כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה מערבי' שנים ואין מערבין אחד ובפותיא בכל דהו הוי מחיצה והאי דנקט במתני' רחב ד' משום סיפא נקט ליה:
אמר אביי כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים והניח סולם רחב ד"ט מיכן בחצר זו וסולם רחב ד' טפחים מיכן בחצר זו ובהם עולין ויורדין מזו לזו. ואין בין זה לזה שלשה. בלומר אפי' אינם מכוונים זה כנגד זה אבל אין רחוקים זה מכנגד זה שלשה ממעט והוי כמכוונים והוי פתח ואם רצו מערבין אחד אבל מרוחקים זה מכנגד זה שלשה לאו פתח הוא. ולא אמרן אלא דלא הוי כותל ד' שאין נח להלך עליו. אבל הוי ברוחב כותל ד' אפי' מיפלגי טובא נמי שהרי עולה לראשו ומהלך בראשו עד שמגיע לסולם חבירו והוי פתח ומערבין אחד:
אמר רב יהודה אמ' שמואל כותל עשרה צריך סולם ארבעה עשר להתירו. שצריך למשוך רגלי הסולם ד"ט מן הכותל לפי שאין סולם זקוף נוח לעלות. ורבי' יצחק בר' שמואל זצ"ל אומר דכי ימשוך נמי י"ט מן הכותל כשיעור גובה הכותל יגיע ראש הסולם לראש הכותל דארבעה עשר הוא שיעור אלכסון של עשרה על עשרה דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא וכן בפר"ח זצ"ל. רב יוסף אמר אפי' שלשה עשר ומשהו. שכשתמשוך רגליו מן הכותל ארבעה לא יהא ראשו נמוך מן הכותל טפח וכיון דלא הוה טפח לית לן בה. אביי אמר אפי' אחד עשר ומשהו שכשתרחיק רגליו מן הכותל ארבעה יהא ראשו נמוך מן הכותל פחות מג' וכלבוד דמי. רב הונא בריה דרב (יוסף) [יהושע] אמר אפילו שבעה ומשהו. דסבירא ליה כרב דאמר סולם זקוף ממעט אע"פ שאין נוח לעלות הרי כשיזקוף אותו יהא ראשו נמוך מן הכותל פחות משלשה טפחים ושפיר דמי וכן הלכה וכ"פ ה"ר משה מיימון. והאי סולם המצרי שאין לו ארבעה [חווקים] דהואיל וקטן הוא ונוח ליטלו משם אינו ממעט ליתא דהא סולם של ז' טפחים ומשהו נוח ליטלו משם ואפ"ה ממעט כדפרישית וכן פירש רבי' שמואל דלית ליה להאי אמורא תהיא מתניתא דסולם הצורי:
אמר רב ביבי בר אביי בנה אצטבא ע"ג אצטבא. סמוך לכותל ויש אויר מפסיק בין זו לזו כגון שהיו לעליונה רגלים. אם יש בתחתונה אורך ארבעה ובה נתמעט גובהו של כותל מעשרה. ממעט. דל עליונה מהכא. א"נ אין בתחתונה ארבעה ויש בעליונה ארבעה ואין בין זה לזה שלשה. חשבינן להו כחד אף על פי שהמיעוט הזה קצר מלמטה הואיל ונתמלא שיעורו למעלה שפיר דמי וממעט אבל אם יש ביניהם שלשה תרתי נינהו ומיעוט באויר לא שמיה מיעוט. ונראה בעיני כגון שאצטבא העליונה למעלה מעשרה להכי בעינן שיהא בין העליונה לתחתונה פחות מג' דכלבוד דמי שאם היתה אצטבא עליונה למטה מעשרה אפי' היה ביניהם שלשה דל תחתונה מהכא ותמעט העליונה. ואמר ר"נ אמר רבה בר אבוה סולם ששליבותיו פורחות. שהוא עשוי כעין סולמות שלנו שיש אויר בין חווקירן והיינו פורחות שפורחות זו על גב [זו] וזקפו אצל הכותל אם יש בשליבה התחתונה ארבעה. ובה נתמעט הכותל מעשרה. אי נמי אין בתחתונה ארבעה ויש בשליבה העליונה ארבע' ואין בין זה לזה שלשה ממעט. כדפרי' גבי איצטבא. ויש פירושים שכתוב בהם ושליבה התחתונה נמי בשאין מובדלת מן הקרקע שלשה ולא איתבריר לי. משמע לפי' רבי' שלמה שפירש גבי אצטבא אם יש בתחתונה אורך ד' בה נתמעט גובהו של כותל דלא בעינן ד' על ד' וכן משמע גבי סולם שפי' כעין סולמות שלנו כי סולמות שלנו אורך החווקים יכול להיות ארבעה אבל אין רחבים ארבעה שעשוין כעין מקלות דקים. ולפירושו הא דאמ' לעיל בא למעטו לכותל מגובהו אם יש במיעוטו ארבעה מותר להשתמש בכל הכותל כולו אע"פ שאין בו ד' על ד' וקשה דמשמע אע"פ שאין מגיע לראש הכותל ולעיל פרישית דבעינן שיגיע לראש הכותל דאמר רב יהודה אמר שמואל כותל עשרה צריך סולם ארבעה עשר להתירו וכו'. ואין לומר דהתם בדלית ליה ארבעה דהא סתם סולם שמזכיר בכל דוכתי משמע דמיירי ברוחב ארבע כדפרי' לקמן גבי סולם מיכן וסולם [מיכן] וקשין באמצע וכן גבי חקק להשלי' בכותל בכמה. ואמרי' בסמוך אר"נ אמר רבה בר אבוה זיז היוצא מן הכותל והניח עליו סולם כל שהוא מיעטו ופירש"י כל שהוא אפי' אין ברחבו ארבעה מכלל דשאר סולם המתיר בלא זיז בעי ארבע' ואין נר' לומר דהא דבעינן שיהא סולם מגיע לראשו של כותל כגון שהיה בין זה לזה שלשה ושליבה התחתונה נמי גבוהה מן הארץ שלשה דהוי מיעוט באויר ולא שמיה מיעוט ולהכי בעינן שיגיע הסולם עד ראש הכותל. ומפרש רבי' תם זצ"ל דההיא בסולם שאינו קבוע ולהכי בעינן שיהא מגיע עד ראש הכותל. והקשה רבי' יצחק בר שמואל דהא לעיל גבי לול הפתוח מבית לעלייה מבעיא לן אם צריך סולם קבוע אי לא מכלל דבשאר דוכתי פשיטא לן דבעינן סולם קבוע ותו אם אינו קבוע (א') כיון דניטל בשבת אפי' מגיע עד ראש הכותל לא יועיל כמו חריץ שבין שתי חצירות דתנן לקמן דאפי' מלא קש או תבן מערבין שנים ואין מערבין אחד לפי שאינו קבוע שם ועתיד ליטלו ומפרש רבי' יצחק דהכא גבי איצטבא בעינן ד' על ד' דראוי לעמוד ולהתעכב עליו ולעלות על הכותל ולהכי לא בעינן אלא שיתמעט הכותל מעשרה אבל ההיא דבעינן שיגיע ראשו עד הכותל לא איירי ברוחב ד' על ד' וההיא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה גבי סולם ששליבותיו פורחות אומר רבי' יצחק בר שמואל דלאו כעין סולמות שלנו אלא כעין מדריגות ולא כעין מדריגות של אבנים שעשוין כמין סטיו לפנים מסטיו אלא המדרגות בולטים זה ע"ג זה שיש חלל ואויר בין שליבה לשליבה וזהו לשון פורחות כי ההיא דאמרי' בפ' קדשי קדשים בזבחים נמצא כבש פורח על גבי אמה יסוד ואמה סובב והם רחבי' ד' על ד' ולהכי לא חיישי' אלא שלא יהא מהם לראש הכותל עשרה ולא בעינן שיגיע לראש הכותל. (ואיצטבא) [ואיצטריך] דרב ביבי בר אביי ואצטריך דר"נ אמר רבה בר אבוה דאי מדרב ביבי בר אביי הוה אמינא ה"מ גבי איצטבא אבל גבי סולם כשאין. בתחתונה ארבעה ויש בעליונה ארבעה אפי' יש בין זה לזה שלשה ממעט דלא חשיב מיעוט באויר כיון דמאחורי הסולם הכל ביחד והוי כאצטבא אחת ואי מדר"נ אמר רבה בר אבוה הוה אמינא ה"מ גבי סולם אבל גבי איצטבא אפי' אין בין זה לזה שלשה הוי מיעוט באויר דאין איצטבא התחתונה מבטלת האויר [ולא חשיבא בסולם כל שהוא דחזי לעלייה ומבטל האויר] שתחת הזיז קמ"ל:
ואמר ר"נ אמר רבה בר אבוה זיז היוצא מן הכותל ד' על ד' והניח עליו סולם כל שהוא' ואפי' אין ברחבו ד'. מיעטו ולא אמרן אלא דאותביה עלוי'. שהעמידו בקרקע וסמך ראשו עליו בזיז דהוי כחד מיעוטא והרי בעליון ארבעה וכגון שאין חווקי הסולם מרוחקים ג'. אבל אותביה בהדיה. אצל ראשו נסמך לכותל. ארווחי ארוחיה. לזיז ולא הוי האי סולם מתחתיו דרגא לזיז ואין כאן מיעוט שהוא מובדל מן הקרקע הרבה:
ואר"נ אמר רבה בר אבוה כותל תשעה עשר צריך זיז אחר להתירו. בסולם כל שהוא והזיז יוצא באמצעיתו שאין גבוה עשרה לא ממנו ולמטה ולא ממנו ולמעלה. כותל עשרים צריך שני זיזין להתירו. אחד קודם עשרה תחתונים ואחד למעלה הימנו בתוך עשרה עליונים דאי הוה זיז גבוה עשרה לא סגי ליה בסולם כל שהוא מירי דהוה אכותל. ואמר רב חסדא והוא שהעמידן זה שלא כנגד זה. שיכול לקבוע סולם מזה לזה:
אמר רבה א"ר חייא דקלים שבבבל. דהיינו פסקי דקלים של בבל שהניחן סמוך לכותל למעט אין צריך לקובען בקרקע ואע"ג דדבר הניטל הוא דתורת כלי עלייהו דראויין למושב אפ"ה כבידן קובען ומתוך כבידן אין אדם בא ונוטלן. ורב יוסף א"ר אושעיא סולמות שבבבל אינן צריכין קבע מ"ט כבידן קובעתן מ"ר סולם כ"ש דקלים מאן דאמר דקלים אבל סולמות לא:
בעא מיניה רב יוסף מרבה סולם כ"ש מיכן [וסולם כ"ש מיכן] אצלו ואין בשניהם לא בזה ב"ט [ולא בזה ב"ט] רוחב וקבע (שני) קשין של תבואה כעין חווקין מזה לזה להשלימן לד' מהו. א"ל אין כף הרגל עולה בהן. בקשין וסתם עליי' רגלים באמצע הסולם הוא וזו אינה ראויה לכך הלכך אינו ממעט. קשין מיכן וקשין מיכן. להשלים רחבו לארבעה. וסולם באמצע מהו א"ל הרי כף הרגל עולה בסולם הלכך ממעט:
חקק להשלים בכותל. כגון שהסולם צר והכותל עב ובולט בצד הסולם או הסולם עומד בסוף קרן זוית וחקק בכותל כנגד חווקי הסולם להשלים רוחבו לארבעה. בכמה צריך [להשלים] הרוחב בגובה הכותל. א"ל בעשרה. ועד עשרה ישלימנו וכיון דאיכא בגובה עשרה רוחב ד' הוה ביה שיעור פתח ואע"ג דגבוה טובא לית לן בה. ופי' רבי' שמשון בר' אברהם דאע"ג דלא חקק בכותל אלא עד עשרה אין לחוש רק שיגיע הסולם עד ראש הכותל ור"ת פי' דבעשרה דקאמר היינו שלא ישאר מן הסולם עד ראש הכותל עשרה. חקקו כל הסולם בכותל. כעין שליבות