והדש תנא הדש והמנפץ והמנפט כולן מלאכה אחת הן. פירש"י המנפץ פשתן מגבעולין. והמנפט. צמר גפן בקשת בדרך האומנין וצמר גפן גידולי קרקע הוא ולהכי קרי ניפוט דידיה תולדת דש שמפרק גרעינין [ממנו] ולא קרי לי' תולדת מנפץ דצמר עכ"ל מדפי' וצמר גפן גידולי קרקע הוא ש"מ דסבר רש"י דאין דישה אלא בגידולי קרקע וכן כתב ה"ר משה מיימון זצ"ל דאין דישה אלא בגידולי קרקע והכי מוכח לקמן דת"ר הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת ר' יהודה אומר פציעה בכלל דישה א"ל אין פציעה בכלל דישה אמר רבא מ"ט דרבנן אין דישה אלא בגידולי קרקע ומסתמ' הלכה כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים. ובעיני אני המחבר היה נראה לפרש דהלכה כר"י דיש דישה שלא בגדולי קרקע שהרי פירש"י בההיא דאמר רב [פפא] האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי חייב שתים כו' דמפרק תולדה דדש הוא ושלהי המצניע אמרי' אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה חולב מחייב משום (מגבן) [מפרק] וכן פירש"י בההיא דחולב אדם עז לתוך הקדירה דמשום מפרק [הוא] והואיל דחולב היינו מפרק ומפרק היינו דש הא למדת שיש דישה שלא בגידולי [קרקע] אע"ג דבפ' בכל מערבין קרי לי' גידולי קרקע לענין ליקח במעות מעשר שני הא לאו ראיה הוא דה"נ איכא [התם מאן] דקרי לי' לדג גידולי קרקע וחלזון היינו דג ואיך ממעטי ליה רבנן ואמרי אין דישה אלא בגידולי קרקע למעוטי חלזון דלאו גידולי קרקע הוא. מיהו הריני מבטל דעתי לפני דעתם וכדבריהם כן הוא דודאי דאין דישה אלא בגידולי קרקע. והוא הראי' דקרי לה לבהמה גידולי קרקע בפ' בכל מערבין ודגים דאיכא מאן דאמר התם דגידולי קרקע נינהו ה"נ [דאית ליה] דיש בהם משום דישה והני תנאי דכלל גדול קסברי דדגים לאו גידולי קרקע נינהו. ועוד יכולני לפרש דבין רבנן ובין ר' יהודה כולהו סברי דאין דישה אלא בגידולי קרקע אלא דרבנן סברי דגים לאו גידולי קרקע נינהו והיינו דקאמר רבא מ"ט דרבנן אין דישה כו' כלומר הואיל דאין דישה אלא כגידולי קרקע [להכי] לא מחייב אלא אחת דדגים לאו גידולי קרקע נינהו שא"כ דביש דישה בגד"ק פליגי הול"ל מ"ט דרבנן קסברי אין דישה אלא בגידולי קרקע. וכ"פ ה"ר משה מיימון דמפרק תולדת דש. ושלהי המצניע פירש"י דאית דאמרי דמפרק תולדת קוצר וליתא. ואע"פ שפירשנו אליבא דהלכתא דאין דישה אלא בגידולי קרקע הני מילי מדאורייתא ולענין חיוב חטאת אבל מדרבנן יש דישה אפי' שלא בגידולי קרקע כההיא דפ' חבית דאמר רחב"א אמר רב סוחט אדם דג לצירו אפי' לתוך הקערה פירש"י סחיטת דג לצידו לאו משקה הוא אלא אוכלא משמע אבל לסחוט דג לדמו אסור וההיא נמי דאמר רב כבשין שסחטן לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור פירש רש"י פטור שאין זה מפרק שהרי המשקה הזה אינו יוצא מן הכבשים שלא גדל בתוכם. אבל אסור. גזירה אטו זתים וענבים [דמדאורייתא שרי] אלא דגזרי' מדרבנן הכי נמי דגזרי' שאינם גדולי קרקע אטי גידולי קרקע. וכ"כ ה"ר משה מיימון דאינו חייב מן התורה אלא על דריכת זתים וענבים בלבד וסחיטה תולדה דדישה הוא כדתנן פ' חבית אין סוחטין את הפירות ופירש"י דהו' לי' מפרק תולדה דדש ואמרי' בירושלמי פ' כלל גדול ר' חייא בשם ר' יוחנן דגים שסחטן אם לגופן מותר ואם למימיהן אסור משמע איסורא בעלמא מדרבנן מיהו לעיל [בהך] שמעתא גופה מסיק ר"ח בשם ר' יוחנן דג שסחטו אם לגופו ה"ז פטור ואם להוציא ציר חייב ולא נוכל לעמוד לגמרי על שיטת ירושלמי אלא כך הוא הלכה למעשה דלא מחייב חטאת אלא על דישת גידולי קרקע ושאינן גידולי קרקע אסור מדרבנן:
פרק חבית אר"י אמר שמואל סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה אר"ח מדברי רבינו נלמד חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה פירש"י לתוך הקדירה של תבשיל שיש בו מאכל לתקנו דמוכח מילתא דלאו למשקה בעי ליה אלא למאכל ואין זה דרך פריקתו והוי כמפריד אוכל מאוכל. אבל לא לתוך הקערה. דזימנין דלמשקה קאי ואע"ג דבקערה לא שתו אינשי לא מוכחא מילתא ואיכא איסורא עכ"ל. מדפי' דהוה כמפריד אוכל מאוכל משמע דבעי למימר דאפי' בשבת שרי. הלכך יש שהיו מתירין מיכן לחלוב את הבהמה בשבת לתוך הקדירה שיש בה פירורין של פת כיון שחולבין אותו לצורך אוכל והוי משקה הבא לאוכל ור"ת זצ"ל אסר דע"כ חולב דהכא ביום טוב מיירי דאי בשבת היינו דישה דכיון דבהמה לא חזיא לאכילה בשבת הויא לה פסולת והוי כמסיר אוכל מתוך הפסולת והוי כמו דש שמפרק את האוכל מתוך הקש. ע"כ מפרש ר"ת דחולב דהכא ביו"ט מיירי דבהמה הואיל וחזיא לאכילה הויא אוכלא דאיפרת וכן מוכיח בה"ג דחולב אדם עז וכו' היינו ביו"ט. אבל הא דקאמר סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה היינו ודאי מיירי אפי' בשבת דכיון דאשכול חזי לאכילה הוי אוכלא דאיפרת והוי כמפריד אוכל מאוכל וכך חשיבה בהמה ביו"ט כאשכול בשבת. וכן כה"ג שכך כתב בהם מחלב עיזא לתוך הקדירה ביו"ט דאית בה בישולא א"נ לתוך הקערה דאית בה פת שפיר דמי מ"ט למאי אית לן למיחש לסוחט ולמיפרק כיון דחליב על בישולא דאית בה בקדירה אי נמי על אוכלא דאית בה בקערה קסבר שמואל משקה הבא לאוכל אוכל הוא כיון דלא מקרו משקה אין לחוש לאותה סחיטה ואי קא חליב לקדרה או לקערה דלית אוכל משקה הוא ואסור עכ"ל ה"ג. וה"ר משה מיימון זצ"ל כתב מותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך האוכל שהמשקה הכא לאוכל אוכל הוא ונמצא כמפרק אוכל מאוכל ואם סחט לכלי שאין בו אוכל ה"ז דורך וחייב החולב לתוך האוכל או היונק בפיו פטור ואינו חייב עד שיחלוב לתוך הכלי עכ"ל. תמה על עצמך מה ראה להתיר לסחוט אשכול ולאסור לחלוב ותרוייהו חד טעמא הוא אלא נ"ב דסובר דההוא דרב חסדא ביו"ט מיירי וכדפי' ר"ת ואיהו קאי בהלכות שבת. ואע"פ שפי' כך מ"מ מסתבר כדברי דיש דישה אפי' שלא בגדולי קרקע כדפי' לעיל דת"ר פ' השוכר את הפועלים בב"מ דיש. מה דיש מיוחד שהוא מגדולי קרקע וכו' יצא החולב והמגבן שאין גידולי קרקע וכו' אלמא דלענין דישה לא מקרי גידולי קרקע אלא דבר שגדל ממש מגדולי קרקע. ור"ת זצ"ל שפירש דמפרק היינו ממרח מפני שמשוה הדר ומחליקו לא נהירא מדמחלק פ' חבית גבי חולב בין חולב לתוך הקדירה [בין] לתוך הקערה ובירושלמי פ' כלל גדול המכבד המרבץ חייב משום דש המגבן המחבץ חייב משום לש החולב והרודה חלת דבש חייב משום קוצר והסוחט זתים מאביהם חייב משום קוצר. ביבמות פ' חרש אבא שאול אומר נוהגים היינו שיונקים מבהמה טהורה ביו"ט היכי דמי אי דאיכא סכנה אפי' בשבת נמי אי דליכא סכנה אפי' ביו"ט [אסור] לא צריכא דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור סקילה גזרו רבנן יו"ט דאיסור לאו לא גזור רבנן והקשה ר"ת דפ' אע"פ תניא ר' מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת מ"ט יונק מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזרו רבנן והשתא ע"כ האי גונח לית בי' סכנה דאי אית ביה סכנה מאי איריא דמפרק כלאחר יד אפי' מפרק גמור [שרי] דשבת היא דחויה מפני הסכנה אלא ודאי לית ביה סכנה וא"כ היכי שרי בשבת הא אמר אבא שאול דשבת דאיסור סקילה גזרו בה רבנן. ותירץ ר"ת דההיא דאבא שאול בצער של רעבון קמיירי דשייך לישנא דצער גבי רעבון בשבועות פ"ג דבעא מיניה רבא מאביי נשבע על הככר ומסתכן עליה מהו מסתכן לישרי לי' מר אלא מצטער עליה וכו' וההוא דכתובות דגונח שהוא מצטער צער של חולי שרי רבנן אפי' בשבת. ור' יצחק בר שמואל זצ"ל מקשה דא"כ הא דפריך על ההיא דאבא שאול אי דאיכא סכנה אפי' בשבת נמי הוה לי' לאקשויי אי דליכא [סכנה] אלא שהוא חולה אפי' בשבת נמי. ותו מדפסיק פ' אע"פ רב הלכה כר' מרינוס מכלל דפליגי הלכך נראה לר' יצחק דאבא שאול אוסר בשבת ור' מרינוס שדי אפי' בשבת והלכה כר' מרינוס. ובתוספתא דשבת פ' המוציא שתי נימין תניא לא תקל אשה מדריה ותחלוב לתוך הכוס או לתוך הקערה ותניק את בנה. ופי' רב נסים גאון זצ"ל למדנו מיכן דאשה מינקת כשמתקשה לה חלב בשדים שאין לה רשות להקל ביד ואין דבר זה מותר אלא ביניק' התינוק בלבד ואיני יודע אם רוצה (דברי) [דברי] להניק את התינוק דוקא אסור להקל ביד או בכלי אבל ע"ג קרקע שרי להקל או שמא מדכתב ואין דבר זה מותר אלא ביניקת התינוק בלבד ש"מ דאפי' ע"ג קרקע [אסור ונראה דשרי להקל ע"ג קרקע כיון דלא מבעיא לה לחלב גופה] אין זה מפרק ובמקום צערא לא גזור רבנן. וראי' לדבר דכל היכא דלא בעי לי' לדבר הנסחט דאין זה מפרק דפ' חבית איתמר כבשין שסחטן אמר רב לגופן מותר פירש"י אם לאכול הכבשים סחטן מן המשקה הצף עליהן והנבלע בהם מותר לכתחילה דלאו מפרק. הוא הואיל ולאו למשקה הוא צריך אלמא דכל היכא דאין צריך למשקה אין זה מפרק אע"פ שלשם אותו משקה לא גדל בהם והכא החלב גדל בשדים. אפ"ה אם הי' כה"ג שייך מפרק ואיסורא דאורייתא היכי שגדל בהם. היינו גוזרין נמי היכי שלא גדל אטו היכא שגדל שגזרינן היכא שסחט למימיהם דפטור אבל אסור כדפרש"י פטור שאין זה מפרק שהרי המשקה הזה אינו יוצא מן הכבשים שלא גדל בתוכם אבל אסור גזירה אטו זתים וענבים שגדל בהם הא למדת דכל מפרק שאין צריך למשקה לא אסור מדאורייתא כי אם מדרבנן הלכך היכי שמתקשה לה חלב בשדיה ומצטערת ה"ז מקילה ע"ג קרקע ושרי. ואמרי' פ"ק דכתובות את"ל דם חבורי מיחבר לדם הוא צריך ואסור או דילמא להנאת עצמו הוא צריך ושרי והכא להנאת עצמה היא צריכה. ותו דמניקה ע"ג קרקע כדי להקל הויא מלאכה שאצ"ל דלר"ש פטור אבל אסור מדרבנן ובמקום צערא לא גזור רבנן הלכך נראה בעיני דבר זה מותר גמור. ועוד ראי' להתיר מדר' יוחנן דר"י אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת אלמ' דר"י סבר דכבשים ושלקות סחיטתן אסורה מן התורה אפ"ה קאמר דלגופן מותר לכתחילה אפי' מן התורה. אלמא דכל היכי דלא בעי למשקה מותר לסחוט לכתחילה אפי' בדבר שיש בו סחיטה מן התורה. גופא כבשים שסחטן אמר רב לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר פירש"י שלקות אפי' למימיהן לאו משקה נינהו אלא אוכל ושמואל אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור ור' יוחנן אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת. וי"מ דבדג לצירו נמי הוה מורה ר' יוחנן דחייב חטאת דדג לצירו מדמי' לשלקות בכולה שמעתא דפריך משמואל דשלקות אההיא דדג לצירו. ואני המחבר מצאתי בירושלמי פ' כלל גדול ר' חייא בשם ר' יוחנן דג שסחטו אם לגופו ה"ז פטור אם להוציא ציר חייב הרי בציר כדברי המפרשים ובלגופו פליג ואח"כ מסיק באותה הלכה ר' חייא בשם ר' יוחנן דגים שסחטן אם לגופן מותר אם למימיהן אסור [כבשים שסחטן אם לגופן מותר ואם למימיהן אסור] שמואל אמר אחד כבשים ואחד שלקות בין לגופן בין למימיהן אסור א"ר חזקי' הדה דרב פליגא אדר' יוחנן א"ל ר' מנא למה א"ל דההן אמר אסור ומותר וההן אמר חייב ופטור וזאת סוגיא דירושלמי פליגא אסוגיא דירושלמי דלעיל כדפרישית ופליגא אסוגיא דידן מיהו לענין הלכה למעשה אסוגיא דידן סמכינן ולא אסוגיא דירושלמי ולפי סוגיא דידן פיר"ח דהלכה כר"י דכל היכא דפליגי רב ור' יוחנן ושמואל הלכה כר' יוחנן ושמעי' ממילת' דר"י שאסור לסחוט כבשים ושלקות למימיהן ואם סחט חייב חטאת ולא הפריש בסחיטתן למימיהן בין קדירה לקערה אלא הכל אסור ומתוך דברים אילו מתברר שאין הלכה לא כשמואל ולא כרב שאמרו סוחט אדם אשכול לתוך הקדירה ויש שמעמיד דברי רב ושמואל כיו"ט מדדייק ר"ח מדברי שמואל כו' ואין לנו להדורי אפירכא ולאפוקי שמעתא מדוכתא אלא ודאי בשבת קיימי רב ושמואל ואין הלכה כמותם לא בשבת ולא ביום טוב ע"כ פר"ח מיהו כבר פירשתי לעיל בשם ה"ג ובשם ה"ר משה מיימון דהלכתא כרב ושמואל והא דדייק פר"ח שלא חילק ר"י בסחיטתן למימיהן בין לתוך הקדירה [או לתוך הקערה] אומר ר"ת דהאי לאו דיוקא הוא דהא רב ושמואל נמי אסרי סתמא (שלקות) [כבשים] למימיהן ואע"ג דשרו בהדיא לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדירה. אבל מה שפי' דרב ושמואל איירי בשבת בהא מודה ר"ת כדפרי' לעיל אבל ה"ר שמשון זצ"ל הי' מוכיח דרב ושמואל ע"כ ביו"ט הוא דאיירו דסוחט אדם אשכול של ענבים דאלת"ה קשיא דרב ושמואל אדרב ושמואל דלקמן מתרצי תרוייהו לברייתא אבל זתים וענבים לא יסחוט דמשמע לא יסחוט כלל בשבת דהיינו חומרא דזתים וענבים דמסתמא בכל ענין אסורה בין לגופן בין למימיהן מה שאין כן בכבשים ושלקות אלא ע"כ רב ושמואל ביו"ט איירי ולא תקשי ולא מידי. ור"ת משיב על דבריו דהא דמתרצי רב ושמואל לברייתא אבל בזתים וענבים לא יסחוט היינו דוקא לתוך הקערה וחומרא דזתים וענבים שחייב עליהם חטאת לתוך הקערה מה שאין כן בכבשים שאין בהן אלא איסורא דרבנן הילכך שפיר מתוקמא מילתי' דרב ושמואל אליבא דהלכתא דסוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה כדפרישית לעיל. אך קצת יש לגמגם דאמר רב פפא דכולי עלמא משקה הבא לאוכל לאו אוכל הוא ורב הונא ברי' דרב יהושע לכאורה כותי' קאי מיהו יש להשיב דר"ה בריה דרב יהושע מצי סבר משקה הבא לאוכל כאוכל [הוא] כרב ושמואל. ולענין פסק שפסק פר"ח כר' יוחנן לגבי רב ושמואל אי לאו מסתפינא הוה אמינא דהלכה כרב דתנא דבי מנשה קאי כותי' והאי דתנא דבי מנשה דסמכא הוא מדפריך מינה [רב אמי] לרב אסי וקא שני ליה ותו דילמא הא דאמרי' פ"ק דביצה רב ור' יוחנן הלכה כר"י ה"מ היכא דליכא שמואל בהדיה אבל היכא דאיכא שמואל בהדי' הלכה כרב מ"מ מסקנא דהלכתא כך הוא כבשים ושלקות בין לגופיהן בין למימיהן לתוך הקדרה לכ"ע שרי כדפי' ר"ת דלא אסר ר' יוחנן כי אם לתוך הקערה אבל לתוך הקערה לגופן מותר למימיהן חייב חטאת דהלכה כר' יוחנן:
מתני' חבית שנשברה מצילין הימנה מזון ג' סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג. פירש"י שלא ישאוב ספוג במקום היין לחזור ולהטיפו בכלי גזירה שמא יסחוט הא למדת דשייך סחיטה אפי' בדבר שנבלע בו אע"פ שלא גדל בהם בתוכן כמו זה היין שנבלע בספוג ואסור לסוחטו וה"נ משמע בגמ' גבי כבשים שאע"פ שלא גדל בהם אותו משקה שייך בו סחיטה ואילו סחיטות מפרש רש"י דמדרבנן הוא ור' יצחק מפרש דמדאורייתא. הרי ראי' לדברי הרא"מ שפסק דבשר שנבלע בו מרק יזהר אדם שלא יסחטנו לצורך משקה היוצא ממנו והנותן בשר במרק או שורה פת ביין ומחזירו לפיו ומוצץ המשקין חוששני לו מחטאת וכ"ש שלא ימצוץ בפיו משקה מענבים וכיוצא בהן וכן ברזא שיש לה נעורת והנעורת בלוע לו יין יזהר שלא יסחוט מן הנעורת יין שבו אבל [אם] אין צריך למשקה כלל מותר דהיינו כבשים לגופן ודוקא לצורך השבת אבל אם יש לו יין [אחר] כיוצא בזה שאין צורך השבת למשוך בברזא שיש לה נעורת אסור כדקתני סוחטין את הכבשים בשבת לצורך השבת אבל לא למוצאי שבת וצריך שיראה שאינו צריך למי הברזא שאם יש כלי תחת הנעורת יסירנו להראות שאינו צריך למשקין היוצאין עכ"ל הרי מה שכתב חוששני לו מחטא' דאי' (לדבריו) לדברי רבי' יצחק אבל לפי פירש"י אינו כ"א איסורא דרבנן וחומר' גדולה החמיר כבש' שנבלע בו [מרק] ונ"ב לפירש"י שאין סחיטה זאת כי אם מדרבנן דכל כי האי גוונא לכתחילה [שרי] דמפרק כלאחר יד כגון בשתיה לא גזור רבנן בדרבנן:
מתני' אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין אם יצאו מעצמן אסורין. פי' גזירה שמא יסחוט לכתחילה. ר' יהודה אומר אם לאוכלין היוצא [מהן] מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור פירש"י אם לאוכלין היו מכונסים אותן הפירות היוצא מהן מותר דלא ניחא ליה במה שזבו וליכא למיגזר שמא יסחוט. ואם למשקין היו מכונסין דניחא לי' במאי דנפק מנייהו ונתקיימה מחשבתו ואיכא למגזר שמא יסחוט והכי א' בביצה דטעמא דמשקין שזבו משום שמא יסחוט הוא עכ"ל. ובגמ' (א"ר אבא) א"ר יהודה אמר שמואל מודה היה ר' יהודה לחכמים בזתים וענבים פי' דאע"ג דמכניסן לאוכלין היוצא מהן אסור דכיון (דאכא) [דרובן] לסחיטה קיימי כי אתי לידי משקה יהיב דעתיה למיהוי ניחא לי' בהכי. ומודים חכמים לר"י בשאר פירות. פי' שאם הכניסן לאוכלין שהיוצא מהן מותר דבתותים ורמונים פליגי דלרבנן אפי' אם הכניסן לאוכלין היוצא מהן (מותר) [אסור]. ונ"ב דכך הוא הלכה כשמואל ואע"ג דרב אמר חלוק הי' ר' יהודה אפי' בזתים וענבים ועולא אמר חלוק הי' ר"י אפי' בזתים וענבים דהשתא הוי משמע דאין הלכה כשמואל (דאיהו) [דאינהו תרי] נינהו ותו דר' יוחנן נמי פליג עליה דשמואל אפ"ה הלכה כשמואל דהא כרייתות קיימי כותיה ונראה בעיני נמי דהלכה כר' יהודה בתותים ורמונים דהא איכא למאן דאמר דהלכתא כותיה אפי' בזתים וענבים ור' יוחנן נמי אמר אין הלכה כמותו בזתים וענבים דוקא קאמר. הלכך בזתים וענבים אפי' הכניסן לאוכלין היוצא מהן אסור לכ"ע ושאר פירות כגון הנך [דתני בברייתא פגעין] כרישין פי' קרובי בלשון כנען ועוזרדין סוחטין אותן בשבת לכתחילה לכ"ע ובתותים ורימונים אם הכניסן למשקין היוצא מהן אסור לכ"ע אם הכניסן לאוכלין לרבנן אסור ולר' יהוד' שרי. והלכה כר"י ותפוחים איני יודע מה אידון בהם במלכותנו. באינגלטיר ובלומברדיא"ה עושין יין תפוחים ואגסים. דעתי נוטה שמותר לסוחטם לכתחילה והרא"מ כתב דהלכה כרבנן ולא נהירא לי אלא כדפרישית הלכך כשדורכין יין בימות הבציר ופעמים מניחים גיגית מלאה ענבים דרוכים ובשבת היין זב מענבים עתה הי' משמע שאותו יין שבגיגית כולו אסור בשתיה דהא בזתים וענבים לכ"ע אם יצאו מעצמן אסור מיהו אפ"ה שרי כל היין שבגיגית בשתיה בשבת דאפי' תמצא לומר דגם בדרבנן מין במינו לא בטל אפ"ה יש לומר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו דהיינו הזגין והחרצנין מבטלין אותה לרבא דהלכתא כותיה דאמר בתר שמא אזלינן. ואל תתמה על זה שאני אומר הזגין והחרצנין יבטלו מה שיוציאה מהן עצמן דהכי אמרי' בירושלמי דתרומה (פ"ב) רב ביבי בעי טנופת של תרומה מהו שתצטרף עם החולין להעלות את התרומה ופשיט מן מה דאמר רב הונא קליפי איסור מעלין את ההיתר להתיר אבל הא ליכא למימר דלא אמרינן אם יצאו מעצמן אסורין אלא היכא שהיו ענבים שלמים אבל הכא שריסק הענבים דילמא כה"ג שדי דלא היא דאמרי' בגמ' כי אתא רב אושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתנית' בידיה זתים וענבים שריסקן מע"ש יצאו מעצמן אסורין ר"א ור"ש מתירין ומסתמא הלכה כחכמים דיחיד ורבים הלכה כרבים: