מתני' אין מעכבין את התינוקות מלתקוע תנוקות הוא דלא מעכבין הא הנשים מעכבין והא תניא אין מעכבין לא את התינוקות ולא את הנשים מלתקוע אמר אביי ל"ק הא ר' יהודה הא ר' יוסי ור"ש דתניא דבר אל בני ישראל וסמכו בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ר' יוסי ור"ש אומרים נשים סומכות רשות פירש"י הא נשים מעכבות דפטורות לגמרי דמ"ע שהז"ג הוא וכי תקעי איכא בל תוסיף. בני ישראל סומכין דבר אל בני ישראל ואמרת אליה' וכתיב בההוא ענינא וסמך ידו. סומכות רשות. אלמא [אע"ג] דפטרינהו קרא ליכא איסורא וה"ה למ"ע שהז"ג עכ"ל מספקא ליה לרבי' יצחק בר אשר זצ"ל אליבא דר' יוסי ור"ש אם יכולות לברך על שופר או על שאר מצוות שאינן מחויבות אי חשיב ברכ' אי לאו הואיל דשרינן להו לתקוע אע"ג דשבות הוא משמע דבטוב הם עושות ומקבלות שכר להכי נמי מברכות דלגמרי רשות הוא להן לקיים כמו לאנשים או דילמא האי דשרינן להו היינו משו' שבות ותקיעה בר"ה כיון שהותרה לאנשי' דהא אפילו רצה לתקוע כל היום הרשות בידו ואע"פ שיצא כבר להכי נמי בנשי' אינה שבות אבל האיך תברך אשר קדשנו וצונו והיא לא נצטוית וכתב בשם רש"י שהיה אוסר ורבי' יצחק בר יהודה היה מתיר לנשי' לברך על כל מצות עשה שהז"ג והיה מביא [ראיה] מפרק הקורא את המגילה עומד דת"ר הכל עולין למנין ז' אפי' אשה אפילו קטן ואע"ג דאשה פטורה מת"ת כדאי' פ"ק דקדושין ור"פ בכל מערבין אפ"ה מברכת ור"ת אומר דאין זו ראיה דברכת לפניה ולאחריה לאו משום מצות ת"ת שאפי' בירך ברכת הערב נא או נפטר באהבה רבה חוזר ומברך תדע דבמקו' שאין לוי כהן קורא במקו' לוי ומברך אע"פ שכבר ברך בקריאה ראשונה. ועוד איכא למימר דהא דאשה עולה היינו באמצע שלא היו רגילין לברך כדאיתא פרק הקורא את המגילה עומד תנא פותח ומברך לפניה וחותם ומברך לאחריה והאידנא דמברכי' כולהו גזירה משום הנכנסין [ומשום היוצאים] מיהו עולין למנין שבעה משמע בסוף שבעה. ומקטן דמברך [ברכת] המזון אע"ג דהוא פטור אין ראיה לאשה דקטן בא לחיוב וחייב לחנכו ואינו מוזהר על לא תשא שמע שוא. ור"ת מתיר לנשי' לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא אע"פ דפטורות ומביא ראיה משמעתי' דר' יוסי מתיר לנשי' לסמוך אע"ג דסת' לן תנא הלכה כר' יהודה הלכה כר' יוסי דנמוקו עמו. ואינה ראיה דבפ' אין דורשין מוקי לה באקפי ידייהו דליתא לסמיכ' כלל. ותו דבפרק מי שהוציאוהו ר' יעקב ור' זריקא אמרו הלכה כר' עקיבא מחבירו וכר' יוסי מחבירו וכרבי מחבירו וכי היכי דכר' עקיבא ורבי מחבירו ולא מחבריו ה"נ ר' יוסי מחבירו ולא מחבריו דגבי הדדי איתאמרו ותו דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא קיי"ל הלכה כסתם משנה ותו דתנן בפרק כל פסולי המוקדשין בכור שניסמית עינו ושנקטע ידו ושנשברה רגלו ה"ז ישחט ע"פ שלשה בני הכנסת ר' יוסי אומר אפי' יש שם עשרים ושלשה אינו נשחט אלא ע"פ מומחה אמר רב חננאל אמר רב אין הלכה כר' יוסי פשיטא יחיד ורבי' הלכה כרבים מהו דתימא ר' יוסי נמוקו עמו פי' והוי הלכה כמותו אפי' כנגד רבים קמ"ל דווקא מחבירו הלכה כמותו לא מחבריו וסתמא דמתני' רבי' הלכך אין הלכה כמותו אלא כר' יהודה דסתם לן תנא כותיה ועוד מביא ראיה דאמרי' בעירובין ר"פ המוצא תפילין מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמי' מיכל מברכת אע"ג דפטורה ודמי לברכה שאינה צריכה ואשתו של יונה היתה מביאה עולת נדבה במקום עולת ראיה דאי משום עליית רגל גרירא ליכא קפידא. וגם זה אינה ראה דהתם מוקמי' לה כרבי יוסי דאמר נשים סומכות כדאוקימנא הכא הא דתניא אין מעכבין את הנשים מלתקוע נמי כר' יוסי והוא גופא כתב רבי' יצחק בר' אשר שהיה רש"י אוסר להן לברך אלא הא דאין מעכבין אותן מלתקוע היינו בלא ברכה. ה"נ התם י"ל דמיכל היתה מנחת תפילין בלא ברכה (ודכוותיה) [ורבותיה] דאע"ג דאשה ערוה היא ושיער באשה ערוה אפ"ה לא מיחו בידה חכמים ואשתו של יונה היתה מביאה עולת נדבה ולא מיחו בידה חכמים ולא חששו שמא תביא עולת ראיה דכהנים זריזים הם ולא יקריבו בתורת חובה אלא בתורת נדבה ומה בכך ולואי שהיתה מקרבת נדרים ונדבות בכל יום. ותו דאמרי' בירוש' נשים [מנין] ת"ל ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם את שחייב בתלמוד חייב בתפילין את [שאינו] חייב בתלמוד אינו חייב בתפילין התיבון הרי מיכל בת שאול שהיתה לובשת תפילין ואשתו של יונה שהיתה עולה לרגל ולא מיחו בידיהן ר' (חייא) [חזקי'] בשם ר' אבהו אשתו של יונה הושבה מיכל בת שאול מיחו בידה חכמים ותלמוד דידן נמי דלא שני הכי לאו משום דפליג אירושלמי אלא משום שהשיב לו אפי' לפי דבריו שהוא סובר שלא מיחו בידיהן אין להביא משם דמצי למימר ר' יוסי הוא והירושלמי השיב לפי האמת ולא פליגי גמרא דידן והירושלמי אהדדי הלכך אין משם ראיה. ועוד הביא ראיה מפ' החובל דאמר רב יוסף מריש הוה אמינא כל דאמר לי הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבדינא יומא טבא לרבנן מ"ט דלא מפקידנא ועבידנא ואי במקום פטור מן הדבר ועושהו אסור לברך א"כ מאי יומא טבא הוה בעי למיעבד והלא היה מפסיד כל הברכות ציצית תפילין מגילה נ"ח לולב סוכה והבדלה וקידוש היום וברכות דק"ש שחרית וערבית וכל הברכות כולן ואמרי' בפ' המניח את הכד האי מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דברכות. ותו הביא ראיה מפ' ערבי פסחים דאמר רב אחא בר יעקב סומא פטור מלומר הגדה כתיב הכא בעבור זה וכתי' התם בננו זה מה להלן פרט לסומא אף כאן פרט לסומא איני והאמר רבינ' אמר לי מרימר שאלתינהו לרבנן בי רב ששת מאן אמר אגדת' (דרב) [בי רב] ששת ואמרי לי רב ששת שאלתינהו לרבנן דבי רב יוסף מאן אמר אגדת' (דרב) [בי רב] יוסף וא"ל רב יוסף אמרי קסברי רבנן מצה בזה"ז דרבנן אלמא דמדהיו מוציאין אחרים י"ח מוכיח דמחייבי אבל ממה שהיו מברכין לא מדקדקי מידי ש"מ אפי' היכא דפטורי שרי לברוכי. ומשום מברך ברכה שא"צ דקעב' בלא תשא ליכא דדרשה דרבנן היא כדאמר פ' מי שמתו ספק קרא אמת ויציב ספק לא קרא חוזר וקורא. ואומר רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דאין ראיה מסומא לאשה דאע"ג דסומא פטור מדאורייתא מדרבנן מיהא מחייב כדמוכח ההיא דערבי פסחים דמשני קסברי רב ששת ורב יוסף מצה בזה"ז דרבנן ולכך היו יכולים להוציא אחרים ש"מ דאינהו נמי מיחייבי מדרבנן וכיון דמחייבי מדרבנן יכולין לברך כמו נר חנוכה וכל מצות דרבנן. ומיהו לאו ראיה היא דלעולם נוכל לומר דרשות הם ואפ"ה היו יכולין להוציא הואיל ומצה דרבנן הוא דרשות יכול להוציא בר חיובא דרבנן כההיא דפ' מי שמתו דמייתי התם דבן מברך לאביו ומוקי לה באכל שיעורא דרבנן וכההיא דפ' הקורא את המגילה למפרע דתנן הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו ר' יהודה מכשיר בקטן וכההיא דפרק הקורא את המגילה עומד דת"ר הכל עולין למנין שבעה אפי' אשה אפי' קטן אבל יש להביא ראיה מפ' הקורא את המגילה עומד ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאודרות מימיו לא יפרוס על שמע משמע הא ראה אע"ג דהשתא נסתמא פורס על שמע ואמאי והלא ר' יהוד' פוטר סומא מכל המצות האמורות בתורה בפ' החובל אע"כ יש לך לומר דר' יהודה סבר דחייב מדרבנן ואפ"ה היה שמת רב יוסף כיון דמדאורייתא לא מיפקד ועביד ומשום הכי היה יכול לברך על כל המצות שיכול לומר וצונו כיון דמחייב מדרבנן. מיהו בירושלמי דמגילה ור"פ אלו הן הגולין מוקי הא דר' יהודה ביושב בבית אפל משמע שר"ל דכל שלא ראה מאורות מימיו דקאמר ר' יהודה כגון שנולד במערה ואינו סומא. מיהו גמרא דידן חולק על ירושלמי ורוצה לומר דבסומא עסקי' דקאמר בגמרא ר' יהודה הכא משום הנאה הוא והא לית ליה הנאה ורבנן אית ליה הנאה כר' יוסי דא"ר יוסי כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה שנאמר והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפילה אמרתי מאי איכפת ליה בין אפילה לאורה עד שבא מעשה לידי פעם אחת הייתי מהלך בדרך באשון לילה ואפילה וראיתי סומא אחד ואבוקה בידו אמרתי לו בני אבוקה זו למה אמר לי כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתים ומן הקוצים ומן הברקנים. ובאותו שרואה יפה אלא שנולד במערה ולא ראה מאורות מימיו לא שייך האי טעמא. אלא ודאי בסומא קאמר ר' יהודה וקסבר דמיחייב מדרבנן ויכול לברך על המצות כדפרי' אבל אשה לא מיחייבא במצות שהז"ג אפי' מדרבנן כההיא דפ' מי שמתו דא"ר אבהו נשים חייבו' בקידוש היום ד"ת ופריך אמאי מצות [עשה] שהז"ג הוא וכל מצות עשה שהז"ג נשים פטורות אמר אביי מדרבנן א"ל והא ד"ת קאמר ועוד כל היכא דפטורין מדאורייתא ליחייבינהו מדרבנן וכו' הא למדת דאפי' מדרבנן לא מיחייבו. והכי מוכח בפ"ק דסוכה דא"ר יהודה מעשה בסוכתה של הילני המלכה בלוד שהיתה גבוהה מכ' אמה והיו זקנים נכנסין ויושבין אצלה ולא אמרו לה כלום א"ל משם ראיה אשה היא והיא פטורה מן הסוכה אלמא דאפי' מדרבנן לא מיחייבא. ותנן בפ' הישן מעשה שילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך ע"ג המיטה בשביל התינוק דוקא בשביל התינוק אבל בשביל כלתו לא אלמא לא מיחייבא אפי' מדרבנן וכיון דאפי' מדרבנן לא מיחייבו האיך יאמרו וצונו. ומה שסומא חייב מדרבנן והאשה פטורה אפילו מדרבנן יש טעם טוב בדבר דהחמירו חכמים בסומא משום דהוי מינא דבר חיובא ועוד שלא יראה כעכו"ם דאי פטרת ליה מכל המצות נמצא דאינו נוהג בתור' ישראל כלל אבל אשה אי פטרת לה לגמרי בכל מצות עשה שהז"ג יש עדיין מצות דחייבה בהו הלכך אין אשה מברכת על שום מצות עשה שהז"ג כדברי רש"י זצ"ל ׃