אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם
אמרינן בפרק אין צדין ופ"ק דמגילה תניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ור' יהודה מתיר במכשירי אוכל נפש מ"ט דת"ק דאמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשיריו ור' יהודה אמר אמר קרא לכם לכל צרכיכם ואידך נמי הכתיב לכם אמר לך מיבעי ליה לכם ולא לעכו"ם ואידך נמי הכתיב הוא אמר לך כתיב הוא וכתיב לכם ל"ק כאן במכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט כאן במכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט. ומדקדקין מיכן מדמחלק ר' יהודה בין מכשירין שאפשר למכשירין שאי אפשר מכלל דאוכל נפש גופיה אפי' אפשר מותר ולעיל בזו הלכה מסיק אמר ליה רבא לר"ח דרשי' משמך הלכה כר' יהודה א"ל יהא רעוא כל כי הני מילי מעלייתא תדרשי משמאי הלכה כר' יהודה דאפי' אוכל שאיפשר מותר לעשותו ביום טוב. ואין זה נכון חדא דא"כ הכי יהוה ליה למימר כתיב הוא וכתיב לכם הא כיצד כאן במכשירין הא באוכלין הא דכתיב לכם דמשמע לרבות היינו באוכלין ובא לרבות אוכלין שאיפשר והא דכתיב הוא דמשמע היינו למעט במכשירין ובא למעט במכשירין שאיפשר. ועוד לדבריהם לכאורה קשיא דרב חסדא אדרב חסדא דא"כ רב חסדא סבר אוכל שאיפשר מותר ותנן לקמן ביו"ט בש"א תבלין נידוכין כדרכן וכו' ומסיק בגמ' כ"ע מיהא מלח בעיא שינוי מ"ט רב הונא ורב חסדא חד אמר כל הקדירות צריכות מלח ואין כל הקדירה צריכה תבלין וחד אמר כל התבלין מפיגין טעמן ומלח אין מפיגין טעמן אלמא ר"ח סבר דאוכל שאיפשר אסור ומדאמר ליה רבא לרב אחא ברדלא כי דייקת אצלי אצלויי ותו מדרב ששת שמע קל בוכנא ואמר הא לאו מגו ביתאי ומדת"ר אין עושין טסני ביו"ט ומדרב פפא לא אכל דייסא מכולהו שמעינן דאוכל שאיפשר שאסור. וההיא דאין צדין נראה בעיני אני המחבר דה"פ דבין רבנן בין ר' יהודה כולהו סברי דאוכל נפש שאיפשר שאסור לעשותו ביום טוב ובהא פליגי דר' יהודה סבר יש למכשירין דין אוכל דמכשירין שאי אפשר מותר לעשותן ביו"ט ורבנן סברי אין למכשירין דין אוכל ואע"ג דלא איפשר אסור והיינו דא"ל רב חסדא לרבא יהא רעוא דכל כי הני מלי מעלייתא תדרש משמי שיש למכשירי' דין אוכל היכא דלא איפשר מעיו"ט. וההיא דסתם לן תנא פ"ק דמגילה דלא כר' יהודה דתנן אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ואמרינן בגמ' [הא] לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין מתני' דלא כר' יהודה וכו' מה יעשה רב חסדא מההיא סתמא. וזה לשון ה"ג ואסור למיעבד מלאכה ביומא טבא לבר מצורכי אכילה דכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל וגו' ומידי דלצורכי אכילה דקאמר דשרי ה"מ דברים שא"א לעשותן מלפני יו"ט כגון שחיטה ואפיה. ובישול אבל דברים שאיפשר לעשותן מלפני יו"ט כגון טחינה והרקדה אסורין ביו"ט עכ"ל ה"ג ובסמוך כתוב בדם ומכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מעיו"ט כגון סכין שנפגמה ושפוד שנרצ' וגריפת תנור ביו"ט פלוגתא דר' יהודה ורבנן דתניא אין בין יו"ט לשבת וכו' ואע"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים וסתם לן תנא במגילה אין בין יו"ט לשבת אלא אוכלי נפש בלבד כיון דקא רמינן משילין פירות דרך ארובה ביו"ט לאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד וקא מפרק רבא הא ב"ש והא ב"ה פירוש הלכה היא כב"ה וקם ליה ר' יהודה בשיטתייהו דב"ה לפיכך הלכה כר' יהודה וא"ל רב חסדא לרבא כל כי הני מילי מעלייתא תדרש משמאי עכ"ל וזה לשון ה"ר משה מיימון זצ"ל כל מלאכה שאפשר לעשותה מעיו"ט ולא היה בה הפסד ממון ולא חסרון אם נעשית מבערב אסרו חכמים לעשות אותה ביו"ט אע"פ שהיא צורך אכילה עכ"ל:
Loading...
Volume II, Siman 248
1
Loading...