ורחבו במשך הכותל ארבעה. בכמה. גובה צריך לחוק רוחב ד'. א"ל כמלא קומתו. של כותל צריך שיהא משך החווקין ארבעה. ומ"ש א"ל התם מסתלק ליה. התם כי איכ' סולם המגיע לראש הכותל נוח לעלות בו ומיהו לא חשיב למיהוי פתח בציר מרוחב ד' הלכך כי משוי ליה רוחב ד' בגובה עשרה פיתח' הוי אבל הכא אין נוח לעלות כל כך הלכך צריך לחקוק מלא קומתו. ורבי' שמואל פירש חקק להשלים בכותל בכמה. כגון סולם רחב ד' אבל אינו גבוה עשרה בכמה צריך להגביהו שידא חשוב סולם למעט את הכותל הגבוה יותר מעשרה ומ"ש. חקק להשלים מחקקו כולו בכותל. התם בחקק להשלים דאיכ' פורתא סולם מסתלק ליה ונוח (ללב) [לעלות בו]. מהני שמעתתא שמעינן דכל סולם דשמעתין בעינן שיהא ברחבו ארבעה:
בעא מיניה רב יוסף מרבה עשאו לאילן סולם מהו תבעי לרבנן תיבעי לרבי ע"ב לא קאמר רבי בפ' בכל מערבין הנותן עירובי תחומין באילן קנה עירוב דהתם טעמא משום מיקני שביתה ביה"ש הוא ודבר שהוא משום שבות כגון שימוש המחובר לא גזרו עליו ביה"ש הנ"מ בין השמשות אבל לגבי עירובי חצירות טעמא משום דפיתחא משוי ליה חד ע"י עירוב אי לאו דחזי לתשמישתי' כולי יומ' לאו פיתח' מיקרי הלכך לא שרי להו עירוביהו ביה"ש או דילמא אפילו לרבנן פתחא היא ואריא רביע עלת. איסור שבות אומר להם סורו ומ"מ פיתחא שמיה ומשוי להו חרא להשתמש דרך חורין:
עשאו לאשירה סולם מהו תבעי לר' יהודה תבעי לרבנן תבעי לר"י ע"כ לא קאמר ר' יהודה התם מותר לקנות בית באיסורי הנאה בפרק בכל מערבין התם הוא דבתר דיקנה לו עירוב לא ניחא ליה דלינטר. ולא איכפת ליה בשמירתו ואשתכח דלא מתהני מקברא אלא קניית עירוב לבד וההיא לאו הנאה הוא כדמפרש התם דאין מערבין לתחומין אלא לדבר מצוה ומצות לא ליהנות נתנו אבל עירובי חצירו' להנאתו הוא ולא לר"מ והויא הנאה. או דלמא אפי' לרבנן פתחא היא ואריא רביע עלה. ומ"מ החצירות מחוברים דאע"ג דאסיר בהנ'ת [הא] לא משתמש בה מידי ופתח' שמיה. א"ל אילן מותר ואשירה אסורה מתקיף לה ר"ח אדרבה אילן שאיסור שבת גרם לו ניתסר אשירה שאיסו' דבר אח' גרם לו נשתרי אתמ' נמי כי אתא רבין א"ר אלעזר וא"ל ר' אבהו א"ר יוחנן כל שאיסור [שבת גרם לו אסור כל שאיסור] דבר אחר גורם לו מותר. רב נחמן בר יצחק מתני הכי אילן פלוגתא דרבי ורבנן לרבי מערבין אחד לרבנן אין מערבין אחד אשירה פלוגתא דר"י ורבנן לרבי יהודה תורת פתח עליו וממעט לרבנן אינו ממעט ונראה בעיני דהלכה כר"ח דאילן אסו' ואשרה מותרת הואיל ור' אלעזר ור' אבהו א"ר יוחנן קאי כותיה ולרב נחמן בר יצחק נמי דאמר אילן פלוגתא דר' ורבנן דלרבי שרי ולרבנן אסור וקיי"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו מיהו לענין אשירה הוה משמע מדר"נ בר יצחק לאיסורא דהלכה כרבנן וה"ר משה מיימון פסק אילן מותר ואשירה אסורה.
מתני' כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה ורחב ד' היו בראשו פירות אלו עולין מיכן ואוכלין ואלו עולין מיכן ואוכלין בלבד שלא יורידו למטה דחשיב רשותא באפי נפשיה ולא מיבטל לא לגבי האי ולא לגבי האי. פירש רבי' יצחק בר שמואל דוקא כשאין אלו החצירות יכולות לערב יחד שאין פתח בין חצר לחצר וכותל זה מפסיק ביניהם לגמרי אבל אם יש פתח בכותל זה שבין החצירות שיטלות לערב יחד ועירבו לא מתסר להוריד למטה פירות שע"ג הכותל ומעלין אלו מיכן ואוכלין ואלו מיכן ואוכלין כיון שעירבו אבל אם לא עירבו אסו' דהני אסרי על הני האי כותל שביניהן שגבוה עשר' ורוחב ד' ודלא כר"ש דאמר לקמן גגות חצירות קרפיפות רשות אחת לכלים ששבתו בתוכם דלדידיה היה מותר להוריד למטה א"נ אפי' כר"ש אתיא וכדמפרש לקמן בפ' כל גגות מאי למטה למטה לבתים דמודה ר"ש דבתים וחצירות לאו רשות אחת והת' נמי פסקינן הלכה כר"ש אבל למטה לחצר מותר להוריד מן הכותל. אין בו רוחב ארבעה. בזה הכותל מאי. אמר רב אויר שתי רשויות שולטות בו כיון דלא חשיב למיהוי רשות' בטיל לגבי תרוייהו ורשות שתיהן החצירו' שולטו' בו ואוסרי' זה ע"ז ולא [יזיז בו אפילו מלא] נימא דאפי' על ראשו אסור לטלטל וכגון שלא עירבו כדברי רבי יצחק זצ"ל ור' יוחנן אמר אלו מעלין מיכן מחצירן לראשו ואוכלין ואלו מעלין מיכן מחצירן לראשו ואוכלין וה"ה דמורירין. תנן אילו עולין מיכן ואוכלין ואלו עולין מיכן ואוכלין עולין אין מעלין לא הכי קאמ' יש בו ארבעה עולין ואין מעלין אין בו ארבעה אפילו מעלין נמי. וה"ה דמורידין דמקום פטור הוא ובטיל לכאן ולכאן להקל וקיימא לן רב ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן:
אמר רבה בר רב הונא אמר ר"ג כותל שבין שתי חצירות. גבוה עשרה טפחים. וצדו אחד שוה לארץ כלומר גבוה הוא מן האחד ונמוך הוא לחבירתה כגון שקרקעיתה של זו גבוה כל כמה דלא גבוה עשרה קרי ליה שוה לארץ. נותנין אותו. להעלות ולהוריד מעליו. לזה ששוה לארץ. וחבירו אסור. דהוה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה נותנין לזה שתשמישו בנחת:
אמר רב שיזבי אר"נ חריץ שבין שתי חצירות. על פני כל אורך החצירות. עמוק עשרה טפחים מבדיל בין זו לזו והוה מחיצה מעליא. וצידו אחד שוה לארץ. שאינו עמוק ממנה עשרה שקרקעית' נמוך. נותנין לזה ששוה לארץ להעלות ולהוריד מעליו הוה לזה תשמישו בנחת. ולזה תשמישו בקשה נותנין לזה שתשמישו בנחת. הני תרי שמעתתא דכותל וחריץ נמי בחצירות שלא עירבו) אבל בחצירות שעירבו תרוייהו שרי:
כותל שהוא גבו' ובא למעטו אם יש במיעוטו ארבעה מותר להשתמש בכל הכותל כולו ואם לאו אין משתמש אלא כנגד המיעוט. וקס"ד שעשה עפר למטה בקרקע סמוך לכותל או בנה אצטבא או הניח שם פספסין. אם יש במיעוטו ארבעה. אורך לצד משך הכותל הוי כפתח וכיון דממנו ולמעלה גבוה כותל עשרה משתמש כל הכותל שהרי תשמישו בנחת שעולה דרך מיעוט פתחו. ואם לאו אין משתמש אלא כנגד המיעוט. ופרכי' מה נפשך אי אהני מיעוט. למיהוי פתחא. ככוליה כותל לשתמש ואי לא אהני אפי' כנגד המיעוט נמי לא אמר רבינא. לאו בממעטו מלמט' עסקינן דהתם ודאי בציר מארבעה לא מהני למידי אלא כגון שעקר חוליא מראשו. מגובהו של כותל קרי ראשו כדתנן היה בראשו פירות הלכך אי הוה מעוטא ארבעה אורך הוי פתחא לכל הכותל בציר מהכי פתחא היא דלא הוי אבל לאשתמושי ביה שרי כיון דלא גבוה עשרה לא הוי רשותא. וכבר פירשתי לעיל גבי איצטבא דבעינן ד' על ד' וכל הני מעוטי דשמעתי' כגון דליכא עשרה מראשו לראש הכותל: אמ' רב יחיאל כפה ספל. סמוך לכותל ומיעט גובהו מעשרה ממעט וכגון שהוא ארוך ארבעה הוי מיעוט. בין לענין למיהוי פתחא בין לענין שאילו עולין מיכן ואוכלין ואלו עולין מיכן ואוכלין כך פירש רבינו שמואל זצ"ל וכגון דחבריה בארעא ואית ליה אוגנים כעין ספלים שלנו דעכשיו עפר מונח עליהם והוי כעין מזיז עפר ממקומ' ודומה לחופר וכגון דבעי מרא וחצינא דהוי כלי שאינו ניטל בשבת דכל דבר הניטל בשבת אינו ממעט: אמר רב הונא עמוד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ארבעה רה"י הוא והנוטל ממנו או נותן עליו חייב ואם נעץ בו בראשו. יתד כל שהוא מיעטו לרחבו מארבעה וביטלו מתורת רה"י. אמר רב אדא בר אהבה ובגובה היתד שלשה. אבל אם אינו גבוה היתד ג' כגגה דעמוד חשוב ולא ממעט. אביי ורבא דאמרי תרווייהו אע"פ שאינו גבוה ג' מ"ט לא משתמש ליה רב אשי אמר אפי' שגבוה שלשה מ"ט אפשר דתלי ביה מידי וכיון דחזי ליה לתשמישתיה מיניה חשיב ולא ממעט ואפי' מלאו כולו ביתדות לא ממעט מפני שיכול להניח דף ארבעה או שוטח על יתידות בגד ומשתמש עליו בנחת הלכך לא ממעט:
מתני' נפרץ הכותל שבין שתי חצירות עד עשר אמות מערבין שנים אם רצו [מערבין] אחד מפני שהיא כפתח יותר מיכן הויא פירצה והוו להו כולהו כדיורי חצר אחת ואם עירבה כל אחת לעצמה הו"ל כחולקין את עירובן ואוסרין אלו על אלו הלכך מערבין אחד ואין מערבין שנים (אומ') [או] מבטלים רשות זו לזו דכחצר א' דמי: