והיכא שנקבר המת כבר פירשנו לעיל שאין מפנין אותו אפילו מקבר בזוי לקבר מכובד אא"כ תוך שלו מפנין אותו אפילו ממכובד לבזוי והא דתנן פ"ק דמו"ק ועוד אר"מ מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו ופירש"י זצ"ל כדי לקוברו במקום אחר הגון אין לפרש דהיינו ממכובד למכובד יותר מזה אלא כגון שלא היה משתמר היטב בזה הקבר ויש לחוש שמא יוציאוהו או שמא יכנסו מים לתוך קברו א"נ בקבר הנמצא כההיא דפ' נגמר הדין אז ודאי מצוה לפנותו מפני צער ובזיון המת שבזה אומר ר"מ שמותר ללקט כדמפרש בגמ' ששמחת הרגל עליו ואין האבילות חל עליו מתוך שהוא בשמחת יו"ט ור' יוסי אומר אבל הוא לו וקסבר אם ילקט חל עליו אבילות וכתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל דקיי"ל כר' יוסי הלכך אין מפנהו עד לאחר יו"ט אבל בחול אפי' ר"מ מודה דחל עליה אבילות כדתניא בגמרא המלקט עצמות אביו הרי הוא מתאבל עליהם כל היום ולערב אין מתאבל עליהם דאפי' אנינות דאורייתא אינה אלא ביום כדכתיב ואחריתה כיום מר ופירשה רב חסדא לברייתא ואפי' צרורין לו בסדינו כמה ימים ביום שרואה אותם מתאבל עליהם כל היום ותו לא ומתוקמא ברייתא (מפר') [שפיר] לר"מ נמי ולא בעי לשנויי דברייתא ר' יוסי היא דאמר אבל הוא לו ולר"מ ה"נ אין מתאבל דלא מסתבר למימר שיסבור שום תנא דליקוט עצמות הוי שמחה מיהו אם היה כהן אינו רשאי ללקט עצמות אביו ע"י עצמו דשמא נחסר מאביו ולא מצי ליטמאות לו כההיא דפרק ג' מינין בנזיר דאמר ר"ח נקטע ראשו של אביו אינו מטמא לו מ"ט אמר קרא לאביו בזמן שהיא שלם ולא בזמן שהוא חסר וכדתניא מעשה שמת אביו של ר' יצחק בגינזק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל את ר' יהושע בן אלישע וארבעה זקנים וא"ל לאביו בזמן [שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר]: