ויצו פרעה לכל עמו ערש"י ות"א ויב"ע כל ברא דיתיליד ליהודאי, ועשמו"ר פכ"א ותנחומא ויקהל ד', ובספר מיני תרגומא כ' דבסוטה י"ב. ג' גזירות אם בן והמיתן ואחר כך היאורה תשליכהו ובסוף על עמו גזר ועי' מהרש"א, ומ"ש רש"י בחומש שנאמר כל הבן הילוד ול"נ הילוד לעבריים הלך רש"י למ"ד דב' גזירות היו' ומויצו לכל עמו הוא דצוה לכל עמו להשליך בני העבריים ליאור, והתרגומים י"ל ס"ל כש"ס דכל הבן הילוד היה הגזירה הב' להשליך בני העבריים, דגזירה א' והמיתן בטלה דהמילדות לא שמעו, וגזירה ג' היתה לכל עמו לכך פי' ופקיד פרעה לכל עמי' וכל ברא דיתיליד ליהודאי הי' גזירה ב', ובהקדמה לשב שמעתתא כתב דהגזירה היתה לפנים אף לכל עמו וצוה לקיים ולהשגיח שיעשה רק לבנ"י ועי' בלחמי תודה דס"ז. ותולדות אפרים ומשברי ים סוטה ל"ד. ובהגדת מעשה נסים ד"ה צא ולמד, מה שפרעה גזר על הזכרים, דרמב"ן לך כתב דאם נביא רוצה להגיד נביאות שיתקיים צריך לעשות פועל דמיון כמו שעשה ירמיה שהשליך אבן ואמר ככה תשקע בבל (ירמיה נ"א ס"ד), וכן נ' שאותן המתדבקין בסטרא דמסאבותא ועושין בחרשו צריכין גם כן לעשות פועל דמיון, ופרעה שידע באצטגנינות שישראל יונקין מסטרא דדכורא ורצה להגביר הטומאה השליך את הזכרים כדי להשליך היניקה מישראל, ולכן התחכם לבטל כל הקדושה אמר הבנים בני וגו', ועמ"ש בדברי שאול ופרד"י לך ע"ח., ויצא רכ"ה.
ובס' לשכות הסופר דכ"א הק' מדוע שינה התרגום במקץ (מ"א י"א) נער עברי עבראי ומן ס', שמות ואילך פי' עברי יהודאי, כאן, מילדי העברים מבני יהודאי, וכן כל ברא דיתיליד ליהודאי, וכ' דאי' בב"ר פצ"ח יהודה אתה יודוך אחיך כל אחיך נקראין על שמך אין אדם אומר ראובני אנא, שמעוני אנא, רק יהודי אנא ושפיר בס' בראשית תרגום עבראי ואחר ברכתו של יעקב שיקראו אחיו על שמו התחיל התרגום לתרגם יהודאי, וע"ל (ב' י"א וי"ט), ובספר נפלאות מס"ק מר"ר בער מראדישיץ ז"ל כתוב כל הבן הילוד היאורה תשליכהו, כל זכר יעסוק בתורה שנמשלה למים, וא"ת מה נאכל עז"א וכל הבת תחיין שאשתו תעסוק במסחר ותפרנס ב"ב עש"ה וע' ס' תפארת שמואל על חנוכה: