מתני' אתרוג היבש והגזול פסול ת"ר פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה אתרוג אימא פלפלי משום דלא איפשר היכי ניעבד ננקוט חדא חדא לא מינכרא קיחתה ננקוט תרתי תלת פרי אח' אמר רחמנא ולא שנים ושלשה פירות הלכך לא אפשר:
מתני' עלתה חזזית על רובו פסול פי' כמין אבעבועות דקות ולשון אחר פי' רבי' יהודה בר נתן זצ"ל לקויה שנשתנה האתרוג מחמת לקויה אר"ח דבר זה רבינו הגדול אמרו המקום יהי' בעזרו ל"ש אלא במקום אחד אבל בשנים וג' מקומות כשר א"ל רבא אדרבה מחזי כמנומר ופסול אלא אי איתמר הכי איתמר על מיעוטו כשר ל"ש אלא במקום אחד אבל בב' וג' מקומות הוי כמנומר ופסול אמר רבא ועל חוטמו אפי' משהו פסול. בחוטמו בעובי גבהו שמשפע משם ויורד לצר ראשו אפילו כל שהו פסול שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות שבו שבאותו עובי אדם נותן עיניו. ל"א פי' רבי' יהודה בר נתן חוטמו ראש האתרוג אפי'. משהו פסול דנראה כנגד העין:
מתני' ניטלה פיטמתו פסול ניטלה עוקצו כשר תני ר' יצחק בן אלעזר ניטלה בוכנתו. פיטמתו. ראש האתרוג ודומה לו הפיטמא של רימון ור' יצחק הוה תני במתני' במקום פיטמתו בוכנתו לפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנא. וזה לשון רבינו יהודה בר נתן תני ר' יצחק הא דאמר מתני' דניטלה פיטמתו לאו משום פרח פיטמא לחודיה פסלינ' אא"כ ניטלה בוכנתו דהיינו ראש האתרוג ועומד כעלי הנכנס בתוך המכתשת דהיינו כעין בוכנא דאסיתא. ובדבר זה נחלקו גדולי הדור רבותיו של [רש"י] ר' יעקב בר יקר ורבי' יצחק הלוי מ"כ דר' יעקב בר יקר סבר דפיטמתו היינו אותו ראש המשופע דמשו"ה הוי [פסול] דהיינו חסרון גמור ולא קרינא ביה הדר לאכשורי ביום ראשון וניטל עוקצו היינו זנבו כמין עוקצי תאנים ומשו"ה כשר הואיל ואינו חסר כלום דזנבו עץ בעלמא הוא ובלבד שניטל זנבו באותו צד שלא יהא נחסר גוף האתרוג כלום אבל אי נחסר התם ודאי פסול והיכא דליכא אחרינא אפי' נקב מפולש בו כשר ובלבד שלא יהא חסר אלא משהו ובלבד שלא מצא אחר לקנות אבל אם מצא אחר לקנות הדר ממנו וסמך על זה ולא קנאו אסור לכתחילה ואותו שניטלה זנבו אפי' לכתחילה מותר ורבי' יצחק הלוי סבר דפיטמתו היינו זנבו ועוקצו נמי היינו זנבו אלא דפיטמתו קרי אותו מיעוט בגומת האתרוג ומה שלמעלה מן האתרוג קרי עוקצו והכי מתפרשא מתני' אליביה ניטלה פיטמתו מה שבתוך הגומא ניטל הימנו הוה פסול דדמי' כי חסרון שלם משום דעד השתא הויא גומא שלימה והשתא ריקנית ואמטו להכי קרי ר' יצחק דפיטמתו היינו בוכנתו דאותו מיעוט דמכונס בגומ' דמי כי בוכנ' דאסית' ואמטו להכי היכא דניטל עוקצו הוי כשר משום דלאו מידי חסר ונראין דברי ר' יעקב בר יקר מדברי ר' יצחק הלוי דבשלמא לר' יעקב בר יקר דקאמר עוקצו היינו זנבו היינו רבותא דקאמר תנא לאשמעינן דאפי' היכא דניטל כל זנבו לא קחשיב ליה מחוסר אלא לר' יצחק הלוי דלא קרי עוקצו אלא מה שמלמעלה מן האתרוג מאי קאתי לאשמעינן דקא מכשר ליה פשיטא מידי דהוה אעץ בעלמא ומשו"ה עבדינן הלכתא כר' יעקב בר יקר ור' [שלמה] נמי לא ס"ל כר' יצחק הלוי רבו אלא כדעתו דעתי אחר הוראת רבי יעקב רבו עכ"ל ורבי' יצחק אלפס פוסל בשניהם וז"ל פיטמתו דד של אתרוג והוא חוטמו כדתנן פיטמא של רימון והוא שושנתיה ופי' בוכנתו קנה העץ הנתון באתרוג שהוא תלוי בו באילן ובעיקר העץ סביביו כמין אסיתא והעץ יוצא ממנה ונמצא העץ בתוכה כמו בוכנא באסיתא ואם נעקר העץ שהוא בוכנתו מעיקרו [ולא נשתייר] ממנו בתוך אסיתא כלום נמצא מקומו כמין גומא שהיא כאסיתא ונראה כמין נקב וחסר ולפיכך פסול ואם נחתך העץ מלמעלה כמעט ונשתייר ממנו כל שהוא בתוך הגומא כשר וזהו ניטל עוקצו כשר עכ"ל הרי הוא סובר כר' יצחק הלוי בעץ שבזנבו אלא שפי' פטמתו דד של אתרוג דהיינו כרבי' יעקב בר יקר מיהו בניטלה ראש האתרוג עם הפרח גם רבי' יצחק הלוי מודה דפסול דהא חסר הוא אלא שהוא מחמיר ופוסל גם כשניטל כל העץ שבגומא אע"פ שלא נחסר מגוף האתרוג כלום ובזה מכשיר רבי' יעקב בר יקר ורבי' יצחק אלפס פסיל. הלכך היכא שנטל האתרוג עם הפרח לכ"ע פסול (והוא) [והיכא] שניטל העץ מזנבו למעל' מן האתרוג לכ"ע כשר והיכא דניטל כל העץ מזנבו ולא נשאר בגומא כלום רבי' יצחק הלוי ורבי' יצחק אלפס פסלי ורבי' יעקב בר יקר ורש"י ורבי' יהודה בר נתן מכשרי ופר"ח פי' כרבי' יצחק הלוי וגם בערוך פי' בשם רבי' גרשום כפי' רבי' יצחק הלוי זצ"ל. ירושלמי ניטלה פיטמתו תמן אמרין שושנתו דהיינו משמע כפירוש רבי' יעקב בר יקר זצ"ל.
מתני נקלף נסדק חסר כל שהוא פסול חדא מילתא היא דאילו ניקב ולא חסר שתחב בו מחט והוציאה כשר כדקתני סיפא. אמר רבא האי אתרוג דאגליד כאהינא סומקא כשר פי' שנקלף כאהינא סומקא תמרא אדומה (כשר) ואף זה לאחר שנקלף נהפך לאדמומית כדרך כל הנקלפים בפירו' והא אנן תנן נקלף פסול לא קשיא הא בכולה כשירה הא במקצתה פסולה דמנומר הוא וכן פי' רבי' יהודה בר נתן אבל רבי' יצחק אלפס ורבי' שמואל פירשו בכולו פסול במקצתו כשר:
מתני' ניקב ולא חסר כשר. תני עולא בר חנינא ניקב נקב מפולש במשהו אבל ניקבו במחט דלא חסר שאינו מפולש. בכאיסר אם רחב פסול ואע"פ שלא חסר כלום כגון שתחבו בו יתד עבה ומתני' דמכשר בפחות מכאיסר ובשאינו מפולש. תניא אתרוג תפוח. סרוח כבוש ". בחומץ או בחרדל. שלוק מבושל ביותר באור ברותחין. כושי פי' שחור. לבן ומנומר פסול אתרוג העגול ככדור פסול ויש אומרים אף התיום פי' ששנים דבוקי' יחד: אתרוג הבוסר שהוא קטן כפול הלבן כדאמרי' בברכו' הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן ר"ע פוסל וחכמים מכשירין והלכה כחכמים ומיירי בבוסר שעתיד לגדל והא דפליגי בקטן במתני' דאין עתיד לגדל יותר. גדלו בדפוס שעשה לו דפוס כשהוא קטן ונתנו בתוכו במחובר וגדל במידת הדפוס ועשאו כמין ברי' אחרת שאינו דומה לאתרוג כלל פסול. ותפוח וסרוח דפסילי אידי ואידי מבחוץ ותפוח אע"ג דלא סרוח וסרוח אע"ג דלא תפוח כגון שנפלו גשמים בתלוש עליו ותפח סרוח נרקב. ל"א אמרי תפוח נרקב סרוח ריחו רע מחמת תולעי' שאכלוהו:
מתני' אתרוג כושי פסול והתניא כושי כשר דומה לכושי פסול פי' שגדל כאן והרי הוא שחור [אמר אביי] כי תנן נמי מתני' דפסול בדומה לכושי דנראה הוא נדמה אבל כושי היינו אורחיה רבא אמר לא לעולם מתני' כושי עצמו פסול ול"ק הא לן והא להו מתניתין לבני א"י שרחוקים מארץ כוש ואינן רגילין בהן. ברייתא לבני בבל שקרובים לכושיים ורגילים בהן ומ"מ [בגדל] כאן ודומ' לכושי נדמה הוא ופסול:
מתני' הירוק ככרתי ר"מ מכשיר ור' יהודה פוסל. והלכה כר' יהודה. שיעור אתרוג קטן רמ"א כאגוז ור"י אומר כביצה ובגדול כדי שיאחז שתים בידו אחת דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אפי' אחת בשתי ידיו והלכה כר' יהודה בקטן והלכה כר' יוסי בגדול. ירושלמי אנן תנינן כאגוז ואית תניי תני עד כאגוז מ"ד כאגוז כאגוז עצמו כשר מ"ד עד כאגוז כאגוז עצמו פסול לא מצא כביצה כדיי הוא לסמוך עליו על ר"מ בשעת הדחק ומביא כאגוז כשר: איתמר אתרוג שנקבוהו עכברים אמר רב אין זה הדר איני והא ר' חנינא מטביל ביה אוכל מקצתו ויוצא בו ידי חובתו בנותר ומברך עליו והא (דנפק) [דנקט] דמטביל ביה משום שכל מאכלם ע"י טיבול היה. ולר' חנינא קשיא מתני' דקתני חסר כל שהו פסול בשלמא מתני' לר' חנינא לא קשיא כאן ביו"ט ראשון כאן ביו"ט שני אלא לרב קשיא דרבי חנינא דהא אפי' יו"ט שני נמי בעינן הדר כדריש פרקין אמר לך רב שאני נקיבת עכברים דמאיסה איכא דאמרי א"ר (יוסף) אף זה הדר דהא ר"ח מטבל ביה ונפק ביה ואלא קשי' מתניתין לתרוייהו לא קשיא הא ביו"ט ראשון והא בוי"ט שני ויש ספרים דגרס ולר' חנינא קשיא מתני' וליתא דלתרוייהו קשיא והכי גרס בפר"ח ופסק כלישנא בתרא דאף זה הדר וכן פסק רבי' יצחק אלפס דאף זה הדר וכתב מורי רב"י אב"י העזרי דאתרוג כמוש או מנומר שהוא פסול אם חתך מה שהיה כמוש או מנומר הימנו ושייר השאר שלם שפסול לברך עליו כיון שבא מכח פסול ומאוס ואע"ג דאם מיעטו ענביו ובא מכח פסול [כשר] התם משום דאינו ניכר המיעוט דיש שגדל בו ענבים הרבה ויש שגדל בו מעט וראיה דלרב משמע דאי אפשר לברך עליו אפי' ביו"ט שני בשום ענין אפי' יחתוך במקום שאכלו עכברים לא יברך ויטבל כרבי חנינא דר' חנינא לא איירי אלא באתרוג מהודר מתחילתו ועודו מהודר אלא שאינו שלם אבל היכא דלא הדר אי (אינש) [אפשר] לתקנו הדר בחיתוכו ואע"פ שי"ל דרב לא איירי אלא בשלא חתך הפסול ממנו אין נראה בעיני וכן אתרוג שנרקב נראה בעיני דלא גרע מכמוש ודין אחד להן עכ"ל: