(תנג) ר"ח אסור בתענית
ר"ח אסור בתענית
כשהיו מקדשין את החודש היו עושין סעודה כדאמר בירושלמי בפ' בן סורר ומורה א"ר יוחנן לווין בריבית לחבורת מצוה ולקידוש החודש פי' לסעודת קידוש החודש כדאמר בירושלמי פ"ק דפסחים ר' ירמיה בעי בתי כנסיות ובתי מדרשות מהו שיהיו צריכין בדיקה מה צריכין ליה שכן מכניסים שם באבריות ובראשי חדשים פי' לעבר את החודש ואמר פרק בן סורר בירושלמי ר' יוחנן הוה עייל בי כנישתא בצפרא ומלקט פירורין ואכיל להו ואמר יהא חלקי עם מאן דמקדש ריש ירחא הכא. והאידנא נמי קיי"ל דאסור להתענות בר"ח כההיא דפ' סדר תעניות כיצד גמ' כל הכתוב [במגילת תענית] די לא למספד דת"ר אילין יומיא די לא להתענאה בהון ומקצתהון די לא למספד בהון מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא להתענאה בהון למה לי למימר מריש ירחא דניסן לימא מתרי בניסן דריש ירחא גופיה אסיר ושני לא נצרכ' אלא לאסור את שלפניו ופריך ותיפוק לי דהו"ל יום שלפני ר"ח ושני ר"ח גופיה דאורייתא ואין ד"ת צריכין חיזוק. הא למדת דר"ח אסור בתענית דאורייתא ואע"ג דהתם פירש"י איתוקם תמידא דלא למספד בהון ול"ג להתענאה היינו משום דקשיא ליה דאי גרסי' להתענאה היינו כר' יוסי (דאמר) [דאסר] והא ליכא למימר כר' יוסי מדפריך לקמן כמאן כר' יוסי דאמר [בין] לפניו [בין לאחריו] אסור מכלל דכדרבנן (עסקינן) [מוקמינן] לה אבל אי לאו משום יום שלפניו הוה מצי שפיר למיגרס להתענאה. וילפינן שפיר מהתם דר"ח אסור בתענית כדתנן במתני' אין גוזרין תענית על הצבור בר"ח ובפ"ק דר"ה איפלגו אמוראי אי בטלה מגילת תענית או לאו ואותיב רב אחא בר הונא בתלתא בתשרי בטלת אדכרתא מן שטרייא וכו' עד הב"ע בזמן שביהמ"ק קיים ופריך ותיפוק לי דהו"ל יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם פי' דהוא יום טוב בזמן שביהמ"ק קיים ושנינן לאסור יום שלפניו ופריך ותיפוק לי דהו"ל יום שלאחר ר"ח ושני ר"ח דאורייתא ודאורייתא לא בעי חיזוק והתם לענין תענית איירי. הא למדת דר"ח אסור בתענית. ואמר בירושלמי פ"ב דתענית ר' יעקב בר אבא מפקד לספריא אי אתת איתתא משאלונכון אמרין לה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים ור"ח וחוש"מ וחנוכה ופורים. הלכך איתבריר לן דר"ח אסור בתענית. ולא תקשי לך ההיא דפ' אלו דברים בפסחים גמ' צלייתו והדחת קרביו דאמר התם מר בריה דרבינא כולה שתא יתיב בתעניתא בר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורים כדמפרש התם טעמא ופירש"י ושבת לא חשיב דהא פשיטא דמצוה דכתיב וקראת לשבת עונג אבל ר"ח לא קחשיב שהיה אוכל בו וגם רש"י לא הזכירו א"כ היה מתענה בר"ח. הא לא קשיא שהרי הוא היה מתענה אפי' בחג הפסח ובחג הסוכות וסבר כר"א דאמר או כולו לה' או כולו לכם. ומה שהיה באלו אוכל היינו משום דבאילו אפי' ר"א מודה כדמפרש התם טעמא. וההיא דפ' שלשה שאכלו דמסיק גבי ר"ח דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל פי' ה"ר אליעזר ממיץ דהתם (קשי) [ה"ק] אי בעי אכיל דברים הטעונים ברכת המזון ואי בעי לא אכיל אלא שאר דברים אבל בתענית פשיטא דאסור כדפרישית. ואע"ג דפרישית דבר"ח אי בעי אכיל דברים הטעונים ברכת המזון ואי בעי לא אכיל אלא שאר דברים אעפ"כ המוציא על סעודת ר"ח ואוכל ושותה בו בטוב הרי זה משובח דאמרי' פרק יו"ט שחל תני רב תחליפא אבוה דר' בנאי חוזאה כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יוה"כ חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים ומוסיף עלה בירושלמי ור"ח וחוש"מ ובפסיקתא דיום ראשון של סוכות תני מר"ה נקצבין כל מזונותיו של אדם חוץ מה שמוציא בשבתות ובימים טובים ובר"ח וחוש"מ ואמרי' רפ"ק דמגילה ירושלמי קריית מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין [סעודת] ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין ׃