וצריכין ישראל למהר לביהכ"נ בערב שבת מפני שצריכין להוסיף מחול על הקודש ולקבל השבת קודם שתשקע החמה מדאורייתא לר' ישמעאל דסבר תוספ' דאורייתא ולר"ע מדרבנן כדפרי' לעיל א"נ מפני תענוג שבת צריכין למהר כדפירש"י בפ' הקורא את המגילה עומד דת"ר ביו"ט מאחרין לבוא וממהרין לצאת בשבת ממהרין לבוא ) ומאחרין לצאת ביוה"כ ממהרין [לבוא] ומאחרין לצאת. ופרש"י ביו"ט מאחרין לבוא לביהכ"נ שצריך לטרוח בסעודת יום טוב כך מפורש במס' סופרים וממהרין לצאת. משום שמחת יו"ט. בשבת ממהרין לבוא. מפני עונג שבת. ע"כ רש"י. הלכך צריכין בע"ש למהר לבוא לביהכ"נ ומתפללים תפלת מנחה בדרך שמתפללים כל השנה ואין אומר והוא רחום קודם לפני ברכו כדרך שמתפללין בחול וכשמתפלל ערבית אומר אבות גבורות וקדושה ופותח אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית כו' עד ויכולו השמים כו' עד אשר ברא אלקים לעשות. או"א רצה במנוחתנו עד בא"י מקדש השבת ואומר עבודה והודאה וברכת השלום ואותם שמתפללין וכן כ' בתורתך ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו אשר ברא אלקים לעשות טעות הוא בידם אלא צריך להתחיל ויכולו השמים והארץ ולגמור הכל עד אשר ברא אלקים לעשות כדאמ' פ' כל כתבי הקודש אמר רב ואיתימא ר' יהושע בן לוי אפי' יחיד המתפלל בע"ש צריך לומר ויכולו ואמר רב המנונא כל המתפלל בע"ש [ואומר] ויכולו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה [שותף] להקב"ה במעשה בראשית שנא' ויכולו א"ת ויכולו אלא ויכלו אר"ח אמר מר עוקבא כל המתפלל בע"ש ואומ' ויכולו שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם בע"ש מביהכ"נ מניחין ידם על ראשו ואומרין לו וסר עונך וחטאתך תכופר ולאחר שגומרין התפלה פותח שליח צבור בקול רם ויכולו השמים והארץ ופותחים כל הקהל אחריו ויכולו בקול רם בעמידה עד אשר ברא אלהים לעשות והטעם שאומרים בעמידה משום שזהו עדות להקב"ה שהיום שבת ממלאכתו וקיי"ל דעדים בעמידה דת"ר בפ' שבועת העדות ועמדו שני אנשים אשר להם הריב. בעדים הכתוב מדבר. וכשבא לקדש על שלחנו פותח שוב ביכולו וגומר נמצא ביד כל אחד ואחד ג"פ ויכולו וסמך למנהג זה אשכחן בשוח"ט כדמפר' התם דמשום בך נהגינו לומר ג"פ ויכולו משום דשלשה אשר כתיבי בפרשת ויכולו ושלשה אשר כתיבי בפ' פרה אדומה מלמד שכל האומר ג"פ ויכולו כפרה לכל עונותיו וכאילו קיים כל התורה כולה. וצ"ע לשון שוחר טוב. ולאחר שגומרי' הצבור בבית הכנסת אז פותח שליח [צבור] ברכה אחת מעין שבע ואומר ברוך אתה ה' או"א אלקי אברהם אלהי יצחק ואלקי יעקב האל הגדול הגבור והנורא אל עליון קונה שמים וארץ וכו' עד זכר למעשה בראשית או"א רצה במנוחתנו עד מקדש השבת. וסמך לברכה זו פ' במה מדליקין אמר רבא יו"ט שחל להיות בשבת שליח צבור היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר של יו"ט שאלמלא שבת אין שליח צבור יורד לפני התיבה ערבית ביו"ט פרש"י ש"צ היורד לפני התיבה ערבית מתפלל ברכה אחת מעין שבע מגן אבות בדברו משום סכנת המזיקין שלא הי' בתי כנסיות שלהם ביישוב וכל שאר לילי דחול היו עוסקין איש במלאכתו ובגומרו מלאכתו מתפלל בביתו ולא היו באים לביהכ"נ אבל ליל שבת היו באים לבהכ"נ וחשו שיש שאין ממהרין לבוא ושוהין אחר התפלה לכך האריכו תפלת הצבור. ע"כ רש"י. ומכאן יש קצת ראי' למה שאנו מקדשים בזה"ז בבהכ"נ אע"פ שאין אורחים יוצאים באותה ברכה ואע"פ שתחילת קידוש זה לא בא [אלא] לצורך האורחים כדאמ' פ' ערבי פסחים אותן בנ"א שקדשו בבית הכנסת אמר רב ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו ושמואל [אמר] אף ידי קידוש נמי לא יצאו אלא לרב ל"ל לקדושי בביתו כדי להוציא בניו וב"ב ושמואל אמר אף ידי קדוש נמי לא יצאו אלא לשמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא לאפוקי אורחים י"ח דדיירי בבי כנישתא ואכלו ושתו בבי כנישתא אלמא שעיקר קידוש של בהכ"נ לא בא אלא בעבור האורחים א"כ מעתה שאין אורחים בבהכ"נ מפני מה אנו מקדשים בביהכ"נ היה נראה כברכה לבטלה וי"ל הואיל שתחילה הוקבעה לצורך האורחין והורגלו בה בבית הכנסת נעשית עלינו כמו חובה וצריכים אנו לקדש תדיר אע"פ שבטלו האורחים מבהכ"נ מידי דהוה אברכה אחת מעין שבע שאנו מתפללין בע"ש אע"פ שביהכ"נ שלנו עתה בישוב ואין שייך אותו טעם בלל שפרשתי לעיל משום סכנת מזיקין. ועוד יש מקיימים מנהג שלנו שאנו מקדשים בביהכ"נ אע"פ שאין אורחים משום דא' בירושלמי פ' ולמ"ד אין קידוש אלא במקום סעודה אמאי מקדשים בבהכ"נ כדי לזכות בהן התנוקות. פי' שיריצו זה לפני זה כדי לשתות ולשמוע הקידוש כך שמעתי מפרשים. ותשובות הגאונים פירשו שמה שאנו מקדשים במקום [שאין] אורחים דההוא קידוש לרפואה הוי שחזן הכנסת שופך (לפני) [לבני] הכנסת על ידיהן ומעבירין על עיניהם להחזיר מאור עיניהם כדאמ' פ' ואלו קשרים בעא מניה רבי מר' ישמעאל בר' יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת א"ל בחול מי התירה שאני אומר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ומהדר לי' בקידושא דבי שמשא ואיני מבין דבריהם חדא דאין דרכנו במלכותנו שאנו מקדשין אע"פ שאין אורחים שיהא חזן הכנסת שופך על ידינו ותו דרש"י פיר' ומהדר לי' בקדושא דבי שמשא דהיינו השותה יין של קידוש היום בלילי שבתות משמע אפי' בביתו. ותו דבעי פ' ער"פ ושמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא הוה לי' למימר בעבור רפואה כדברי הגאונים מיהו מזאת פי' הר' יעקב הקדוש דקורביל זצ"ל למה לי לקדושי בבי כנישתא להטעים לתינוק שזהו דרך חובה אבל מקידוש של רפואה לא שאל שזה היה פשוט להם: