות זה לרשות זה בלא עירוב. כ"פ ה"ר משה שכולן כאנשי בית אחד חשיבי. והשתא דפרישית שחשובין כבית אחד אם באו בני הטרקלין לערב עם שאר בני חצר ושמו עירוב בחדר אחד של טרקלין אין בני הטרקלין צריכין ליתן פת דאמר שמואל במי שהוציאוהו בית שמניחין בו עירוב אין צריך ליתן פת דעירוב משום דירה וכולהו הכא דיירי. וכתב רבינו שמשון בר' אברהם זצ"ל שאם יש לאדם סופר או מלמד בביתו או כעין אותם הבחורים הבאים ללמוד תורה ושרוי כל אחד בחדר או בעליה בפני עצמו אע"פ שחלוקין מבעה"ב בפיתן (או) [אין] אומרין עליו ולא בעו עירוב בין יש להם פתח לרה"ר בין אין להם. דלא מבעיא אם כולם אוכלים במקום אחד אע"פ שכל אחד ישן בחדרו קיי"ל כרב דאמר לקמן מקום פיתא גרים אלא אפי' לשמואל דאמר מקום לינה גורם או אפילו אוכלים וישינים כל אחד בחדרו אין אוסרין זה על זה כיון שכולם משתמשין באותו בית בכל עסקי תשמישן באפייה ובישול ובכל דבר חשיבי כאילו אוכלים ושותים במקו' אחד אע"פ שיש להם פתח לצד רה"ר שהכל נקרא על שם בעה"ב ועוד דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו ולא זה ע"ז ומצי לסלוקינהו והו"ל בחמשה שכירים וחמשה לקיטים דלא אמרו להחמיר כדא' לעיל בפרקין דא"ל אביי לרב יוסף היו שם בבית עכו"ם חמשה שכירים ולקיטים דרים בחדרים ובעליות מהו לתת כולם בעירוב ואם שכח אחד ולא נתן יאסור על בני מבוי מי אמרי' כי היכי דמשוינן ליה לשכירו ולקיטו בעלים להקל ולהתיר עירוב במבוי דא"ר יהודה אמר שמואל אפי' שכירו ולקיטו של עכו"ם אם ישראל הוא נותן עירובו ודיו. הוו נמי בעלים להחמיר או דילמא לקולא שוינהו רבנן כבעלים (אפי') [אבל] לחומרא לא דכל בעירובין להקל א"ל אם אמרו שכירו ולקיטו להקל יאמרו להחמיר אלא אחד נותן עירובו ודיו. אע"פ ששרוים בחדרי' ובעליות. שאם כולם שרוים בבית אחד בזה לא היה מסתפק אביי דקאמר מהו דאפי' היה הבית שלהם לא היו אוסרים זה על זה. וכיון דגבי עכו"ם דדירתו לא שמה דירה לא אסרי אלא חשיבי כולהו כחד כ"ש גבי ישראל דדירתו שמה דירה דבטלה דירתו לגבי דירת בעה"ב ולא דמי למקצתם שרוים בחדרים ובעליות דהכא שיש כח לזה כמו לזה. ואע"פ שהקילו בעכו"ם טפי מבישראל דכי מושיל דוכתא לישראל אמרי' דישראל נותן עירובו ודיו אע"פ שאין העכו"ם רוצה להשכיר ובע"כ של עכו"ם כדאמרי' לעיל בפירוש גבי עובד' דהמן בר ריסתק וכה"ג בביתו של ישראל לא שרי. התם נמי טעמא משום דדירת עכו"ם לא חשיב' כל כך אבל מ"מ יש ללמוד דמדלא אסרי חמשה שכירים זה על זה גבי עכו"ם כ"ש גבי ישראל כדפרישית: