מתני' הדלת שבמוקצה. רחבה שאחורי הבתים ומשום הכי נקט לה לפי שאין משתמשין בה תדיר ואין בעה"ב חושש לעשות לה [דלת] תלויה כראוי וקבועה אלא זוקפה כנגד הפתח וכשהוא פותח מטילה על הארץ ויש שתלויות אבל נגררות בקרקע. אין נועלין בה. בשבת. משום דעביד בנין או אפילו כשהוא תלויה ונגררת אין זה קבע וכשהוא מגביהה על המשקוף כיון שאינה קבועה שם מיחזי כבונה. וחרקין שבפרצה. קוצין שעשאן חבילות והתקינום לסתום בהם פרצה ופעמים שהיא פתוחה. ומחצלת של קנים. אין נועלין בהם אא"כ היו גבוהין מן הארץ ואפי' מלא נימא. ורמינהו דלת הנגררת [ומחצלת הנגררת] וקנקן הנגרר. דהיינו כלי שאוחזין בו אחורי המחרישה כשחורשין ויש נועלין ומעמידין אותו כנגד הפתח במקום הדלת. בזמן שקשורין ותלוין נועלין בהם בשבת ואצ"ל ביו"ט. אלמא אתלייה הוא דקפיד אבל אגבוהין מן הארץ לא חייש. אמר אביי כשיש להם ציר. דמוכחא מילתא דדלת גמורה היא והרי היא קשורה ותלויה הלכך לא מחזי כבונה. רבא אמר כשהיה להם ציר. ואע"ג דהשתא ליכא היכרא הוא. תני ר' חייא דלת אלמנה. כלומר דלת שהיא אלמנה מתקוניה. הנגררת אין מועלין בה היכי דמי דלת אלמנה איכא דאמרי דחד דפא. שעשויה מקרש אחד דהשתא ודאי מיחזי כבונה ונותן קרש בכותל שאין בה היכר דלת. ואיכא דאמרי דלית לה (בשמי) [גשמה]. שאין לה בריחין המחברי' אותה ׃